האברים שרצפת האגן מגינה עליהם

לפי דבריה של ד"ר אחינועם לב שגיא באתר https://vclinic.co.il/

"המושג רצפת האגן מתייחס לשרירים אשר מחוברים לעצמות האגן ויוצרים את החלק התחתון של האגן. שרירים אלה יוצרים מבנה דמוי ערסל אשר תומך באיברי האגן: רחם, שלפוחית השתן והחלחולת."

הגדרה זאת נותנת מענה לכמה שאלות שאני נשאלת מפעם לפעם: "האם הסוגר האחורי הוא חלק מרצפת האגן?" התשובה היא חיובית משום שהסוגר האחורי שומר על מיקום החלחולת (החלק האחרון של צינור העיכול), מאחר שמיקום תקין של החלחולת תלוי בין השאר במיקום תקין של אברים פנימיים אחרים באגן כמו צואר הרחם, השלפוחית והשופכה תחזוקה תקינה של רצפת האגן שומרת גם עליו.

שאלה אחרת שחוזרת ומטרידה נשים רבות היא: "מדוע צריך להפעיל את רצפת האגן מתוך הסוגרים"? מאחר שקשה להניע שרירים שאינם רצוניים אין לנו אפשרות קרובה יותר מאשר הסוגרים כדי להפעיל בצורה יעילה את השרירים המחוברים לעצמות האגן. בשיטות אחרות מדריכים נשים להפעיל את שרירי רצפת האגן מתוך שרירי הירכיים, ומכוח שרירי הבטן, אלו שרירים רחוקים יותר והשפעתם על שרירי רצפת האגן יעילה פחות.
הטכניקות שמפעילות את רצפת האגן מתוך שרירי הבטן והירכיים מעצבת את גוף האישה ויש לה יתרונות בכך שהיא מחזקת שרירים נוספים אך היא מתאימה לנשים ששרירי רצפת האגן שלהן במצב תקין ומסוכנת לנשים שסובלות מהחלשות. כוח הכובד וחוזק שרירי הבטן עלול לדחוף את שרירי רצפת האגן ולהחלישם בכל מצב הכולל חולשה.

השפעת האברים הנשיים על החלחולת והעיכול

 החץ בצילום מצביע על תחילת החלחולת, הקטע האחרון של צינור העיכול. זהו החלק שגורם לנשים צרות משום שפעילותו וחוזקו קשור במיקום אברים
כגון צואר הרחם, הנרתיק וצינור השתן. כשהאחרונים נחלשים נוטה גם החלחולת לצנוח והשליטה בהתרוקנות משתבשת.
מסיבות לא מובנות התנועתיות של צינור העיכול כולו מושפעת לטובה מתרגול שיטת פאולה, ההשפעה ניכרת כאשר מי שסובל מעצירויות מצליח לשנות את המצב לטובה.

הסברים לתנועתיות פנימית וחיצונית של הגוף בעקבות תרגול שיטת פאולה

שיטת פאולה מבוססת על תנועת השרירים הטבעתיים הרצוניים, המגיבים בתנועת שרשרת זה לזה, לכן הגוף כולו מגיב לתרגול של שריר בודד. על פי תיאורית השיטה הפעלת שריר טבעתי אחד בתנועה מונוטונית  מניעה שרירים טבעתיים רצוניים אחרים ושרירים חלקים, משורטטים וטבעתיים לא רצוניים. כך משתפר המצב של שרירים טבעתיים חלשים, שרירים כמו הרחם, השלפוחית או החלחולת שצנחו יכולים לחזור למקומם ואיכות הפעולה של כל אחד מאברים אלו משפיעה לטובה על התנועתיות הפנימית והחיצונית של צינור העיכול או צינור השתן. עקב כך התרוקנות מערכות אלו נעשית יעילה יותר. נוסף לכך משתנה לטובה יעילות התנועה של שרירים טבעתיים לא רצוניים כגון אלו המצויים בפתח השוער ובעומק הרקטום שבצינור העיכול.

הטיפול בשרירים האינטימיים בשיטת פאולה והשפעתו על מערכת העיכול

היכולת להפעיל אזורים שקשה לחוש אותם במדויק כגון שרירי מערכת העיכול נעשית קלה יחסית כאשר לומדים להפעילם דרך תנועות של שרירים טבעתיים אחרים כמו העיניים והפה. תנועות הכיווץ והשחרור החיצוניות יכולות להקל על סבלם של אנשים שחיים עם תפקוד לקוי של מערכת העיכול. הטיפול בבעיות כגון: העדר שליטה בסוגר האחורי ושליטת יתר, ריפלוקס, טחורים, עצירויות כרוניות ועוד מתחיל בתרגול תנועות כיווץ והרפיה של שרירי העיניים, הפה, והאף ושילובם בדרכי הנשימה. אלו מגרים את שרירי מערכת העיכול ומעודדים את התנועה הפריסטלתית בדרך עקיפה. נוסף לכך חוזק השרירים ברצפת האגן ושינויים ביכולת התחושות העדינות מלמדים את המתרגלים שליטה ואי שליטה מסוג חדש. לעתים מושפעות מערכות פנימיות אחרות כגון מערכת תפקודי השתן והכליות, ומערכת התפקוד המיני. תקשורת בין הפתחים והשרירים שסביבם דרך תרגול ייחודי יכולה לעזור לבעיות רבות.

