השיטה נקראת שיטת פאולה או התעמלות השרירים הטבעתיים, על שם פאולה גרבורג ממציאת השיטה והמייסדת שלה. רבים נוטים לחשוב בגלל הזרות של השם שמדובר בשיטה מיובאת או חוץ לארצית ומתפלאים לשמוע שהשיטה נוסדה בישראל.

הרקע: פאולה גרבורג הייתה רקדנית בשנות השלושים של המאה העשרים והחלה לסבול מכאבים שונים שהפריעו לתפקודה. כמה רופאים אבחנו את בעייתה כמחלה ניוונית וניבאו לה חיים בכיסא גלגלים. אבחונים אלו הובילו את פאולה לחפש מזור בכוחותיה האישיים, היא נעזרה בתרגילים שלמדה בשיעורי זמרה בעודה נערה בגרמניה וגילתה בין השאר כי עמידה על קצות האצבעות משנה את יציבתה ואת כאבי הגב. זה היה אחד השלבים הראשונים בתהליך הגילוי של השיטה, בהמשך כאשר מצבה השתפר החלה לעבוד לצידו של ד"ר פולוורמאכר, בזמנו אורטופד ידוע בת"א שצפה בדרך עבודתה עם חוליו. בשלב זה התרכז פיתוח השיטה בתחומי השלד והגב.
מהות הטיפול ודרך העבודה: ברוב המקרים תפקיד ה"מורה" להציע לתלמיד תרגילים ולצפות בדרך ביצועם ובתגובות נוספות של הגוף לדרך הביצוע. שכן חלק ממהות השיטה הוא "הפעלה מרחוק" בהנחה שהשריר שנחלש ירפא את עצמו טוב יותר מתוך תגובה ספונטנית של הגוף. המורה בוחר את התרגילים הן מתוך צפייה בתלמיד והן מתוך הראיון שבו קיבל מידע על מכלול בעיותיו. לא פעם המקום הפגוע מושך אליו את התגובות לתרגיל ויהיה התרגיל המוצע אשר יהיה.
מטרה מרכזית: מנקודת המבט של המורים ומאחר שהשיטה מכוונת לפעילות עצמית ועצמאית לאחר שהתלמיד למד את דרך העבודה המתאימה לו עדיף לראות את שיטת פאולה כאורח חיים. כלומר כאמצעי לתחזוקה נכונה כשמדובר בבעיות כרוניות או כדרך לתנועה חופשית. כל זאת כמובן לאחר שהבעיה שבגללה פנה התלמיד לעזרה נפתרה. אלא שחלק מהבעיות צפוי לעלות שוב אם לא יימשך התרגול העצמי ולכן לימוד הצד העצמאי שבשימוש בשיטה הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
מנקודת המבט של הפונים לשיעורים או לטיפולים בשיטת פאולה רבים מעדיפים להתמקד בפתרון הבעיה המציקה להם וכשזו נפתרת הם מתקשים בכוחות עצמם להמשיך בתחזוקה הקבועה המתבקשת. זו הסיבה שלמרות הנחייתה של פאולה בעבר להתמקד בעבודה יחידנית החלו מורים רבים לאחרונה להציע פעילויות בקבוצות קטנות. כל הנאמר עד כה נוגע להבראתם של אנשים עצמאיים. בנוסף התפתחה במסגרת השיטה עבודה המוגדרת כ"מגע בהשראת פאולה" המיועדת לתינוקות, קשישים או ילדים עם נכויות וקשיים התפתחותיים. כאן הכוונה לעודד תנועות כיווציות עצמיות בעקבות המגע ובשונה מטיפולי מגע אחרים לחכות לתגובות הגוף בין מגע למגע.
