העמקת הנשימה

התנועה העיקרית הנדרשת בתרגיל היא תנועת כפות הידיים ממצב שבו האצבעות מתרחקות אלו מאלו למצב שבו הן נצמדות בכל יד בנפרד אלו לאלו. הדבר אינו דורש מאמץ כאשר שורש כף היד נשאר צמוד לגוף ותנועת אצבעות הידיים לא כוללת תנועה בשורש כף היד, זאת מלבד הגדלת והקטנת הזויות של תנועת שורש כף היד. תנועת האצבעות מעודדת את תנועת הספינקטר האחורי והקדמי לסרוגין. כמו כן מתעוררת יכולת הפתיחה והסגירה של בית החזה.

אחת הדרכים להעמיק את הנשימה היא העזרות בשורש כף היד בכל יד בנפרד אך בו זמנית כאשר שורש כף היד נשאר צמוד לגוף והתנועה מתרכזת בבית החזה. זאת במיוחד כאשר עמדת המוצא לתנועה היא הנחת כפות הידיים מתחת לסרעפת בישיבה או שכיבה..

הסרעפת נלחצת בתנועה זו אל מרכז הגוף כסיוע לתהליך הנשיפה ומתרחבת בשלב השאיפה..

בשונה מהמתרחש כאשר בית החזה מתרחב בשעת שאיפה העזרה המתקבלת מהלחיצה הקלה של שורש כף היד אל צדי הגוף מכוונת את הסרעפת לנוע לפנים. השאיפה מתבצת עם כך בזמן הרחקת האצבעות מהגוף והנשיפה בזמן הצמדתן אל הגוף.

התנועה שבה שורשי כפות הידיים ממשיכים להיצמד אל הגוף בעוד כפות הידיים מתרחקות והאצבעות נפרשות מזמינה תנועה מנוגדת. תנועה זו היא היצמדות כפות הידיים.

העמקת הנשימה ממשיכה בגוף המתרגל שהתחיל את התרגיל באזור בית החזה גם כאשר הידיים מונחות במקומות אחרים על פני הגוף.

לדוגמה: על גבי הירכיים במצבי ישיבה ושכיבה ברגליים מקופלות.

על גבי צדי האגן, לצדי הבטן וכן בין הצואר לבית החזה.

הרפיה עצמית בשיטת פאולה

מצבי אי שקט מופיעים בהתנהגות הגופנית של רבים, חלקם נמצא על הרצף של אוכל ושינה, מקצת מהאנשים נוטים לאכילת יתר בעקבות מתח ואחרים מתקשים לאכול, כך הדבר גם לגבי שינה, הרגיעה, השכחה וארגון הכוחות ליום הבא מופרים כשמתח גורם לקשיי שינה.

מי שאינו ממהר להעזר בכדורים מתמודד בדרכים טבעיות שונות כגון: הקלטות מרגיעות, קטעי מוסיקה המיועדים לכך או תנאי שינה מיטיבים.

אחת הבעיות עם סגנונות ההתמודדות האחרונות היא שהשפעתן הולכת ויורדת.

לכן העזרות בשיטת פאולה היא הצעה ייחודית. ניתן בעזרת שיטת פאולה להגיע לנשימה עמוקה, להרפיית שרירים, לארגון הגוף בצורות מעודדות שינה ובעיקר לחוות עצמאות ושליטה במצב.

אמנם מי שלא התנסה בתרגול שיטת פאולה יתקשה להבין את התאור בדברים הבאים אך סביר להניח שהפניית הקשב והזמן הדרושים לעניין יהיה להם ערך.

אפשרויות הקשורות בעיניים:

·         בשכיבה על הגב בעיניים עצומות כשהפה משוחרר כדאי לנסות ולהפיל את העיניים לכיוון הרצפה. אין הכונה להביא את העיניים למקום מסוים באמצעות הדמיון אלא לשים לב לחזרה של הנטייה להסתכל לפנים. רובנו נמצאים רוב הזמן בתבנית החשיבה המפנה את העיניים לפנים, בין אם בזמן שכיבה או בכונה להרדם. זוהי אחת הנטיות הקבועות והמעייפות ביותר. כדי להניח למתח שנובע מהרגל זה ניתן לדמיין את נפילת העיניים אל הרצפה. חשוב לחזור ולשים לב פעמים רבות לחזרה האוטומטית של העיניים להסתכל לפנים, התהליך מייצר ריכוז שמשפיע על היכולת להרפיה.

·         התרגול הבא אינו מחייב שכיבה על הגב ואפשר לנסות את צורת השכיבה הנוחה ביותר למתרגל/ת. ההצעה משלבת דמיון מודרך משום שההרפיה מתחילה במחשבה על העפעפיים העליונים כמו על שמיכה. שמיכה זו הולכת ומתרחבת אל הצדדים, מאריכה את הריסים ומאפשרת לעפעפיים להיות בתנועה מעטה. אין צורך להשאיר את העיניים עצומות ללא הפוגה. ניתן לפקוח את העפעפיים ולהתחיל מחדש.