תרגול עם ילדים ובוגרים עם שיתוק מוחי

נטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולהפעיל זה את זה הם הבסיס לתפקודו הבריא של כל גוף באשר הוא. הטיפול בשיטת פאולה משתמש בקשרים אלו, כאשר חל שיבוש כלשהוא בשריר טבעתי ניתן להעזר בתרגול "מרחוק", כלומר תרגול של שריר טבעתי תקין כדי לעורר בגוף את תנועת הכיווץ והשחרור שהשתבשה. טווחי ההשפעה של שיטת פאולה ביחס לתפקודים גופניים מופיעים הן בתפקוד השרירים הטבעתיים עצמם ובקשרים בינהם, הן בתפקוד מערכות פנימיות והן בהשפעת השרירים הטבעתיים על השרירים המשורטטים. ייחודה של שיטת פאולה הוא במקרים של שיבוש בתפקודי הפה, הלשון, העיניים והסוגרים אך מאחר שלשרירים אלו יש השפעה על שרירים נוספים מארגן הגוף במקרים רבים השפעות נוספות לתפקודם המוכר של השרירים הטבעתיים. תרגול השרירים הטבעתיים מעורר בגוף תגובות לא מתוכננות שלא מתוך הוראה מחשבתית ולכן ניתן מתוך התנסות יחידנית ליצור גם השפעה של שרירי הידיים והרגליים על השרירים הטבעתיים או להקל על הגוף באמצעות מניפולציות גופניות ולהביא הפעלה קלה יותר של השרירים הטבעתיים כשזו השתבשה.
דוגמאות להשפעתה של שיטת פאולה על בוגרים וילדים עם שיתוק מוחי:
o קשיי שליטה בשפתיים ובלשון גורמים ל א. במהלך דיבור לקשיים בהיגוי ברור של מלים, הפה נמשך לצד ימין של הגוף, הולך ונפתח והדוברת מאבדת שליטה על דיבורה. מאחר שתרגלה את שיטת פאולה היא מוסיפה תנועות אגרוף המשולבות בהנעת יד שמאל כלפי מרכז הגוף ומצליחה לחזק את מידת השליטה בפה. הדיבור נעשה ברור כל עוד ממשיכה הדוברת להעזר בתנועות אלו.
o שליטה בפה לצרכים תפקודיים כרוכה בשילוב פעולת הלשון, השפתיים, הלסתות ובית הבליעה. השפעת צלילים שונים המשולבת בנשיפה או שאיפה מאפשרת לשלב בין כמה תנועות הפה. במהלך תרגול השמעת הצליל ששש תוך כדי נשיפה הגוף מצרף מעצמו את תנועת השפתיים והלשון, ד. ילד שתרגל את שיטת פאולה למד להשמיע צליל זה לאחר שנעזר בנשיפה מסוימת לצורך הפרחת בועות סבון, אך את כוח הנשיפה המדויק הנחוץ לשם כך למד דרך תרגול נוסף של השרירים הטבעתיים שברצפת האגן, שילוב בין כמה שרירים טבעתיים יכול להיות בתחילה בלתי אפשרי לילד עם שיתוק מוחי אך לאחר שתרגל בנפרד התעורר בגוף המיזוג בין תנועת השפתיים לתנועת רצפת האגן ואלו אפשרו לנשימה לתמוך בהשמעת הצליל.
