פילאטיס ושיטת פאולה-לשלב דרכים בחיזוק רצפת האגן או להבין מה מתאים לאיזה מצב?!

 

 

תרגילי פילאטיס משלבים חיזוק שרירים באזורי הגוף השונים לצורך חיזוק שרירי רצפת האגן. המתרגלים מפעילים  את שרירי הבטן ואת שרירי הירכיים. בשיטת פאולה משלבים בין הפעלת שרירים רחוקים פיסית מרצפת האגן כמו הבהונות, אצבעות הידיים, העיניים והפה לבין הפעלת שרירי רצפת האגן מתוך הסוגרים. מאחר שלעיתים הקושי לשפר את מצב רצפת האגן והבעיות הקשורות בו נובע מחוסר יכולת לחוש את שרירי הסוגרים השרירים הנ"ל משפרים את הרגישות החושית הדרושה.

במהלך תרגול פילאטיס קשורה הפעלת שרירי הבטן גם בהארכת שרירי הגב והרגליים, בתנועת ידיים ובחיזוקם של כל אלו. 

המודעות לחשיבותם של שרירי רצפת האגן גורמת לעידוד המשתתפות בתרגול להפעיל גם אותם, עניין זה לוקה בחסר אם אינו 

מקבל הכוונה נפרדת הן משום מורכבותו והן בגלל הפעלת הכוח המזיקה לרצפת האגן כאשר היא מופנית לשרירי הבטן בלבד 

כאשר יש למתרגלות קושי לשמור על כיווץ בסוגרים בזמן הפעלת שרירי הבטן.

הפעלת שרירי רצפת האגן בתרגול בעזרת כפות הידיים

לחיצת  כפות הידיים אל הרצפה כאשר שוכבים על הגב או הפעלת שתי כפות הידיים יחד זו כלפי זו בלחיצה ברמות חוזק שונות משפיעה לטובה על היכולת לכווץ את הסוגרים. הלחיצה בחוזקה מובנת על ידי רובנו פעמים רבות כיעילה יותר מלחיצות אחרות. זו טעות רווחת וכדאי לכל אישה המוטרדת ממצב רצפת האגן שלה לבחון זאת בפועל. אחת הדרכים לבחון זאת היא לכווץ כשבועיים יום יום במידה נוחה, כזו שאינה דורשת מאמץ בסוגרים אך משלבת אברים נוספים כמו כפות הידיים ולעקוב אחרי מצבים שבהם יש הרגשה שרצפת האגן חלשה. מצבים כאלו יכולים להיות: יכולת להימנע מבריחת שתן כשבית השימוש קרוב, (נשים רבות מדווחות על עלייה בלחץ וחוסר יכולת לשמור על הסוגר ללא דליפות כשהן מתקרבות לאסלה,) אמנם המדידה אינה אוביקטיבית כי נפח השלפוחית וגודלה משפיעים, אך בהזדמנות זו אני מצרפת המלצה לא למהר להגיע. אם מעקב הוא דרך מתאימה לכם אפשר לנסות לכווץ את הסוגרים באופן חזק יחסית לשבועיים שבהם כיווצתם במידה נוחה ולשים לב להרגשת השליטה כשאתן מתקרבות לאסלה.

סוג נוסף של מעקב הוא השפעת פעולה הדורשת הרמת משקל או תגובת הגוף כשדוחפים חפץ כבד על שרירי רצפת האגן. למצבים אלו גלגול השפה העליונה של הפה כלפי האף הכוללת דחיפת השפה התחתונה כדי לעזור לעליונה להתגלגל יכולה להועיל.

מבט נוסף על חיזוק רצפת האגן בשיטת פאולה

התרגול בשיטת פאולה יוצר מעברים בין פעולה מקומית לפעולה של הגוף כולו. המעברים נוצרים בחלקם ללא הכוונת המטפל/ת ובחלקם בעזרת הכוונה.

