למרות שיצור הפרא שבתמונה
חסר שם וקשה לדעת אם הוא רק פרי דמיונו של הצייר או של הסופר, יש לו מאפיינים אנושיים כמו מבנה כפות הרגליים, יכולתו לשבת באופן שדומה לישיבת בן האדם ושונה מצורת תנועה של בעל חיים בגודלו, ואפילו מבנה הפנים.
צורת ישיבתו מעוררת מחשבה על הרהורים, התבוננות, אך בהיותו חסר מודעות לגופו הוא מייצג כמה תופעות אנושיות במצב הפנים שמפריעות לבני אדם מעבר להשערותינו, לדוגמה: העדר שפתיים או העדר מגע עם שפתיים, מיעוט תנועה בעיניים והעדר צואר.
תרגיל שמסייע לתנועה של הפה ומעלה את המודעות לפה ולשפתיים הוא תרגיל שבו לאחר הרחקה קלה של השפתיים מחפשים שתי נקודות שנוח להפגישן, אם מסתפקים בהכרות עם הפגשת נקודות אלו שוב ושוב מגלים שפתיחת הפה וסגירתו לא קשורה בהכרח בהרחקת השפתיים עד למקסימום. ניתן להחליט מראש על זוגות של מקומות סמטריים על פני השפתיים ולעבור בין פתיחות לצורך בדיקה משוה איפה אנחנו חשים נוח יותר עם סגירת השפתיים או הצמדה חלקית.
