המצב הקבוע של רוב
בני האדם הוא תנועה וחשיבה כלפי הסביבה מתוך הסתכלות קבועה לפנים, כלומר ההרגל
להיות בקשר עם העולם דרך המבט והשמיעה מייצר הימצאות מתמדת במצב שבו העיניים
פעילות ללא הפוגה ונמצאות רוב הזמן בתנועה לכיוון אחד " לפנים ".
כל זאת מלבד
שינה, צורך מיוחד לדעת מה קורה מימין ומשמאל או ניסיון להרפיה ושחרור מודעים. הדבר
בולט במיוחד אצל אנשים המרכיבים משקפיים שכל גופם נוטה לפנים ומיקום הכתפיים והגב
מושפע באופן קבוע מהמבט קדימה. המבט אם כן הוא הרקע לכאבי גב, קשיי תפקוד גופניים אחרים והפניית תשומת לב
אל הסביבה יותר מאשר אל הגוף. נוסף לכך, בכל מצבי הערות למינהם מעטים המצבים שבהם האדם
מניח לעיניו מתוך כוונה מודעת כפי שרבים נוהגים להניח לרגליים ע"י ישיבה, לפה
ע"י הפוגת דיבור וכו'.