הפעלת השרירים הטבעתיים נלמדת מכמה עמדות מוצא כגון: שכיבה על הגב, ישיבה בכיסא ללא ידיות, ישיבת צפרדע או עמידה. המטרה היא לאתר לכל אדם את הדרך הטובה לו ביותר לחוש שרירים שאינו רגיל לחוש, בעיקר כאשר הקושי לחוש יוצר בעיות תפקודיות

רוב המתרגלים זקוקים להתחיל בתרגול המבוסס על שכיבה כעמדת מוצא, זאת עקב ההרפיה הכרוכה בשכיבה והיכולת של הגוף להעביר ביתר  קלות את תגובות השרשרת או תנועה ממקום אחד למשנהו.

הבנה פיסיולוגית מקדמת את יכולת ההפרדה בין הסוגרים לצורך חיזוק רצפת האגן

כ 40% מהנשים לאחר גיל ארבעים סובלות מהפרעה כלשהיא בתפקוד שרירי רצפת האגן, בשיטת פאולה התפתחה יכולת לחדד את התחושות המקדימות בצינור השתן, יכולת זו דרושה לנשים שהסוגר שלהן מתפקד טוב ולמרות זאת הן סובלות מבריחות קלות של שתן. העדר התחושה המקדימה גורם להן להגיע לשרותים במצב שיש בו שליטה חלקית.
-יכולת אחרת המתפתחת בשיטת פאולה ודרושה לנשים רבות היא ההפרדה בין הסוגרים בזמן תרגול הכיווצים. העדר יכולת להפריד היא נטייה בריאה משום שיכולתם של כל השרירים הטבעתיים היא לפעול יחד. במצבי חולשה ברצפת האגן נטייה זו מחלישה את הסוגרים הקדמיים והמניפולציות שיוצרות הפרדה מסייעות לחיזוק רצפת האגן בכלל ותפקוד מערכת השתן בפרט.

תרגילים לטיפול בעצירויות, בכאבים בסוגר האחורי ובאי נוחות במערכת העיכול

 :

• ·        כיווץ השפה התחתונה של הפה, ניתן להיעזר בצביטת השפה עצמה או תחתיה בעזרת שתי אצבעות על מנת לחוש את האזור ואז להניח לאצבעות ולנסות ליצור את הכיווץ בלעדיהן. אין צורך למנוע תנועה בשפה העליונה אלא להתרכז רק בשפה התחתונה וכך ליצור תנועה אחרת מזו המתרחשת כאשר מניעים את שתי השפתיים יחד.

·        כיווצי ספינקטר אחורי או כיווצים של הסוגר האחורי בנפרד מהקדמי ע"י דחיפת העקבים כלפי הרצפה והרמת הבהונות.

• כיווצים של הסוגר הקדמי בנפרד מהאחורי ע"י לחיצת בהונות הרגליים כלפי הרצפה במהלך הכיווצים

תרגיל להפרדה בין הסוגרים ולחיזוק רצפת האגן דרך ההפרדה

כאשר מעבירים את הידיים ואת אצבעות הידיים בין שני מצבים מעוררים את התנאים לחוש את הסוגר האחורי (פתח מערכת העיכול או הרקטום) בנפרד מהקדמי (פתח השופכה והנרתיק).  הניחו את הידיים והזרועות על המזרון לצידי הגוף,   בתרגיל זה העברת מצב אצבעות הידיים מהצמדתן להרחקתן היא עיקר הפעילות ושינוי המנח או כיוון ההנחה של היד כולה תומך במפעולה שאנו רוצים שתתרחש בסוגרים. כאשר מצמידים את האצבעות כפות הידיים מופנות למזרון, כאשר מרחיקים את האצבעות גב היד מופנה למזרון, התחילו להניע את האצבעות והידיים, בדקו אם מצב המרפק נוח ואם אתם רוצים לקפל אותו מעט. המשיכו בתרגיל בקצב נוח, אם הצמדת כפות הידיים מעוררת את תגובה כלשהיא בסוגר הקדמי שחררו ועברו לגלגול הכתפיים לאחור כך שגב היד יוכל לאפשר לאמות או לזרועות לשחוף עצמן למזרון בזמן שהאצבעות נפרסות ומתרחקות בכל יד אלו מאלו. הידיים יכולות לשנות את המיקום שלהן גם כדי שיהיה לכם נוח וגם כדי להצליח להניע את האצבעות. בדרך כלל כשגב היד מופנה לרצפה הידיים נוטות להתרחק מהגוף, כשכף היד מופנית לרצפה קל יותר לקרב את הידיים לצידי הגוף. ושוב, גלגלו את הכתפיים הפנו את כפות הידיים אל המזרון, לחצו אותן קלות בינהן ואל המזרון ושימו לב לתגובת הגוף. חשוב להשאיר את כף היד במצב שטוח ולא לכוון בטעות לתנועה שמתחילה אגרוף בקצות האצבעות. אם אין כל תגובה בסוגר הקדמי אפשר לנסות להרים מעט את כף היד שאופן שיקל על האצבעות להילחץ אל המזרון. מי שהתעייף יכול להניח את הידיים על העיניים ולחזור לתרגיל, אפשר להניח כרית על החזה כדי לא לאמץ את הכתפיים בזמן הנחת הידיים על העיניים. 

