עידוד והשבת זרימת דם לתקנה בעזרת שיטת פאולה

שיפור זרימת הדם לידים בעזרת שיטת פאולה-ארוע טיפולי עם קשישה בת תשעים ושלוש
בביקור אצל קשישה בת תשעים ושלוש התבקשתי להסתכל בצבען החשוד של כפות רגליה-בין סגול לכחול,הבנתי מתאורה שהדבר קורה מדי לילה וכי היא נוהגת ללכת כדי לפתור בעיה זו . ניסיתי להפעיל את רגליה בעזרת לחיצות בשקעי כפות הרגליים דבר ששינה לחלוטין את צבע הרגליים ומכאן כנראה את זרימת הדם.מאחר שמטרת התרגול הייתה לאפשר לאישה לעזור לעצמה במצבים דומים ניסינו ללגרום לה לארגן לעצמה מצב דומה בכוחות עצמה. מצב גמישותה לא אפשר לה להגיע לכפות רגליה, לכן הדרך היחידה לעורר תנועת דם ברגליים היתה לעורר תנועה מקבילה בידיים. לחיצה בשקעי כפות הידיים עוררה את תנועת כפות הרגליים, דבר זה כשלעצמו סייע להטבת זרימת הדם, לחיצות נוספות שגרמה לעצמה ע"י הפעלת יד אחת באחרת אפשרו לה להרגיש את שקעי הרגליים.

תמצית הספר-"שיטת פאולה- התעמלות השרירים הטבעתיים"

הספר "שיטת פאולה התעמלות השרירים הטבעתיים" נכתב ע"י איה גולדהמר, תלמידתה של פאולה גרבורג ומוקדש באהבה לפאולה גרבורג ממציאת שיטת פאולה. הספר פורסם בהוצאת פרולוג בסדרה "בריא לדעת". ופורסם בישראל ב1995. הספר כולל עשרה פרקים, הפרק הראשון מתאר את פאולה כרקדנית שלקתה במחלה ניוונית והחליטה לטפל בעצמה עד שהביאה את גופה לתפקוד תקין. גילוי השיטה נבע מהשיפור האישי שחוותה תוך שיתוף ד"ר פולוורמכר, אז אורטופד נודע בת"א, שהתבונן בעבודתה עם חוליו ולימד אותה עקרונות של עיסוי ואנטומיה. הפרק השני בספר מסביר את תפקיד השרירים הטבעתיים בגופנו,חלק מהשרירים הטבעתיים משפיע על פעולות הניתנות לשליטה וחלק על פעולות שאינן רצוניות. כל הפתחים בגופנו מוקפים בשרירים טבעתיים והם שייכים לקבוצת השרירים הרצוניים. שרירים טבעתיים אחרים (הספינקטרים) אינם רצוניים ושייכים לפתחים שבתוך הגוף כמו השוער של הקיבה והסוגר של צינור המרה. שרירים אחרים בקבוצה זו הם אלו שבצינור העיכול וכלי הדם, ומקצת מהשרירים החלקים. הפרק השלישי בספר קרוי "כולם ביחד וכל אחד לחוד" והוא מסביר את הבסיס הריפויי של שיטת פאולה: בגוף בריא כל השרירים הטבעתיים פועלים יחד, אחד בעקבות האחר או באופן סימולטני, ולכן כאשר שריר אחד נחלש ואינו מתכווץ באופן הרצוי לתפקוד תקין ניתן לרפאו אם הפעלתו תתחיל משריר אחר מרוחק ממנו. הנטייה הטבעית של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד תגרום לשריר שפעולתו השתבשה להתחיל לפעול באופן יותר תקין בעקבות כיווץ והרפיה של השרירים האחרים, הרחוקים ממנו. כך ירפא הגוף את עצמו. אלמנט ריפויי אחר מהותי לשיטת פאולה מוסבר בפרק הרביעי הקרוי "מה הקשר", מתוארים הקשרים בין הספינקטרים השונים. לדוגמה:לחיצה לסרוגין של בהונות הרגליים ושל העקבים אלו לאלו במצב שכיבה מפעילה את הספינקטרים של רצפת האגן לסרוגין. לחיצת הנחיריים אל מרכז האף והרחקתן כלפי האזניים משפיעה על מיקום הכתפיים. צורות עמידה שונות ודרכי ההנחה של כפות הרגליים משפיעות על מצבם של הספינקטרים ועקב כך על מצבו של עמוד השדרה. כמו כן מציע הפרק הנחיה לתנועה בהליכה באופן המעודד את הספינקטרים לפעולה תקינה. הפרק החמישי הקרוי" מה עדיף-לעשות סדר בבלגן או להכניס קצת פלפל למסדר האינסופי? מציע לקורא להסתכל על התנועה בשיטת פאולה כראי מושלם לחילופי הסדר ואי הסדר בגוף. פרק שישי הקרוי "למה זה טוב? מתאר כיצד השיטה מלמדת את האדם לרפא את עצמו בתחומים הבאים: שיבושים במערכת הנשימה:אסטמה, קוצר נשימה, שיעול יבש. שיבושים במערכת העיכול: עצירויות כרוניות, טחורים, קיבה עצבנית, צקבת ועוד, כאבים אורטופדיים: כאבי גב, כאבי צואר, כאבי כתפיים וזרועות, כאבי ברכיים ורגליים. שיבושים במערכת השתן: צניחת רחם, דלקות חוזרות בשלפוחית, דליפת שתן במאמץ, קושי במתן שתן.