o חוסר איזון בין צדי הגוף מתבטא אצל ילדים עם שיתוק מוחין הן בתופעות כמו עקמת והן בחולשת שרירים באחד הצדדים. תרגול שיטת פאולה בתנועות רוטציה על ידי הפעלתת הגוף בשני צדדיו הקדמיים מעודד את הרגשת המרכז או את המושג "עמוד שדרה קדמי". קבוצת התרגילים הקשורה להפעלה זו מארגנת הפעלה לסרוגין בתנועות כיווץ והרפיה של העיניים, הידיים, כפות הרגליים ועוד. בנוסף תנועת הלשון בין שני צדי הפה תומכת בחלוקה זו. יש המעדיפים לשלב שני תרגילים כדי שהגוף יוכל להתארגן לצורך הפעלה זו. אצל מקצת מהמתרגלים מושכת תנועת העין את תנועת הסוגר הקדמי כאילו ניתן לחלק את הספינקטר. וכך גם לגבי קשרים בין שרירים אחרים. תרגול זה משפר הבדלים וחוסר איזון בין צדי הפנים, משפיע על קיצורים בעמוד השדרה ומאפשר להעזר בחוזקו של צד אחד כאשר חולשתו של האחר מונעת תנועה מלאה.

תרגול עם ילדים ובוגרים עם ליקויים שונים מבוסס בשיטת פאולה על הקשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם ועל דרכי ההופעה שלהם בגוף הבריא. דרכי השימוש בקשרים אלו משתנה לפי קשיי התפקוד ויותר מזה בהתאם לאישיותו של המתרגל, הקצב הפנימי שלו ותגובותיו הספונטניות בעקבות התרגול. לעתים ארגון הגוף לצורות החזקה ותנועה כנקודת מוצא לשינוי בשילוב התרגול דרושים לאדם יותר מהתרגיל עצמו ולעתים התרגול מזמן סיטואציות בלתי צפויות הנובעות מצרכי הגוף.

תהליכי התפתחות של תינוקות ושיטת פאולה

הבנת שיטת פאולה ברמה המעשית מבוססת על הפעלת השרירים שמסביב לעיניים, לפה ולנחיריים וכמובן לסוגרים. הקשר בין הספינקטרים שבהפעלתם אנו עסוקים כמובן מאליו בפעולות רבות מתעורר לעתים גם בתרגול אך באופן שונה. חלקנו מודעים לצורך לפתוח את הפה כדי לסייע לפתיחת העיניים בזמן הזלפת טיפות או לכיווץ עיניים בזמן מאמץ או כאב, לעומת זאת גם אם יש הצטרפות מסוימת של תנועות הפה, העפעפיים או האצבעות בזמן תרגול המכוון למיקום אחר לא תמיד אנו שמים לב לכך או מקשרים. תרגול שיטת פאולה מאפשר הן להכיר הפעלה של השרירים הטבעתיים שלא למטרות פונקציונליות ולהכיר את האופן שבו הספינקטרים עוזרים זה לזה לתפקד טוב יותר. יכולת הפעולה העצמית של הגוף מתשנה ומשתכללת במהלך התרגול. עניין זה הוא שעומד ביסוד הקשר בין שינוי חשיבתי לשינוי גופני, אצל אנשים רבים מעורר תרגיל מסוים תגובות נלוות, בלתי רצוניות שבשונה מההרגל הרווח אינן תוצאה של הוראה מחשבתית, בתגובות אלו יכולה להיות נעימות רבה ויכולה גם להתעורר בהלה או אי נוחות ממה שנדמה כהעדר שליטה מלאה בגוף, המתרגל יכול בכל עת שירצה להפסיק את התגובות הנלוות בין אם על ידי הפסקת התרגיל או הורדת הידיים מהעיניים, מצב שכשלעצמו מעודד תגובות נלוות.
הוראת שיטת פאולה משנה גם את מידת המודעות לגוף וגם את היכולת לאפשר לגוף לפעול מתוך תגובות ספונטניות, לא תלויות בחשיבה על הגוף. לשינוי זה יש גם השפעה חשיבתית שהיא החשובה ביותר. שכן ככל שעולה היכולת להניח לגוף לפעול מטעם עצמו כך מתחדדת ההבנה שלגוף יש חוקים משלו שאינם נתונים למרותנו השכלית. זהו שינוי חשיבתי המאפשר למעוניינים בו ללמדו ביתר העמקה ככל שהם ממשיכים לתרגל ולהכיר את התגובות המשתנות של גופם. הכרות עם נטיות הגוף של המבוגר דרך תרגול שיטת פאולה יכול לחדד את ההבנה והסיוע בתהליכי התפתחות של תינוקות.