ראו ואל תלמדו-מה מזמן פסל חי על נטיות הגוף

פסל חי הוא אמנות, בין אם עיצב השחקן את בגדיו בעצמו או ארגן את עמידתו כך שיוכל לעמוד בתנוחה אחת זמן רב נדרשת אמנות ההכרות עם הגוף. במקרה הזה בחרה האמנית להטות את צוארה לאחור, יש לקוות שתמיכה מוסווית מאפשרת זאת. כל מצב אחר מזיק לגוף, ראו ואל תלמדו.

תנועות לא שגרתיות משפרות תחושות עדינות בסוגר הקדמי

קל להניע את הפה באופן מחולק ודמוי כיווץ באחד הצדדים. שכלול היכולת להניע את הסוגר הקדמי באופן דומה נעשה בעזרת דימוי הפה ותנועות הרגליים.
בצילום נעזרת המתרגלת ברגל ימין וב"סכין" של הרגל כשהיא לוחצת אותה כדי לחוש את צד ימין מכווץ יותר. התנועה בצד השמאלי אינה מתוכננת.

תנועות השפה העליונה של הפה בשיטת פאולה

כאשר מלמדים ילדים ומבוגרים להרים את השפה העליונה של הפה בצורה מגולגלת כפי שמדגימה תמונת האיש המבוגר מסייעים להם למנוע בריחת שתן. נשים נעזרות באותה תנועה כדי למנוע קשה לעשות זאת בלי תמיכת השפה התחתונה. הלשון נוטה כלפי מעלה בזמן הרמת השפה העליונה.

התינוק היונק מפעיל את השפה העליונה שלו יותר מאשר את התחתונה אך איננו יודעים כיצד הוא נעזר בלשון

יעילות השימוש בשיטת פאולה בזמן הריון ובמהלך לידות

• ארגון תנאים לתנועה חופשית המשחררת את הגוף ומעודדת תנועתיות 
• שיפור איכות הנשימה של היולדת. 
• העזרות בתרגילים כגון: ש ממושכת, השמעת ש בזמן נשיפת האויר. התרגיל מאפשר ליולדת בעזרת צורת נשימה מסוימת לשמור על איכות נשימה המתאימה ללידה, מקלה על הכאבים ומקדמת את קצב הלידה את קצב הלידה. 
• תרגילים עדינים הדורשים מעט מאמץ פיסי ומפעילים שרירים שלא תמיד נשים יודעות לשלוט בהם כמו כיווצים ברצפת האגן
• התרגול העצמי מעלה את הביטחון של היולדת ואת יכולתה לעזור לעצמה. 
•  הלידה בעזרת שיטת פאולה מונעת לחיצות חזקות מדי המזיקות לרצפת האגן של האישה ומורגשות לאחר הלידה. 
• ההכנה ללידה בשיטת פאולה מגמישה ומחזקת את האגן ותנועתו.