זאת גם משום שבנוסף להשפעה על צורת ההתכווצות של השרירים הרצוניים ניתן להשפיע על מיקומם של שרירים בלתי רצוניים ואופן התכווצותם. בפרק השביעי הקרוי "ומה עם הנפש" מתייחסת הכותבת להשפעה שיש לשיטה על מצבים נפשיים בלתי מאובחנים. כלומר למצבי רוח ירודים הקשורים בתפקוד הלקוי של הגוף וליכולת של שיטת פאולה לשפר את הנטייה להסתדר או לאבד כוחות כלשונה ע"י שיפור המצב הגופני בופן עצמי ועצמאי.כמו כן מתארת הכותבת את השינוי בביטוי העצמי שהגוף מאפשר לעצמו דרך התרגילים הייחודיים. הפרק השמיני: למי זה מתאים ולמי לא? התשובה על שאלה זו היא "כמעט כל אחד יכול להשתמש בשיטת פאולה ולהנות מן התוצאות" ובפרוט התשובה מסבירה הכותבת כי גם אנשים מוגבלים באופן קשה יכולים לתרגל את השיטה מעצם טיבה ולהנות מהתוצאות. נשאלת אם כן השאלה לגבי ההתאמה המנטלית, אין כל הגבלה מנטלית להעזרות בשיטה. אנשים המוגבלים בשכלם שאינם יכולים לבצע את ההוראות יכולים אם כן להעזר בשיטה דרך מגע ברוח השיטה כפי שנהוג לגבי תינוקות. פרק תשיעי: תרגילים ופטנטים. בפרק זה מובאים תרגילים המוסברים על בסיס "נקודות מוצא" כלומר תנוחות שכיבה או ישיבה מומלצות המאוירות בקוים קלים. שמות התרגילים: כיווצי עיניים, להוריד ולהרים את הגבות, לשון צרה ועוד הם רק דרך לזכור את התרגילים. מובן שלא ניתן לבצע את התרגילים רק ע"י שמותיהם משום שאינם מכילים את התאור כולו, בפרק יש תאור ממצא של שמונה תרגילים תוך שילובם בנקודות המוצא המומלצות. הפרק העשירי:פרק רציני לסיום-זה מה שיש, עוסק במעמדה של השיטה בעיני הממסד ובבעיתיות הכרוכה בכך.

המלצות על מצבים שבהם מומלץ להיעזר בשיטת פאולה

שיבושים במערכת העיכול: עצירות, טחורים, פיסורה, קיבה עצבנית. תרגילים שמומלץ לנסות:לכווץ את השפה התחתונה של הפה אל מרכזה בקלילות פעמים רבות תוך התעלמות מהתכווצויות אחרות של השפה העליונה. כיווץ עיניים תוך ניסיון להפעיל את החלק הפונה אל הרקות. אגרוף יד אחת תוך כדי מתיחת כף היד השנייה והחלפתן לסרוגין.
שיבושים במערכת השתן אצל נשים: בריחת שתן, דלקות חוזרות בשלפוחית, קושי במתן שתן.
טיפול במערכת השתן אצל גברים: שיקום לאחר ניתוחי פרוסטטה.
תרגילים שמומלץ לנסות: כיווץ קל, רצוף ומהיר של העינים. הרמת השפה העליונה של הפה אל האף כאילו ניתן לאחוז עיפרון בין השפה לאף, עזיבה וחזרה פעמים רבות, הרמת גבות ועזיבתן תוך שילוב הרחבת הנחיריים בזמן הרמת הגבות.
בהריון כתהליך הכנה ללידה ואחריה: הנחת ידיים על העיניים ללא לחץ כשכף היד שקערורית.
טיפול ותחזוקה בכאבים אורטופדיים: תרגילים שמומלץ לנסות: כיווץ עין אחת תוך הרחבת ופתיחת האחרת והחלפה בינהן, אגרוף יד אחת תוך כדי מתיחת כף היד השנייה והחלפתן לסרוגין. פתיחה של כף יד ימין תוך חיפוש ההשפעה של הרחקת האצבעות על צורת הנחת הכתף ובמקביל החזקת ברך ימין בעזרת כף יד שמאל. החזקת הברכיים בעזרת הידיים והרפיית הגב ע"י הנדנוד והתנועה הנגרמים מכך.