הצפייה בתינוקות בשלבים שונים של הינקות ובדרכי הפעולה של אברים כמו הפה, העיניים, כפות הידיים והרגליים מדגימה במיטבה מקצת מצורות ההתנהגות של הגוף במהלך תרגול שיטת פאולה. כאשר תרגילי השיטה מפעילים את הגוף באופן ספונטני התכווצויות והתמתחויות רבות מזכירות את מצב הגוף התינוקי. לדוגמה- הנטייה לקיפול מתמשך של הידיים, תנועות הפה כלפי מרכזו במציצה או שלא במצבי מציצה. אחיזות מתמשכות של כפות הידיים והרגליים בחצי אגרוף, וכמובן דרך השימוש בפה לאיזון גופני בשלבי ההתפתחות הראשונים. גם שילובם של מצבי התמתחות עם פיהוקים או צורת ההפעלה הסימולטנית של אברים שונים היא דוגמה למצב התינוקי שהתרגול של שיטת פאולה עם מבוגרים משחזר חלק ממנו. בטיפול בתינוקות יכולים תנאים הדומים לתרגילי המבוגרים להקל במצבי כאב או לעודד התפתחות מוטורית. מבוגרים שהתנסו בעצמם בתרגול שיטת פאולה יכולים ללמוד ביתר קלות כיצד לגעת בתינוקות בהשראת השיטה. תינוקות לא מעטים סובלים בשלושת החודשים הראשונים של חייהם מקשיים נורמטיביים כמו: כאבי בטן שניתן לאבחנם כשהתינוק מותח את רגליו בזמן בכי והבטן נוקשה מעט, או קשיי יניקה שצורת הפעלת השפתיים יכולה להעיד עליה. הם זקוקים לעזרה בתחומים אלו גם במובנים הפסיולוגיים וגם במובנים הפסיכולוגיים. עזרה פסיולוגית יכולה להיות הנעת השפתיים של התינוק באופן המעודד כיווצי פה, הנחת ידיים של מבוגר על עיני התינוק, החזקת הברכיים מקופלות במידה כלפי הבטן. כל מגע עוטף, מחמם ומעסה יכול להוות גם עזרה פסיכולוגית. כמו כן תנאים תומכי התפתחות כמו מניפולציות המאריכות את משך השכיבה על הבטן לתינוקות המתנגדים לכך, מגע בגפיים בהשראת השיטה מעוררים בגוף נטיות קיימות שהמגע מאפשר לגוף התינוק להמשיכן בכוחות עצמו וכך להקל על גדילתו ולהשביחה. להלן כמה תאורים כלליים של תמיכה בהתפתחות התינוק:
יניקה והתנהגות כלל הגוף בזמן היניקה: הפעלת השפתיים במיטבן בתהליכי היניקה משפיעה גם על איכות האכילה וגם על איכות העיכול, אם בזמן צפייה בהתנהגות המציצה של התינוק נראה שהוא ממעיט בהפעלת השפה התחתונה של הפה כדאי לנסות ולעזור לתינוק באופן הפעלת השפתיים, זאת ע"י נגיעות דמויות צביטות האוספות את השפה התחתונה של הפה אל מרכזה ומעודדות אח"כ תנועה עצמית המשכית של כיווצי שפה תחתונה של הפה. המבוגר יכול לנסות על עצמו תרגיל זה כדי לקבל את התחושה הנכונה של מידת הצביטה הנעימה. לפעמים נגיעה בשקע הסנטר מעודדת פתיחה גדולה יותר של הפה ומאפשרת להכניס את השד של האם לפי התינוק בצורה מלאה.
