לגיל המעבר יש כמובן יותר מהגדרה אחת. מתברר שגיל המעבר אינו רק עניין פיסיולוגי או גילי אלא גם תרבותי. אנשי הרפואה הסינית טוענים כי הנשים הסיניות אינן מכירות את גיל המעבר כתקופה בעייתית אלא כעוד תקופה בחייהן וכי העניין קשור גם בחינוכן וגם בתזונתן מגיל הילדות. מקצת מהרופאים הישראלים נוטים לקבל את ההגדרה הרווחת בארה"ב לפיה תופעות הקשורות בגיל המעבר מתחילות גם לפני סיומו של המחזור ולפיכך מדובר בעניין גילי או סובייקטיבי מגיל ארבעים ומעלה, על פי הגדרה זו הגיל ולא התנהגות המחזור הנשי הוא ההסבר לתופעות כמו קשיים בשליפת מלים (אצל נשים שלא סבלו מכך קודם לכן), הפרעות שינה, אי שקט כללי ועוד. הגדרת גיל המעבר הרווחת בארץ קשורה בדר"כ לתקופה המתחילה לאחר כשניים עשר חודשים שבהם לא הופיע המחזור כלל. סיומו של המחזור הנשי או ההכנות לסיומו מתבטאים כקבוצה של תופעות לא קלות כמו גלי חום, דיכאון ועוד. הפוטנציאל של שיטת פאולה להקל על תופעות גיל המעבר נוגע לתופעות כמו: החלשות שרירי רצפת האגן על רקע שינויים הורמונליים שחלים בגיל המעבר. בריחת שתן במאמץ, דחיפות או תכיפות במתן שתן, קשיים בתפקוד מיני. שכן לא פעם אותן נשים שאחת ההפרעות בחולשת רצפת האגן שהחלה בעקבות לידה לא השפיעה במידה ניכרת על חייהן סובלות עם התקרב גיל המעבר מהחמרה והרקע לפנייתן לעזרה הוא שילוב בין ההפרעות הקשורות בתופעה בגיל המעבר והחלשות של האזור במשך שנים. לעתים מדובר בהופעת מספר תופעות קשות גם יחד הקשורות בחולשת רצפת האגן אך נשים אינן מקשרות בין התופעה לגיל המעבר משום שהמחזור שלהן סדיר ותקין. הטיפול או התרגול המוצעים בשיטת פאולה אינו שונה במהותו בגיל המעבר מזה המוצע בגיל עשרים עד ארבעים, במקרים שבהם מזוהה התרוקנות חלקית של השלפוחית זמן ההחלמה ארוך יותר. ההבדל המהותי יותר לגיל המעבר הוא הצורך לאמץ את התרגול כאורח חיים על מנת שתפקוד השרירים ברצפת האגן ובסביבתה ימשיך ויהיה יציב. לתרגול של שיטת פאולה בגיל המעבר יכולה להיות חשיבות ביחס הרגשי של נשים אל גופן, זאת עקב היכולת לאינטימיות אישית וגופנית שהשיטה מעודדת. מאחר שלא מדובר בתרגול קצבי או בהתערבות ממושכת של המורה בדרך התרגול, חוות נשים רבות את האפשרות ליצור קשר גופני עם אזורים שעד להכרות עם השיטה נטו להתעלם מקיומם.