הפעלת השרירים הטבעתיים בפנים לצורך הפגת כאב ומתח

שיטת פאולה מבוססת על הפעלת השרירים הטבעתיים. מתוך קבוצת השרירים המוכרים כטבעתיים: סוגרים, עיניים, אף ופה ממוקמים לפחות מחציתם בפנים. נוספים לשרירים המוכרים כטבעתיים גם שרירים המוגדרים כ"שרידים" של שרירים טבעתיים כלומר אלו שנותרו מהתהליך האבולוציוני והיכולת שלהם לפעול בהתאמה לשרירים הטבעתיים מראה כי יש אמת כלשהיא בטענה. אלו הם השקעים שבכפות הידיים והרגליים ולאורך עמוד השדרה וכמובן בהונות הרגליים ואצבעות הידיים. הנטייה להרבות בהפעלת השרירים הטבעתיים הממוקמים בפנים קשורה לכמה סיבות: קלות יחסית בהפעלת שרירים מוכרים בשונה משרירים פחות מוכרים. הצורך לעבוד "מרחוק" (להפעיל את השרירים החזקים כך שהפעלת החלשים תהיה עקיפה) והנטייה של גוף האדם לסבול לרוב מהחלשות בשרירי רצפת האגן, בגפיים ובשלד קודם להחלשות בשרירי הפנים. במאמר זה תובאנה הצעות להפעלת השרירים הטבעתיים בפנים לצורך הפגת כאבים הן בפנים עצמם והן בגוף כולו. אחד העקרונות המובילים בשיטת פאולה היא לקבל כל הצטרפות של הגוף אל תרגול שהחל במקום אחד ומתרחש במקום אחר כמבורכת וכמעידה על נטייתו הבריאה של הגוף. בשונה משיטות אחרות הצטרפויות של מקומות אחרים מעודדת את יכולת ההבראה הטמונה בגוף ואת יכולת האדם לבצע את התרגילים ללא מאמץ. זהו שינוי חשיבתי מהותי שכן רובנו הורגלנו למאמץ בתפקודים גופניים ואילו כאן היכולת של הגוף ללמוד לפעול שלא מתוך מאמץ אלא מתוך קשב לגוף וחיפוש יכולות מוסוות שבו, מביאה הן את הגוף והן את האדם המתרגל לשינוי בחשיבה ובתפקוד. זהו בין השאר אחד ההסברים המהותיים כיצד ניתן להפיג כאבים במקומות שונים בגוף ע"י הפעלת שרירי הפנים.
הפה כולל השפתיים, הלשון, השיניים והחיך נתפסים בחשיבה על גוף האדם בדרך כלל כאברים המיועדים רק לצרכים תפקודיים כמו אכילה, דיבור ועוד. זהו אחד האברים הנמצאים בשימוש רצוף בין אם מודע או מודע חלקית ובשונה מאברים אחרים קשה להרפיה ומנוחה. אנשים רבים מגלים במהלך תרגול שיטת פאולה שצורות חדשות של תנועות הפה משפיעות על תחומים רבים בגופם ובחייהם גם משום שהם לומדים להכירו וגם משום שקל ללמוד להרפות את הגוף כולו דרך הפה. לעתים הנטייה לשמור על אחיזה או סגירה קבועים של הפה על רקע חינוך להתנהגות חברתית מכובדת מעוררת מתח הן במקום עצמו והן באברים הקשורים אליו כמו העורף והצוואר. ולעתים היא ביטוי למתחים אחרים. ההיכרות עם שחרור מתח כללי דרך הפה יכולה לשנות את איכות חייו של המתרגל במספר תחומים כמו שחרור עצמי של מתחים על רקע רגשי ומחשבתי, יציבות השלד, כאבי גב או תפקוד מערכות פנימיות. שילוב הפה בהקשר של תנועה נעשה בעיקר כדי להיעזר בתרגילי הפה לטיפול בבעיות עורף וצוואר. זאת משום שבהקשר של הפה ההצטרפות של מקומות אחרים בגוף יכולה להתבטא בתנועה של העורף לאחור ובהתארכותו, בכיווצי הספינקטרים, בצורך לפתוח או לכווץ את העיניים ובפיהוקים.


הכוונת התלמיד להרפיית הפה או להפעלה מגוונת שלו בין אם דרך כיווצים של השפתיים או תרגילי לשון היא אחת הדרכים להביא לשחרור העורף והצוואר, פתיחה גדולה של הפה ואיתור מידת הפתיחה הנכונה אח"כ ע"י המשך פתיחתו לרוחב ולא רק לאורך היא דרך שחרור קלה יחסית ללמידה. ניתן לצרף אליה גם שימוש בלשון המעבירה את המתרגל בין מקומות שונים בפה וקישור בין הפעלת הפה להפעלת הסוגרים. ניתן אפילו לומר שאצל אנשים רבים הן בגלל חינוך והן מתוך האוטומטיות של שליטה בגוף הפה אוסף אליו סוגים רבים של מתח ולימוד דרכים לשחררו תוך כדי תפקודים אחרים כמו נהיגה או ישיבה מול מחשב יכולה להפוך לדרך קלה לשחרור מתחים, לשיפור היציבה ולשינויים בחיי התלמיד. אחת הדוגמאות הקלות לתאור בעניין זה היא שחרור כאבים במהלך לידה על ידי הכוונת היולדת לפתיחת הפה או להשמעת קולות נמוכים.