הקלה בכאבי בטן: פעולות ישירות באזור הכאב לצורך הקלה הן: הנעת הברכיים של התינוק כשהוא שוכב על הגב כלפי הבטן תוך כדי החזקתן ועזיבתן לסירוגין, מגע ישיר בבטן בתנועות מעגליות מעל הבגדים או בסיוע שמן מחומם מעט, (חשוב לבדוק את חום השמן על גוף המבוגר). מניפולציות הנעשות באזורי גוף רחוקים מאזור הכאב כמו לחיצות קלות בשקעי כפות הרגליים בזמן שהתינוק מתמתח, הפעלת הסוגרים בצורה עקיפה ע"י קרוב הירכיים או שני חלקי העכוז זה לזה, כיסוי עיני התינוק ע"י הנחת ידי המבוגר עליהן כשכפות הידיים של המבוגר בתנוחת קיעור, דחיפת העקבים זה כלפי זה בעדינות, ועיסוי הצדדים החיצונים של כפות הרגליים. כולן דרכים המעודדות פעולות מעיים שהן פעמים רבות המקור לכאבי הבטן. לאחר שהמבוגר ניסה את התרגילים במצבי רגיעה והרגיש מנוסה בהם אפשר לבדוק את השפעתם בשעת כאב ולאתר מה מתוך כל אלו מתאים לתינוק המסוים.
עידוד נשימה: במצבים הנראים כקשיי נשימה עקב הצטננויות עיסוי המצח בתנועות קלות מן המרכז של המצח אל הצדדים יכול לעודד את הרמת הגבות ועקב כך את הרחבת הנחיריים, שני אלו יחד יפעילו את הספינקטר האחורי הקשור גם לעידוד השאיפה במערכת הנשימה וגם למערכת העיכול.
עידוד שלבי ההתפתחות הראשוניים בהבט תנועתי: ההעזרות בשיטת פאולה בשלב זה רלוונטית בעיקר מגיל שישה שבועות, יש להבחין בין מצבים שבהם התינוק שוכב על הבטן והפעילות מכוונת לעזור לו להישאר בתנוחה זו או לקדם את יכולותיו המוטוריות לבין מגע שמעודד פעילות עדינה כמו צורת הפתיחה וההנעה של אצבעות הידיים ובהונות הרגליים או יצירת הקשר ביניהם. הפעילות האחרונה יכולה להעשות בכל תנוחה, עדיף בתנוחה שמקרבת את גוף התינוק לגוף המבוגר. לדוגמה-מגע בשקע שבין העורף לראש מעודד את הרמת הראש ומקל על ההימצאות בשכיבה על הבטן. כדי לארגן פעילות חדשה של התינוק באמצעות מגע עדיף שהמבוגר יחזיק את התינוק על ברכיו בעוד הרגליים של התינוק נמוכות מעט מגובה הבטן ונתמכות בכיסא או ספה. המבוגר מניח יד אחת מתחת לראשו של התינוק לצורך תמיכה אם ירצה להורידו וביד האחרת לוחץ בקלות בשקע העורף באופן שמעודד את התינוק להרים את הראש. גם הצמדת העקבים זה לזה ועזיבתם כפי שתואר בהקשר של כאבי בטן יכולה לעודד תנועה כשהתינוק נמצא בשכיבה על הבטן ולקדם גם את נכונותו להימצא כך וגם את אופן התנועה שלו. בנוגע למגע שמעודד פעילות מוטורית עדינה השקעים בכפות הידיים והרגליים הם כר נרחב לפיתוח קשר עם התינוק במשולב עם עידוד ההתפתחות. גם כאן יצליח המבוגר שהתנסה בהשפעת התרגיל על גופו שלו להבין את ההצעה ביתר קלות. לדוגמה כשאנו לוחצים בקלילות על השקע שבמרכז כפות הידיים שלנו אנו מעודדים תחושה חדשה בגופנו, התרגיל למבוגרים נעשה בדרך כלל על בסיס ההוראה ללחוץ את שקע היד או הרגל ולנסות ולחפש דרכים