אימון שרירי רצפת האגן ללא הנחיות מגבילות

המתרגלת שבצילום נוהגת באופן קבוע להניח את כפות הידיים באזור שבין הבטן התחתונה למפרקי הירכיים. זאת משום שנוכחות הידיים מסייעת לה להתרכז בסוגר הקדמי. הנחת הידיים אינה חלק בלתי נפרד מהתרגיל-"כיווצים חוזרים של הסוגר הקדמי" לפי שיטת פאולה הגוף יכול לארגן לבד את התנאים לביצוע תרגיל, כלומר הנחיות כגון: ברכיים פונות לתקרה, מיקום הידיים, זוית התנועה הנלוית של הברכיים אינן חלק בלתי נפרד מהתרגיל. ההנחיה היחידה היא כיווצי סוגר קדמי. המתרגלות המנוסות מבינות את חשיבות ההתמדה והחזרתיות על תנועה אחת, ללא ספירת הפעמים שהתרגיל נעשה, ללא ניסיון להאריך את משך החזקה בכל כיווץ או הפעלת כוח.

טיפול בדליפת שתן אצל ילדים-עניין רגשי המיועד לפסיכולוגים או פיסיולוגי למטפלי שיטת פאולה

מקובל לחשוב שדליפת שתן אצל ילדים היא עניין רגשי, ילדים שהבעיה הסתיימה עבורם לאחר תרגול שיטת פאולה הם ההוכחה הטובה ביותר שקשה לדעת מראש מה מקור הבעיה. ההמלצה של להורים היא לחשוב איזה סוג טיפול הוא חויה מיטיבה בלי לדעת מה תהיה התוצאה. לעתים ניתן לדעת במהלך הסתכלות על צורת התנועה והתפקוד של ילדים אם יש סימנים לחולשת רצפת האגן, במצב כזה הבעיה היא כנראה פיזיולוגית.
חולשת שרירים ברצפת האגן יכולה לעתים להתבטא בצורת היציבה של הגוף, במיקום הכתפיים ודרך החזקתן, אופן הנשימה וכיווני ההחזקה של כפות הרגליים. נתונים כאלו יכולים לסייע למורה לשיטת פאולה באבחון הרקע לחולשה ולכוונו לשלב בין חיזוק השלד לטיפול בחולשת רצפת האגן. התרגול במצבים כגון אלו משלב את חיזוק הסוגרים עם שינוי דרך החזקת השלד וחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות משחקים.
חיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות שיטת פאולה נעשה הן על ידי תרגילים פשוטים ומובנים שהילד יכול לבצעם על בסיס הוראות מילוליות וללא מגע והן ע"י עידוד תנועה חופשית. הטיפול דורש השלמה על ידי פעילות בבית כעשר דקות בכל יום.

מעורבות ההורה היא חשובה ואפילו הכרחית. שכן יכולת הגוף לשינוי נבנית בעזרת רצף תרגול ולו גם לפרקי זמן קצרים ביותר (חמש עד עשר דקות). יש מצבים שבהם התרגול המשותף, המגע או פיתוח המשחקים המשותפים של ההורה והילד בונים פן חדש בקשר הורה ילד והוא שמקדם את התהליך בנוסף לשינויים הגופניים.

שילוב תנועות ידיים ורגליים בחיזוק רצפת האגן

תנועות הידיים וכפות הרגליים הן חלק מהפעלת הסוגרים בשיטת פאולה, בצילום זה תנועת ה"פלקס" בכף הרגל ודחיפת כף היד אל המזרון מחזקות את כיווץ הסוגר האחורי

כדי לחוש את הסוגר הקדמי ביעילות ובחופשיות מכווצים אותו כאילו הוא ניתן לחלוקה לשני צדדים, ימין ושמאל. בצילום התנועה לצורך כיווץ צד ימין נעשית כשהברך מופנית לתקרה, רגל שמאל מקופלת על המזרון לפי התחושות המשתנות של המתרגלת. אגרוף יד ימין מסייע לחוש את הכיווץ באותו הצד.