בספרה מציעה פאולה גרבורג מייסדת השיטה לשתות בלגימות קטנות כדי להפעיל את השפתיים ולא להתרגל לשתייה שהפה משמש בה רק כפתח וכן לאכול כשהפה סגור אך כל חלל הפה משתתף בלעיסה. אין אלו משימות קלות לאדם בן ימינו הממהר כל הזמן, לעומת זאת לאדם הסובל ממתחים שונים ורוצה לשנות את תפקוד הפה כדרך לשחרור מתחים מומלץ לנסות תרגילים מסוימים בזמן נהיגה או עמידה בפקקים. ההצעה לפתוח את הפה בשונה מהרגיל ע"י הפלת הסנטר, הנחת הלשון על החיך התחתון, הרחקת הלחיים מבפנים. או ניסיון להרחיב ולהאריך לסירוגין את פתיחת השפתיים, כולן פעולות היכולות להילמד תחילה ביתר קלות בשכיבה ואח"כ במהלך התפקודים השונים. גם תרגילי לשון כמו תנועות מעגליות בין השיניים לשפתיים, או מעבר של הלשון פעם לימין ופעם לשמאל כך שבכל פעם הלשון לוחצת צד אחר של החיך העליון או את השן האחרונה בכל צד מספר פעמים משנה את החזקת הפה ויכולה להשפיע על תחומים אחרים.
לאנשים הסובלים מבעיות עיכול למיניהן מומלץ לכווץ את הפה כלפי חוץ כדוגמת נשיקה אך תוך חזרה מונוטונית על הפעולה ואילו אלו הסובלים מבעיות שליטה במערכת השתן יכולים לנסות את כיווץ הפה כלפי פנים כאילו מדובר בשתייה מקש ושוב לשאוב ולעזוב פעמים רבות. תרגיל אחר המומלץ לנהיגה וגם לבעיות של קשיי שליטה במערכת השתן הוא גלגול השפה העליונה של הפה כלפי האף כולל תמיכת השפה התחתונה של הפה. כדאי לעזוב ולחזור על הפעולה שוב ושוב. הניסיון לאחוז עיפרון ללא מגע יד בין האף לבין השפה מלמד את התרגיל בקלות. התרגיל ללא עיפרון מחכה את תנועת השפתיים והאף עם עיפרון.
תרגילי עיניים ופנים דרושים הן במצבי חולשה של שרירי הפנים, הן לצורך הפעלה מרחוק של פתחים אחרים והן כדרכי הרפיה וכיווץ של הגוף כולו. קבוצות תרגילי העיניים כוללות סוגים שונים של כיווצים, שימוש בדמיון ועצימת עפעפיים להרפיה ורגיעה והעזרות בתנועות עיניים לשחרור שרירי הצוואר, העורף והגב.
למי ומתי כל אלו נחוצים? מדוע מנסה תאור זה להפריד את התרגול בעזרת העיניים מתרגול פאוליסטי אחר? כיצד ועד כמה יכולים תרגילים באזור מסוים לשנות את צורת התפקוד של הגוף כולו? המצב הקבוע של כולנו הוא תנועה וחשיבה כלפי הסביבה מתוך הסתכלות קבועה קדימה, כלומר ההרגל להיות בקשר עם העולם דרך המבט והשמיעה מייצר הימצאות מתמדת במצב שבו העיניים פעילות ללא הפוגה ונמצאות תמיד בתנועה לכיוון אחד-קדימה. להוציא מצבי שינה, או צורך מיוחד לדעת מה קורה מימין ומשמאל או ניסיון להרפיה ושחרור מודעים. הדבר בולט במיוחד אצל אנשים המרכיבים משקפיים שכל גופם נוטה קדימה ומיקום הכתפיים והגב מושפע באופן קבוע מהמבט קדימה. אך גם אצל מי שאינו מרכיב משקפיים אין ספק שעניין זה-מיקומו של המבט הוא הרקע לכאבי גב, וקשיי תפקוד גופניים אחרים. בנוסף, בכל מצבי הערות למיניהם נדירים המצבים שבהם האדם מניח לעיניו מתוך כוונה מודעת כפי שרבים נוהגים להניח לרגליים ע"י ישיבה, לפה ע"י הפוגת דיבור וכו'. לעניין זה יש גם פן רגשי פשוט, אין דרך טובה מזו להיות בשליטה על הנעשה סביב והאדם המודרני מורגל בשמירה ושליטה מתמדת בהתנהלותו בסביבתו.