בין אם תנועתיות ללא תכנון או מתוך ריכוז מחשבתי שיעזרו להמשיך ולהרגיש את הנוכחות שהמגע בשקע עורר במקום. אצל מבוגרים מספר התגובות כמספר המתנסים. יש אנשים שהתרגיל מעודד את הצורך שלהם להניע את הגפיים באופן לא מתוכנן בתנועות משתנות בין אם קטנות או גדולות כולל קשר בין הגפיים, ויש שחוזרים פעמים רבות על המגע ומעדיפים להשאיר את הידיים בתנוחה קבועה כי קל להם יותר להישאר במקום דרך הקשר בין הגוף למחשבה. אצל תינוקות רבים בעקבות המגע, הידיים נפתחות מעט והרגליים מצטרפות בתנועות דומות, לעתים סימולטניות ולעתים לא. עצם התנועתיות הזו של אצבעות הידיים וכפות הרגליים חשובה גם לזרימת הדם וגם לחווית התנועה של התינוק. מומלץ לשוב וללחוץ בקלות ככל שרוצים מתוך תשומת לב לתגובות של כלל הגוף. הן יכולות להתבטא בשפתיים, בעיניים או בגב. ניתן לבצע את המגע כשהתינוק שעון בגבו אל המבוגר היושב או כשהתינוק שוכב על הגב על מיטה. תרגיל אחר המעודד קשר של התינוק עם המבוגר הוא עיסוי איטי ורגוע של עמוד השדרה מלמעלה כלפי מטה בתנועה מעגלית רכה, גם במקרה זה אם המבוגר מנסה את העיסוי על מבוגר אחר ומקבל פידבק על תחושותיו לפני שהוא מנסה זאת על התינוק תהיה לו תחושה מדויקת יותר של מידת הכוח של אצבעותיו ויותר ביטחון בביצוע העיסוי. עוד עיסוי שעדיף לנסות לא כטיפול בבכי אלא לצרכי תמיכה בתהליכי התפתחות הוא הנעת בהונות הרגליים ברכות באופן שמרחיק ומצמיד אותן ללא הפרעה לצורת הקיפול שהתינוק נוטה לה. מגע מסוג אחר מומלץ כאשר התינוק מונח על הגב והמבוגר עובר עם ידיו לאורך הצד החיצוני של הירכיים בתנועות דמויות גריפה, התנועות כלפי מעלה מעודדות פעילות וכלפי מטה מעודדות רגיעה. גם הצמדת הרגליים ועזיבתן שוב ללא כוח יכולה לעורר צורך בתנועה, דבר החשוב כשלעצמו להתפתחות תקינה. כל ההצעות האלו יכולות להתקיים כשהתינוק לבוש או ערום לפי העונה ותנאי הסביבה.
הנטייה הרווחת של ההורה היא לנסות הצעות למגע מהסוג המתואר כאן בזמן מצוקה כלשהיא, בכי, ספק רעב, חוסר הבנה מה מציק לתינוק. אלא שבמצבי מצוקה כל הנוכחים אינם רגועים. עדיף לנסות את האפשרויות המתוארות כאן לאחר שהמבוגר כבר מכיר את תגובות התינוק למגע כשאינו נמצא במצב מצוקה. אם ההתנסויות הראשונות תתחלנה במצבי נוחות, ערנות ורגיעה יהיה להורה יותר ביטחון בבדיקת הפעולות וכך יוכל לצבור יכולת טובה יותר לפעולה בזמן בכי או קושי אחר. חשוב לזכור שהחזרה על הפעולה מספר פעמים היא הדרך להביא את התינוק לתגובות ספונטניות אך תגובת התינוק הכוללת היא החשובה, מצד אחד חשוב לא להיבהל אם התינוק ממשיך לבכות, ייתכן שיירגע כאשר יחוש את השפעת המגע על הכאב רק לאחר מספר חזרות על הפעולה, מצד שני המשכיות הבכי לא יכולה להיות עדות לפעילות מתאימה ועדיף להפסיק במצב כזה את הפעילות.


.