הדגמה בעזרת צילום-חיזוק רצפת האגן והגב במשולב

חיזוק רצפת האגן והגב במשולב בתרגיל המצולם כאן מבוצע בכמה שלבים:

• כיווץ סוגר קדמי
• גלגול האגן וניתוקו מהמזרון
• כיווץ סוגר אחורי
• החזקת שני הסוגרים מכווצים והרמה איטית של הגב מתוך ניסיון להאריך את עמוד השדרה על ידי הפרדה בתנועה בין החוליות
• לאחר שהמתרגלת מגיעה לאזור השכמות היא מתחילה להוריד את הגב ומשחררת בהדרגה את הסוגרים

ייחודו של התרגיל בהבנה של המתרגל/ת שהפעלת הסוגרים מסייעת לפאולה לא רגילה של הגב. בתנועה מומלץ לא להחזיק את הסוגרים במצב מכווץ ומתמשך אלא לחפש דרכים לכווץ ולשחרר

חיזוק שרירי הסוגרים לצורך חיזוק רצפת האגן

שליטה חלקית של נשים בשרירי רצפת האגן במצבים שבהם נשים מתבקשות לכווץ או להרפות, מעידה לעתים על חולשה ולעתים על העדר דיוק בתחושות. התרגול העצמי הוא חלק בלתי נפרד מחיזוק רצפת האגן ומתהליך השינוי. הוא מיועד למי שמעוניינת לטפל בעצמה בעזרת עצמה. תרגול כזה דרוש הן לחיזוק, הן לעידון ההרגשות והן לשינוי צורת התנועה. שלושת אלו יחד מסייעים לשינוי המצב של רצפת האגן אצל נשים רבות.

חיזוק רצפת האגן דרך שרירי הסוגרים ותנועתם בשיטת פאולה נעשה דרך שינוי אופן התנועה של האגן, לימוד התנועתיות הייחודית לסוגרים, הן בפני עצמם והן בהשפעה ההדדית בינם לבין שרירים טבעתיים אחרים, יצירת תנועה משותפת בין תנועת הגוף והאגן.

תגובות השרשרת בין שרירים בגוף וחיזוק רצפת האגן בשיטת פאולה

התנועה של השרירים הטבעתיים  ביחס לרצפת האגן מוכרת לרוב ככיווץ ושחרור או ככיווץ ופתיחה של הסוגרים. 
החיזוק וההגמשה של השרירים הטבעתיים על פי שיטת פאולה נלמד בעיקר בשכיבה, זאת כדי לאפשר לכל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולסייע זה לפעולתו של זה. הנטייה לפעול יחד או כתגובת שרשרת מאפשר להתחיל את חיזוק רצפת האגן בכיווצי עיניים ולהמשיך בהתאם לתגובות הגוף.
תרגול ישיר של שרירים טבעתיים ברצפת האגן אפשרי במהלך פעולות אחרות ולא בהכרח בשכיבה אם בזמן תנועה יש ערנות ומודעות לקיומם.
 רצפת האגן משפיעה על חוזקו של הגוף, על אופן תנועת הגב והשלד ואף על מיקומן של מערכות פנימיות. 

טיפול בחיי מין ובנוקשות הסוגרים

חלקי הגוף שכיווצם קל יחסית לתרגול הם העיניים, הפה והשפתיים, אצבעות הידיים והרגליים. התרגול בשיטת פאולה מכוון אנשים לחשוב על איסוף ושחרור שרירים אלו אל מרכזם כתנועה אחת. תרגול שרירי הפנים מעודד נשים שלא חשות את הסוגרים בנפרד לעשות זאת ובנוסף מקל על נשים שחוות כיווץ מוגזם עד קישיון באזור הנרתיק, ניתן לעורר תחושות מגוונות באזור הנרתיק דרך תחושות השרירים הטבעתיים באזורי הפנים והגפיים. בדרך זו לומדות נשים לשחרר את אזור הנרתיק וכך להגיע לחיי מין מספקים. נוקשות שרירים שמקורם במחלות קשות וכרוניות מטופלים בדרך דומה. במצב זה נחוץ לאתר את השרירים הקלים להפעלה כדי לחוש את השרירים שהקישיון משפיע עליהם במיוחד.