עד לאחרונה הטיפול בבעיות רצפת האגן לא רק שהיה בגדר "קשר של שתיקה", עניין שנשים התקשו לשתף בו אפילו את רופאן אלא גם נשאר כטיפול מקומי במסגרת פעילות פסיוטרפיסטית. החידוש שמכניסה שיטת פאולה בבואה לשקם את רצפת האגן ולהציע תחזוקה קבועה הוא בתפיסה ההוליסטית של הגוף. מאחר שהתרגול יכול להיות עצמאי ואישי עדיף בגיל המעבר לראות את שיטת פאולה כדרך לטיפול יסודי וארוך טווח באיכות החיים של נשים רבות. התרגילים כוללים מצבים ושינויים בתנועה הכללית של הגפיים והפרקים והשינוי המתרחש בגוף האישה יכול לכלול גם התייחסות להגמשת הפרקים, הבנת השילוב בין תנועת אצבעות הידיים ומיקום הכתפיים ובין אלו למיקומו של האגן, או הבנת הקשר בין היציבה לבין השליטה בסוגרים, תנועת כפות הרגליים ועוד. כל אלו נותנים לאישה הכרות חדשה עם גופה גם אם אינה סובלת מבעיות עכשויות בתחום. דברים אלו מקבלים חיזוק אצל מומחים אחרים. בספרה של פאולה גרבורג "סוד השרירים הטבעתיים" בהוצאת פלג מוזכרים בדרכים שונות הקשרים בין מצבם של השקעים שבגב ובעיות השלד למיקומם של האברים הפנימיים, לדוגמה כאבי גב תחתון יכולים לנבוע מצניחת רחם והתפקוד המתמשך של נשים עם שתי הבעיות גם יחד גורר החלשות במערכות נוספות. לטענתה של פאולה אם אין תופסים את התופעות הגופניות כמכלול ומטפלים בהן יחד קשה לאזן גם את הבעיה הניכרת כמרכזית. טענה דומה העלה גם ד"ר יובל לביא, אורוגניקולוג בהדסה שבהרצאתו על רצפת האגן טען שהנרתיק בגוף האישה מתפקד כחלל או "חור" המזמין אליו שקיעה של אברים אחרים כמו מערכת העיכול או הגב כאשר אלו נחלשים. החלשות רצפת האגן על פי תפיסה זו אינה רק עניין של לידות טראומתיות, גיל או תורשה, היא גם נתון פסיולוגי מובנה בגוף האישה הדורש התייחסות מתמדת.
כאמור אין התרגול המומלץ לחיזוק רצפת האגן אצל נשים בגיל המעבר שונה במהותו מזה המתואר לנשים בגילאי עשרים עד ארבעים אך חשוב להוסיף כי הפעלת הגוף על פי שיטת פאולה במיוחד בגיל זה אינה כרוכה בהפעלת כוח או במאמץ, ייחודה דווקא באיתור דרכים אישיות לקדם את היכולת לחוש אזורים שהתחושה בהם אינה תמיד ברורה. לדוגמה אחת מדרכי החיזוק של רצפת האגן על פי שיטת פאולה הרלוונטית לכל גיל היא לימוד היכולת להפריד בין כיווץ הסוגר האחורי לבין כיווץ שני הסוגרים הקדמיים. רוב הנשים מתקשות בעניין זה ללא קשר למידת החוזק של השרירים האלו, ולכן קבוצת תרגילים שמאפשרת "עבודה מרחוק" לצורך עניין זה או שילוב הכיווצים עם מניפולציות נוספות הנלמדות בשיטה מקלים על לימוד ההפרדה. דוגמאות לתרגילים המלמדים את סוד ההפרדה בין הסוגרים: בזמן כיווץ הסוגרים הקדמיים מומלץ להעזר בהצמדת בהונות הרגליים אלו לאלו בכל רגל בנפרד או בדחיפתן כלפי הרצפה תוך כדי הרמת העקבים. ואילו דחיפת העקבים אל הרצפה או זה כלפי זה תעודד את היכולת לכווץ את הסוגר האחורי בנפרד. השימוש בבהונות ובעקבים לסרוגין כדי לעבור בין כיווצים מופרדים של הספינקטרים יכול להעשות במגוון צורות וכל אישה מגלה במהלך התרגול את המתאים ביותר עבורה. בסיום הספר ניתן למצוא תאור מפורט של תרגילים המיועדים כאמור להקל על לימוד ההפרדה בין הסוגרים.