תרגילי העיניים המוצעים בזאת יכולים להדגים כיצד הפעלת העיניים באמצעות שיטת פאולה יכולה להפעיל את הגוף באופן לא שגרתי לרוב בני האדם. אחד התרגילים החשובים ביותר נעשה בשכיבה על הגב כאשר כפות הידיים מכסות את העיניים תוך הקשבה למצב העיניים וכלל הגוף. פעמים רבות הגוף מארגן את עצמו ומשנה את תנוחתו תוך כדי השכיבה הזאת. גם התרגילים הבאים מוטב שייעשו בשכיבה אך ניתן לנסותם גם בישיבה לצורך מנוחה קלה בעבודה מול מחשב כדרך להפוגה ובדיקת התגובות האחרות של הגוף. לדוגמה-כיווץ מתמשך וקל של העפעפיים כלפי מרכז העין מעודד שינוי בדרך הנשימה והפעלה עקיפה ונינוחה של שרירי פנים אחרים שבדרך כלל מוחזקים בצורה מתוחה מסוימת. העיניים יכולות להישאר עצומות כל משך התרגיל כשהכיווץ הוא לסירוגין, הרפיה ותנועה. מומלץ לא לעצור כל הצטרפות של הגוף או של שרירי הפנים לתנועות העיניים ויחד עם זאת ההרפיה כרוכה בסוג של ריכוז ותשומת לב לכיווצים המונוטוניים. כיווץ מסוג אחר המתמקד בעיניים מעודד תגובות במערכות אחרות, התרגיל מכוון לפתיחה גדולה של העיניים וכיווץ חזק פנימה לסירוגין. הכיווצים החזקים יעילים בעיקר לשחרור כאבי גב עליון ואילו הכיווצים הקלים יכולים לשחרר כאב בשרירי הפנים ועם הזמן גם לעורר קשר עם שרירי רצפת האגן ולהביא להרפיה שם במקרה הצורך.
קבוצה אחרת של תרגילי עיניים-הסתכלות בעיניים פקוחות או עצומות לאחד מצדי הגוף והנעת הגוף בעקבות המבט יכולה להביא לשחרור הצוואר, העורף והגב. לדוגמה- בשכיבה על הגב כדי להרפות את העורף מומלץ בעיניים עצומות להסתכל לצד ימין ולתת לראש לנוע או ליפול בעקבות המבט. כדאי לנסות את התרגיל מספר פעמים לאותו הצד ורק אח"כ להחליף לצד האחר. אם האדם מצליח בהשוואת שני צדי הגב לאתר את הצד שמורגש מתוח יותר או גבוה יותר מהמזרון בהשוואה לצד האחר כדאי לבצע את התרגיל לכיוון הצד המתוח בלבד ואז לשוב ולהשוות את ההרגשה של שני צדי הגב. תרגיל אחר-הסתכלות בעיניים פקוחות כלפי הצד התפוס תוך כדי שינוי המיקום שאליו מסתכלים כמו ההבדל בין הניסיון לראות את הכתף לניסיון לראות את האוזן. מובן שעדיף לא לעצור כל תנועה שהגוף נוטה לצרף כולל גלגול כלפי הצד או שינוי התנוחה הראשונית של הגב והרגליים. כמו כן כדאי לצרף לכל תרגיל כזה שינוי קבוע של מיקום הידיים וצורת המונחות שלהן, רוב האנשים מתחילים את התרגול כשכף היד פונה למזרון אך מסיימים אותו כשגב היד פונה למזרון משום שכך נוטות הכתפיים להיפתח ולנוע לפי השינוי במיקום הצוואר. עוד תרגילים שמשחררים את הצוואר בדרך דומה הם הסתכלות מלמעלה למטה והנעת העורף בעקבות המבט בקצב איטי ככל שניתן וכן תנועה מעגלית של העיניים והנעת הצוואר לפי ההצטרפות של הראש למבט. כמו ברוב התרגילים בשיטת פאולה גם בתרגילים המוזכרים כאן מומלץ לנסות לבצע את התרגיל על פני משך זמן ארוך ככל שניתן.
האף והנחיריים אינם ניתנים להפעלה מגוונת כמו הפה והעיניים אך יש להם תפקיד ייחודי והוא השפעתם על עומק וצורת הנשימה. ניתן לשחק בכיווץ הנחיריים ובהרחבתן כדי להכיר את מידת השליטה במקום. אם מתעניינים בדרך ההפעלה של הנחירים לצורך שינוי צורת הנשימה התרגיל המומלץ ביותר משולב עם הפעלת הגבות. מומלץ להרים את הגבות ולהרחיב את הנחיריים ולעזוב. שתי הפעולות יכולות להתבצע בו זמנית או זו אחר זו כשהגבות ממשיכות להיות מופנות כלפי מעלה בזמן הורדת הנחיריים. ניתן לשלב תנועת ידיים כך שבזמן הרחבת הנחיריים בהמצאות בשכיבה גב היד מופנה אל הרצפה ובזמן עזיבת הנחיריים כף היד מופנית אל הרצפה תוך לחיצה קלה המעודדת את הנשיפה. ככל שעולה היכולת לנשוף כך עולה גם היכולת לשאוף, דבר שחשוב להתנסות בו. עניין העמקת השאיפה והנשיפה אינו קשור ישירות בכאבים אך מקל לא פעם על כאבי ראש כרוניים שלא תמיד מי שסובל מהם מודע לכך שמקורם בדרך נשימה חלקית. לנשימה קשר ישיר לתפקוד הכולל של הגוף כולל הסוגרים, היכולת להשתמש בקשר זה נלמד גם בעזרת שיטת פאולה.

