חיזוק רצפת האגן מתוך תנועה חופשית

המושג "חיזוק רצפת האגן" מזוהה פעמים רבות עם כיווצים משמימים ומייגעים ועם פעילות מונוטונית המחייבת התייחסות לאזור שמוטב להצניעו ולהימנע מלעסוק בו בפומבי. זאת לפי החינוך המקובל. פחות רווחת ההבנה כי ניתן להתייחס אל רצפת האגן לחזקה ולשמרה באופן מיטבי לאישה בתנועה או מתוך תשומת לב לכלל מצבו של הגוף.
האם יש קשר בין תנועת האגן והגב לחוזקם של שרירי רצפת האגן?
האם ניתן לחזק את שרירי רצפת האגן מתוך תנועה חופשית?
אלו קשרים ניתן לארגן בגוף בין תנועה פנימית של שרירים טבעתיים לתנועה הנראית כלפי חוץ?
על שאלות אלו ואחרות יכולה שיטת פאולה לענות באופן המובן יותר למתנסים בה. למי שלא התנסה ניתן לומר כי השיטה מארגנת תנועה בין מקומות שונים בגוף באופן שאינו נראה תמיד לעין המתבונן אך ברורה לתחושה המתרגלת.
בין תנועת האגן והגב לבין חזקם של שרירי רצפת האגן נוצר לרוב קשר בכמה הבטים. ארגון האגן למנח שמייצר החזקה נכונה של הגוף תומך במצב הפנימי של השרירים ולהיפך, פעילות פנימית של השרירים מארגנת את האגן לזוית השומרת על יציבות האברים הפנימיים וגמישות השרירים.
ניתן במידה מסוימת לחזק את שרירי רצפת האגן מתוך תנועה חופשית אם זו משולבת בתנועה של השרירים הטבעתיים. התנועה של השרירים הטבעתיים מוכרת לרוב ככיוץ ושחרור או במקרה הטוב ככיווץ והרחבה, כלומר כפעילות הדומה לחיזוק שרירים מהסוג המוכר. החיזוק וההגמשה של השרירים הטבעתיים על פי שיטת פאולה פועל במיטבו כאשר מדובר בפעילות הנעשית בשכיבה, זאת משום שנטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולסייע זה לפעולתו של זה ניכרת בעיקר במצבי שכיבה. יחד עם זאת הניסיון מראה כי לרצפת האגן השלכה על חוזקו של הגוף, על אופן תנועת הגב והשלד ואף על מיקומן של מערכות פנימיות. מסיבות אלו ניתן לחזק את רצפת האגן גם מתוך תנועה חופשית כאשר התנועה המתחילה בכיווצים והרפיות של שרירים טבעתיים שונים יכולה במצבי עמידה להתבטא גם בתנועת הידיים, הגב, הצואר והעיניים כאשר אדם נמצא במצב עמידה וקשוב להשפעתו של הכיוץ במקום שבו התחיל על תנועתו של מקום אחר.
הפעלה של רצפת האגן באופן המחלק את הגוף לצד ימין ולצד שמאל לסרוגין מתקיימת גם במצבי הליכה, אך כאשר יש תכלית להליכה קשה להבחין בהשפעת השרירים הטבעתיים על הגוף, מה גם שמשקל הגוף בתנועה מחליש לא פעם את רצפת האגן, לעומת זאת תנועה דמויית הליכה הנעשית במצבי עמידה על ידי גלגול כפות הרגליים לסרוגין מהעקב אל הבהונות מעוררת בגוף מודעות לפעולת הספינקטרים בשילוב עםהצורך של הגוף לחלק את התנועה המתרחשת יחד עם הכיווצים לפי צדי הגוף, האפשרות לתת לידיים לנוע בחופשיות במצב זה חשובה ביותר כמו גם תנועות פנים, צואר ועוד. כל זאת כתאור ראשוני של חשיבה חדשה על חיזוק האגן מתוך תנועה חופשית.