המנגנון הביולוגי-פסיולוגי של שיטת פאולה- כאמור השיטה מבוססת על נטייתו הטבעית של הגוף לריפוי עצמי ע"י תגובת שרשרת המתרחשת בין שרירים טבעתיים כמו: עיניים, עפעפיים, נחיריים, שפתיים, סוגרים ועוד להמשיך את פעולת ההתכוצות כאשר זו החלה במקום אחד באופן מונוטוני. ההסבר לנטייה זו מצוי במבוא לספרה של פאולה שבו מסביר ד"ר יוחנן גולדהמר, מנהל המחלקה הנוירולוגית בתל השומר כי "היא עושה שימוש בעיקרון פיזיולוגי ידוע, שפעולת שריר מסויים עשוייה להשפיע על פעולה שריר אחר, אפילו מרוחק ממנו." אותה תופעה זכתה להילמד במסגרת חקר מקרה בהנחייתה של גב. שלומית יום טוב מורה לשיטת פאולה ובשיתופם של כלי מדידה שונים. המעקב הראה כי התרגול המונוטוני מעביר דרך עמוד השדרה תנודות הדומות לתנועת מטוטלת וכך מתחילות תגובות נוספות במקומות שלא כוונה אליהם תנועה מודעת. מרכיב אחר ולא מוסבר בהשפעתה של השיטה קשור לשינויים החלים במיקומם של אברים חלקים ובלתי רצונים כמו הרחם. מעקב גניקולוגי יכול למשל להצביע על הרמת רחם או שלפוחית שצנחו. גם יכולת ההתכוצות של שלפוחית השתן ומערכת העיכול משתנה בעקבות טיפולים בשיטת פאולה.
משך הטיפול: מקובל היה עם תהליך ייסודה של השיטה שכל שיעור יימשך כשעה, ושאין לצפות לתוצאות בפחות משניים עשר שבועות. גם עקרונות אלו עברו תהליכי שינוי עם כניסת קופות החולים לעולם הרפואה המשלימה. יש מקומות המסתפקים בחצי שעה של טיפול ולא מאפשרים יותר משמונה טיפולים ויש כאלו שמקפידים על הכללים המקוריים.
אביזרים אינם נהוגים בשיטת פאולה.
מאפיינים נוספים: עם השנים התפתחו התמחויות שונות במסגרת השיטה כמו עבודה עם ילדים, עם קשישים, שיקום רצפת האגן או שיקום בעיות גב ושלד. מרפאות הפועלות במסגרת בתי חולים כמו אסף הרופא, רוטשילד ועוד מקדמות את השיטה כרפואה משולבת הזוכה למעקב רופאים במהלך הטיפול. כמו כן פיתחו המורים הבכירים המסמיכים מורים חדשים מאז שפאולה הפסיקה לעבוד אסכולות המדגישות הבטים נוספים. לדוגמה יש מי שמלמד את השיטה כעבודה פסיוטרפיסטית ויש מי שמזמן גם תגובות רגשיות העולות בתהליך מעצם מהותו.
התוויות והתוויות נגד: יצירת תנאי שקט חיצוניים ופנימיים הם אחד מעקרונות העבודה בשיטת פאולה, בין אם מדובר בפתרון בעיות במערכת השתן, העיכול או הנשימה ובין אם בעבודה עם ילדים או קשישים העזרה של המורה לתלמיד להתרכז במונוטוניות של התרגול ולהקשיב לגופו היא חלק מהותי בשיטה. השיטה מתאימה לאנשים בכל גיל לפתרון בעיות בתחומי העיכול, השתן, הגב והשלד, ולשחרור נוקשות שרירית אצל חולים במחלות ניווניות או בתהליכי שיקום מניתוחים.
התוויות נגד: למרות שנשים בהריון זקוקות לשיטת פאולה בכל שלבי ההריון מומלץ לעבוד עם נשים שלא תרגלו פאולה לפני כן רק לאחר סיומו של החודש השלישי. כמו כן לא מומלץ לעבוד עם נשים שהריונן מוגדר כהריון בסיכון. מחודש שביעי ניתן ומומלץ להכין ללידה על פי שיטת פאולה. מובן שבמכלול התרגילים המוצעים לשיטה יש כאלו שאסור לנסות עם חולי אסטמה, עם ארטריטיס, למרות שהתרגילים הספציפים המיועדים להם יכולים להועיל ולשפר את איכות חייהם עד מאוד.