הפיהוק מנקודת המבט של שיטת פאולה

פיהוק הוא אחת ההתנהגויות הנלוות באופן חוזר לתרגול שיטת פאולה. בין אם מדובר בתרגילי פה או בתרגילים המיועדים להארכת הגב והעורף וגם בתרגילים המתייחסים לנשימה, שרשרת פיהוקים היא תגובה ספונטנית מוכרת ומבורכת מנקודת המבט של מורים לפאולה. התרגול בשיטת פאולה הידועה גם בשם "התעמלות השרירים הטבעתיים" כולל שרירים כמו עיניים, פה, ידיים וסוגרים בתנועות מונוטונית של כיווצים והרפיות. ההתייחסות לטיפול בשלד נעשית דרך תרגילים סטטיים, מניפולציות תנועתיות ושילוב בין כל אלו. הרקע התיאורטי הוא ההנחה של השיטה לפיה בגוף בריא כל השרירים הטבעתיים פועלים במשולב וחיזוק או הפעלת שרירים טבעתיים שנחלשו ע"י שרירים "רחוקים" יביא את הגוף לפעולה עצמית שהיא שונה מזו המתחילה בשריר החלש או מהפעלה מתוך הוראה מחשבתית. הפיהוק הוא אם כן אחת התגובות הספונטניות המבורכות של הגוף במהלך תרגול השיטה, הוא נתפס כאחד הסימנים לעבודה עצמית המתחילה בגוף ומשפיעה על איכות הנשימה, הארכת המפרקים או הרפיה של הצואר והעורף. הייחודי לפיהוק המתעורר בעקבות תרגול השיטה הוא התעוררות הפעולה הספונטנית בעקבות תרגול מובנה ומתוכנן.
ההסברים לפיהוק כסימן לתגובה טובה של הגוף בעקבות תרגול פאולה קרובים מאוד לאלו שמעלים חוקרי הפיהוק מדיסיפלינות אחרות, לדוגמה הטענה של גיל גרינהוז (פסיכולוג אבולוציוני) במאמר "למה אנחנו מפהקים ולמה פיהוק מדבק?" (הומו ספיאנס) באומרו- "פיהוק קשור כמובן להתמתחות למרות שלא כל מי שמפהק מתמתח" דומה להסברים חוזרים בעת תרגול פאולה שהפיהוק הוא תוצאה של שחרור או הארכת מפרקים. ובמקום אחר-" מה זה בעצם פיהוק? פיהוק הוא פעירת פה ומתיחת הלסת ושאיפת אוויר לתוך הפה, שלאחריה יש שיחרור קצר של אוויר וסגירת הלסת" טענה זו חוזרת על דברי בענין פיהוקים כתגובה לתרגילים המיועדים לעודד את מערכת הנשימה לפעולה מלאה.
גם גיל גרינהוז וגם כותבי הערך "הפיהוק" בויקיפדיה מדברים על פיהוק כשחרור רגשי, כפורקן וכביטוי הדומה לבכי ולצחוק. ואכן ההנאה והרגיעה מפיהוקים חוזרים ונשנים החלים אצל מתרגלי שיטת פאולה מתאימים לתאור זה. אחד מתרגילי השיטה הקרוי בשם "אריה שואג" ועוסק בצורות שונות לפתיחת הפה ולהרפייתו מעורר פיהוקים חוזרים ונשנים שקשה להגיע למיצויים אם לא מתייחסים לפיהוק כעניין לעצמו. ההנחיה בתרגיל זה היא להפיל את הלסת ולנסות להחזיק את הפה פתוח ככל שניתן יותר זמן תוך חיפוש דרך להרפות את הפה במהלך הפתיחה. החשיבה לאורך הפנים ולרוחבם משפיעה על מידת ההרפיה במהלך הפתיחה של הפה וכן הניסיון להרחיב את הלוע או לדחוף את הלחיים בעזרת הדמיון מבפנים החוצה.