מקובל לחשוב ששרירים שתפקודם השתבש נחלשו ולכן מתייחסים רבים לשיטת פאולה כאמצעי לחיזוק הסוגרים. השיבושים בתפקוד שרירים טבעתיים שונים אינו נובע אך ורק מחולשה, הפעלת השרירים בכוח רב מדי מתגלה אף היא פעמים רבות כבעיה או כדבר המעורר בעיות. מסיבות אלו התקשורת הנוצרת בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם בתנועה חופשית של הגוף מאזנת את השיבושים יותר משבכוחו של האדם לעשות באופן מכוון. תרגול שיטת פאולה אינו אם כן כיווצים והרפיות בלבד או אוסף תרגילים. אלא יכולת להניע את הגוף מתוך צרכיו מתוך השרירים הטבעתיים.

במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף נע מעצמו באופן ספונטני. טיב הכיווצים וההרפיות המתרחשים במצב כזה שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית. התנועה יכולה להתבטא במקביל לתרגול המודע והמכוון של המחשבה במקום שאליו לא כוונה הפעלה מתוך הוראה מחשבתית. או לאחר שהמתרגל החליט לסיים את התרגיל והוא מניח את הידים על העינים. חווית התנועה העצמית היא נעימה לרוב האנשים וקשה למיעוטם. יש שמעדיפים לחוש שליטה קבועה על גופם ומתקשים לאבד שליטה גם אם רבה ההבנה שאיבוד השליטה הוא זמני ולטובת המצב. המטפל בשיטת פאולה אינו מתערב במצב, ההוראות ניתנות לפי בקשות המתרגל במהלך התרגול, או לפניו ההבנות המילוליות מוסיפות ליכולתו של  המתרגל ולהבנותיו בברור לאחר התרגול. זאת כדי למנוע ככל שאפשר התערבות מחשבתית בתהליך השינוי.

דוגמה לתרגול עם ילדים לצורך עידוד השליטה בסוגרים

1.      לעמוד על כדור נוקשה או כרית כך שהעקבים יהיו נמוכים יותר מהאצבעות, להעביר את משקל הגוף מעקב ימין לשמאל או לצעוד במקום על העקבים בלבד.

2.      בשכיבה על הגב להתגלגל על גבי כדור או כדורים בגודל קרוב לכדור טניס.

3.      לגעת בשקעים של עמוד השדרה, במיוחד השקע בסיום הצואר והשקע במותנית. (קל לחוש את השקעים כאשר ההורה מניח את ידו מתחת לגב של הילד/ה במצב שכיבה, השקע יהיה המקום הרחוק יותר מהמזרון) הילד/ה המתרגלים צריכים לנסות לחוש את אחד השקעים או שניהם על ידי תנועה לאחר שחרור המגע. אפשר להציע  לעבור בדמיון בין שני השקעים על פני עמוד השדרה.

4.      להדק את האגן והרגליים בעזרת חוט דייגים או סרט מתנה, לבקש מהמתרגל/ת  להניע את הגוף כמו חתול או כלב כאשר החוט כרוך על הרגליים והאגן.

5.      בשכיבה להניע את הלשון בתוך הפה בלי שהמבוגר יוכל לראות את הלשון ובלי שהלשון תיגע בדפנות הפה.

6.      ששש ממושכת  לנשוף אויר תוך השמעת הצליל שששש וכיווץ הסוגרים.

7.      לעצום עיניים ולפתוח מספר פעמים ואח"כ לכווץ

8.      לכווץ את האף או להדק את הנחיריים אל הקיר המרכזי, המבוגר יכול לגעת לשניה כך שהילד/ה יחושו את התנועה של קרוב הנחיריים ואחר כך ינסו לבד.

שיפור התפקוד של מערכת העיכול בשיטת פאולה

רשימת האברים הכלולה בצינור העיכול מציגה שני צדדים של הפוטנציאל המצוי בשיטת פאולה להשבחת מערכת העיכול ולפתרון בעיות תפקודיות שונות. האחד הוא השרירים הטבעתיים שיש לנו שליטה רצונית בהפעלתם (הפה וחלקיו ופי הטבעת). והאחר השרירים הבלתי רצוניים. על פניו נראה שהאדם המתרגל יכול להשפיע רק על האברים הניתנים לשליטה אך באופן שניתן לתארו רק על בסיס נסיוני של מקרים אישיים ולא ברמה התיאורטית-מחקרית או כמותית, יש לתרגול שיטת פאולה גם השפעה על איכות הפעולה של תנועת השרירים המפעילים את הפריסטלטיקה. על כן לא רק השינויים בחוזק, בגמישות או באופן התפקוד של הפה ופי הטבעת משפיעים על תפקוד מערכת העיכול אלא גם מידת היכולת של האברים הפנימיים להעביר את המזון מתוך התכווצות מלאה של הושט, המעיים והחלחולת, שמושפעים מתרגול השרירים הרצוניים.