סיפורי הצלחה וכישלון: שני מחקרים שפורסמו לאחרונה על שיטת פאולה אחד בתחום בריחת שתן במאמץ ואחד בתחום וגיניסמוס הראו על הצלחה שיטתית וכמותית ניכרת של השיטה בעבודה עם אנשים בריאים.
כסיפורים אישיים יש רבים, אחד הייחודיים הוא סיפור עבודה עם ילד שסבל מבריחות קלות של צואה עד גיל שבע ומהרטבת לילה ושתי התופעות נפתרו כליל תוך מספר חודשים מועט. סיפורי הצלחה אחרים הם הערכות רופאים שהכרחי להגיע לניתוח עקב פריצת דיסק וביטולו לחלוטין של הצורך בניתוח בעקבות שיעורי פאולה ותחזוקה מתמשכת ועצמאית של הגב.
קשה להגדיר סיפורי כישלון משום שאין כמעט מצבים שעבודה ממושכת בשיטה הראתה נסיגה או נזק. הגדרת הכישלון היא במצבים שמטופלים מתחילים ועוזבים תוך פגישה או שתיים בגלל הקושי להתרכז או להפעיל את הגוף בקצב שאינם רגילים לו.
הבטים חוויתים של מטופלים: תופעות החוזרות אצל אנשים רבים כהבט חוויתי היא היכולת להרגע בין אם השיעור מכניס את האדם לרמת רגיעה גבוהה או שהאדם מלמד עצמו להיכנס למצבי שקט וריכוז בכוחות עצמו בעקבות הלימוד המתמשך של השיטה.

הפניה לקישורי אינטרנט: http://paulamethod.blogspot.com/-האתר של סמדר נבו
http://paula.org.il/-אתר המורים המוסמכים


הסברים לקשיי ההתמדה בשיטה ולמיעוט הפרסום אודותיה:

מייסדי השיטה לא האמינו מאז ומעולם בפרסום כדרך עבודה דבר שהשפיע זמן רב גם על ממשיכיהם. העבודה המוחית והריכוזית שהתלמיד נדרש לה והדרישה לאקטיביות אינה מתאימה לכולם. חלק מהתרגילים הם מונוטוניים והדבר מעורר הרגשת שעמום, תסכול וחוסר הבנה. הרגלים מטיפולים קודמים משפיעים על ציפיות המטופלים. משום מה מי שהתנסה בטיפול גופני ממושך בתחום אחר נוטה יותר להתמיד ובמיוחד אנשים שעברו טיפולים רגשיים עמוקים. גם השקט שהשיטה מזמנת מתאים לחלק מהתלמידים אך לעתים קשה ומאיים לאחרים.
למרות הכלים לעצמאות בטיפול שהשיטה מקנה ללומדיה לא כולם שמחים להיות עם עצמם לאחר שחוו שיפור אך גם אינם רואים את הרלוונטיות שבהמשך המפגשים הם המורה אם ניתן לבצע את התרגילים בכוחות עצמם . כך נוצר מצב אבסורדי שבו האדם שחווה שיפור אינו ממשיך ומתקדם בו ולעתים אף נסוג.
העיסוק בפתחי הגוף קשור במרכיבים רגשיים שונים כמו חינוך להתעלמות מהסוגרים בציבור וקושי עקב כך לחשוב או לדבר על המקום עם אדם זר, אפילו אם מדובר בנוכחות מורה בלבד. לא פעם פתחי הגוף כולל עיניים, פה ועוד נתפסים כגבולות הקיום וכדרך שמירה על הגבולות הפסיכולוגיים, העיסוק בהם מעלה את הצורך להיות בשמירה על גבולות מצד אחד דבר שאינו מקדם חופשיות בשימוש בשיטה או את האפשרות לבדוק גבולות מחדש מה שמעניין אנשים מסוימים ביוצרו את הקשר בין גוף ונפש.