קיים כמובן גם פן אישי בנטייה לפהק, יש מי שמפהק בכל תרגיל ותרגיל ויש מי שממעיט בכך מלבד במהלך תרגילי פה ישירים לעניין כמו זה שתואר כאן למעלה. ניתן להסביר את העניין במידת הצורך של מערכת הנשימה להיפתח או ביכולת המתרגל להאריך את המפרקים או בצורך לפהק מנקודת המבט הרגשית שהוזכרה קודם לכן. אנשים רבים מתקשים לאפשר לעצמם לפהק ללא הפסקה במהלך שיעור, עצם השחרור המתאפשר להם כשהם מרשים לעצמם להיות רק במצב זה או לנוע עם צרכי הגוף

הגב וצרכיו מנקודת המבט של שיטת פאולה

כאבי גב הינם תופעה רחבה של תופעות פיסיולוגיות ותוצאה של שילובן עם אורח חיים מודרני. אין פתרונות פלא לכאבי גב, ברוב המקרים ארגון הגוף לתנועה באופן שונה מזה שהאדם רגיל לו ע"י למידה של אחת השיטות השייכות להגדרה "תרפיה מנואלית" מביא לשינוי לטובה במצב הגב עד לפתרון מלא של תופעות הכאב. הטיפול בשיטת פאולה נכלל בקבוצת התרפיות המנואליות כלומר התנועתיות. הוא מבוסס על הפעלת השרירים הטבעתיים בכל חלקי הגוף. השרירים הטבעתיים מטבעם נוטים לפעול יחד כאשר מדובר בגוף שפעילותו תקינה. תהליך השיקום כולל טכניקות ייחודיות המעודדות את החזרת הגוף לנטייה טבעית זו תוך חיזוק הקואורדינציה בין השרירים שבתחתית רצפת האגן ושרירים טבעתיים אחרים בגוף. הפעלת השרירים הטבעתיים שבגופנו כמו עיניים, פה, נחיריים, והפתחים שבתחתית האגן הם חלק מתהליך הריפוי והשינוי. השרירים הטבעתיים מפעילים זה את זה, פעולת שריר אחד יכולה להשפיע באופן ספונטני על פעולת שריר אחר, מרוחק ממנו כמו באפקט המטוטלת. תרגול מתאים של שרירים תקינים יכול לשפר ולחזק את פעולתם של שרירים חלשים. ולכן התרגול בשיטת פאולה משלב בין הפעלת השרירים החלשים להפעלת החזקים. בתחום הבעיות והכאבים אורטופדיים יש לפאולה השפעה ייחודית באיזון דיספרופורציה בין צדי הגוף, בהקטנת הנזקים הנגרמים מחוסר תנועה או משימוש מוגזם באחד מצדי הגוף. נושאים אחרים שיש בהם תוצאות יפות הן פריצות דיסק, קיפוזיס, סקוליוזיס, וארגון הגוף לשימוש נכון ברצפת האגן באופן המונע נזקים בזמן הריון או שינויים גופניים שונים.
דוגמאות לתרגילים המתאימים במיוחד לנשים הסובלות מכאבי גב תחתון:
1) הרמת שפה אל האף, מומלץ לנסות תחילה את התרגיל בשכיבה ע"י ניסיון להחזיק עיפרון בין השפה העליונה של הפה והאף תוך דחיפת השפה התחתונה כלפי העליונה. לאחר שמנסים את התרגיל עם עיפרון מנסים ללא עיפרון או מול הראי. אם מבצעים את התרגיל תוך כדי נהיגה חשים שהעורף נוטה לאחור בניגוד לנוהג הרווח בזמן נהיגה לאמץ את הצואר קדימה. במקרה שרוצים לשלב את התרגיל עם טיפול בחולשת גב תחתון מומלץ לעמוד בעמידת שש כאשר הידיים מונחות פרושות על הרצפה מתחת לכתפיים. הרמת השפה אל האף תוביל את הראש ותקמר את הגב, עזיבת השפה תגרום להישמטות הגראש ולקימור הגב. ניתן לעזור לתנועת הגב ע"י כיווץ הסוגרים, כיווץ קדמי בזמן הרמת הראש ואחורי בזמן הורדתו,
2) גלגול כפות הרגליים ממרכז כלפי חוץ כלומר כאשר הגוף נשען לסירוגין פעם על הקווים החיצוניים של הכפות ופעם על הפנימיים מעודד בוזמנית שחרור של הגב ואפשרות לכיווץ לסירוגין של הספינקטר הקדמי והאחורי.
3) כיווצים קלים של הספינקטר הקדמי (הגדרה של שני הסוגרים הקדמיים) באופן המאפשר לגב מעברים בין היצמדותו למזרון להרפייתו שלא מתוך השרירים המופעלים באופן רגיל.