הפעלת שרירי רצפת האגן מתוך שרירים אחרים

עמדת פתיחה מומלצת-שכיבה על הגב, (ניתן לשכב על הצד אם יש קושי לשכב על הגב)

מהלך התרגיל: הידיים מונחות לצידי הגוף חשוב להשאיר את כף היד במצב שטוח ולא לכוון לתנועה דמויית אגרוף. כדאי לא לנעול את המרפקים. עיקר הפעילות היא הצמדה והרחקה לסרוגין של אצבעות הידיים אלו לאלו.

מי שמתעניין בחוקיות של תגובות נוספות יכול להניע את כפות הידיים מהפנייתן אל המזרון בזמן ההצמדה של האצבעות להפניית גב היד בשתי הידיים אל המזרון בזמן ההרחקה של האצבעות אלו מאלו.

התנועה יכולה לעורר מקומות נוספים בגוף, חשוב לתת לתגובות השרשרת הללו להתרחש אך לא לעצור או לשכוח את התנועה העיקרית. האברים שנוטים לתגובות נוספות הם הסוגרים, אצבעות כפות הרגליים ושרירי הפנים. מי שמתקשה להתמיד בתרגיל, טוב יעשה אם יניח את כפות הידיים על העיניים ויחזור להמשיך בתרגיל.

הקשר בין חיזוק האגן והרפיית הגב בשיטת פאולה

השרירים הטבעתיים הזוגיים כגון: עיניים, נחיריים, מסייעים לחזק את המרכז בקדמת הגוף באופן שמזכיר עמוד שדרה קדמי. הפה הלשון והסוגרים מצטרפים לתנועה מחולקת המחזקת את המרכז כאשר מפעילים אותם בהתאם. קשרים תנועתיים הקיימים בין שקעי כפות הידיים והרגליים הם חלק בלתי נפרד מתנועה מסוג זה. 

כיווצים והרפיות, מגע בין אצבעות הידיים, תנועות הלשון, כולם מעלים את יכולת הריכוז הכללית של האדם ביחס לגוף ועוזרים להתרכז בתחושות חדשות כולל אלו שבסוגרים.

מאחר שבין השרירים הטבעתיים כגון: עיניים, נחיריים, פה, לשון וסוגרים מתקיימים קשרים תנועתיים. יכול הכל כל רצף של כיווצים והרפיות לעורר תנועות במקומות שונים בגוף. 

 התרגילים שמתמקדים בסוגרים משחררים את הגב לפי חוקיות קבועה אך לא תמיד באופן מיידי, הקשר בין הגב התחתון לסוגר הקדמי ובין הגב העליון לסוגר האחורי נעשה ברור ככל שחוזרים ומניעים את הסוגרים. הפעלת הסוגר האחורי מסייעת לחלק העליון של הגב להיפתח לצדדים. תרגילים המעוררים תנועה בסוגר הקדמי מאפשרים הארכה והיצמדות של הגב התחתון אל המזרון.

מי מבין את שיטת פאולה

מעט אנשים מבינים את שיטת פאולה על בסיס הסברים ולפני שהתנסו בה בכמה מפגשים. סביר שהדברים נכונים גם לגבי שיטות נוספות. הייחודי לשיטת פאולה בעניין זה קשור בתגובות הבלתי צפויות של הגוף. יש אנשים שגופם מבקש תנועה ונענה לטריגרים ששיטת פאולה מציעה באופן מהיר ויש אנשים שגופם לא מגיב לאתגר בלי קשר לצורך בתנועה.
המטפל/ת יכול לסייע ולתת למטופל טריגרים חדשים ובעלי אופי שונה אך לא תמיד התגובה תהיה בקצב שמתאים למטופל. כל עוד החויה תישאר כאוסף תרגילים תחסר הבנה מסוימת לגבי התנועה החופשית והעצמית של הגוף.