תרגילים המיועדים להפעלת השלד והגב

1. יד יד-אגרוף ומתיחה לסירוגין של כפות הידיים, התרגיל יכול להתבצע בתנוחות שונות כולל עמידה וישיבה, כאשר מתרגלים אותו בשכיבה כדאי לא להתמיד במיקום שנמצא לידיים בהתחלת התרגול אלא לחפש את המיקום שמסייע לגב להיצמד אל הרצפה, תשומת הלב להשפעת התרגיל על הרוטציה בין צדי הגב וההיצמדות השונה של שני צדי עמוד השדרה יכולה לעודד את המתרגל לשנות את המיקום שבו התחיל וכן לשנות את כיוון הנחת כף היד.
2. רגל רגל-בדומה לתרגיל יד יד לנסות לסירוגין להרחיק את אצבעות הרגליים זו מזו ברגל אחת בעוד הרגל האחרת נסגרת בתנועה דמוית "פוינט" בריקוד או במעין הרגשת אגרוף.
3. הצמדת בהונות הרגליים ועזיבתן-בשונה מהתרגיל הקודם תנועת האצבעות אינה צריכה לכלול כיווץ אלא רק קרוב והצמדה. התרגיל מסייע לכיווץ הספינקטר הקדמי בנפרד מהאחורי כאשר יש צורך לפתח שליטה בספינקטר הקדמי. וכן מעודד כיווץ לסירוגין של צדי הספינקטר הקדמי.
4. הרחקת בהונות ועזיבה-פתיחה חוזרת ונשנית של האצבעות וכף הרגל בעזרת הרחקת האצבעות.
5. יד בתוך יד- בתנוחה המזכירה צדף יש להניח את אצבעות יד ימין כשהן צמודות אלו לאלו בשקע יד שמאל בעוד אצבעות יד שמאל מונחות בשקע יד ימין. לחיצה קלה ומתמשכת של שקע היד האחרת תוך החלפת היד הלוחצת מומלצת בכל מצב. מומלץ להניע את הידיים כשהן אחוזות זו בזו למקומות שונים ולחפש את המקום שדורש מתיחת יתר.
6. החזקת הברכיים אל הבטן בעזרת הידיים-תרגיל המיועד בעיקר לשחרור הגב והאגן, חשוב לאחוז את הברכיים כך שכל ברך תוחזק ע"י יד אחת ולא לשלב את האצבעות. התנועה יכולה להיות לרוחב הגוף או לאורכו לפי תגובת הגב אך עדיף שתעורר הרגשת נעימות ושחרור

שיטת פאולה ניתנת לתרגול פשוט תוך מעקב אחר הביצוע המדויק והחוזר של התרגול כמו כל תרגול תנועתי אחר, אלא שלא לכך עיקר כוונתה של השיטה. הייחודי לשיטה הוא מנגנון שהובן רק באופן חלקי ע"י חוקרים ובו הגוף ממשיך מעצמו באופן ספונטני כיווצים במקומות שונים, הדבר יכול להתבטא במהלך התרגול המודע והמכוון ע"י המחשבה במקום אחר בגוף שאליו לא כוונה כל חשיבה או ניסיון להפעלה. לעתים קורה הדבר על פי חוקיות מוכרת וקבועה ולעתים בשונה ממנה. דוגמה מעניינת היא תרגיל הנקרא "ידיים על העיניים" שבו מתבקש המתרגל לאחר שעייף מהתרגיל שבו התרכז להניח את כפות הידיים כך שהאצבעות תימצאנה בעיקר על המצח והכפות תונחנה ללא לחץ על העיניים. במצב הנ"ל ממשיך התרגיל להתקיים בגופו של המתרגל ללא כל הכוונה מחשבתית אך באופן אחר מבחינת קצב ההתכווצויות וצורתן או במקום אחר בגוף. התנועה העצמית הזו נחשבת לאחד הדברים המרכזיים גם בגלל האמונה שביכולתו של הגוף להבריא את עצמו יותר ממה שמחשבתו של האדם מסוגלת לארגן וגם משום שבדר"כ מדובר בעבודה עם מקומות המתפקדים באופן ספונטני והחזרת תפקודם למצב המקורי עדיף שתתרחש דרך הספונטניות.
למרות שהתנועה הספונטנית היא המפתח לשינוי בתחומים רבים ששיטת פאולה מטפלת בהם בתחומי הגב והשלד יש לה חשיבות משנית בהשוואה לחשיבותה בתחומי המערכות הפנימיות. התגובות הספונטניות יכולות להתבטא בצורות רבות ושונות ועל כן עדיף להזכיר רק את הפשוטות שבהן כמו שינוי בכיוון ההחזקה של כפות הרגליים שלא מתוך אי נוחות אלא בהתאמה לתנועת הספינקטרים, עזרה שתנועת הגב או האגן נותנת בתנועותיה לתרגיל המודע שעניינו כיווצי ספינקטר קדמי או אחורי, הצטרפות כיווץ או אגרוף או תנועה באחת הגפיים כאשר הגוף מכוון לתרגילי רוטציה בין שני צדי הגב. תנועה בו זמנית של ספינקטרים אחרים כאשר התרגיל המקורי כיוון להפעלת ספינקטר אחד בלבד. ועוד.