מערכת היחסים בין השלד והשרירים בשיטת פאולה

לכל אחת משיטות התרפיה המנואלית דרך משלה להניע את הגוף באופן שהשרירים והשלד ישלימו אחד את פעילות האחר. בשיטת פאולה התרגילים המוצעים למתרגלים מכוונים לשרירים כדי לארגן את השלד והעצמות באופן שמסייע שלרירים קיימות עמדות מוצא המתאימות לצרכי ריפוי והפעלה שונות.

בתרגול בשכיבה כיוון הרגליים דרך צורת הנחת כפות הרגליים מסייע להרגיש את הסוגר הקדמי בנפד או האחורי בנפרד. רצוי לכוון את כפות הרגליים זו לזו כלפי פנים הגוף כדי לחוש את הסוגר הקדמי ולהיפך, להפנותן כלפי חוץ כדי לחוש את הסוגר האחורי. עמדות מוצא הכוללות שכיבה ומעודדות תנועה חופשית הן לדוגמה: הטייה של הידיים לאחור ואחיזה במיטה בשכיבה על הגב, במצב זה עצימה חזקה של העיניים תתחיל קבוצה גדולה של תנועות חזקות של כל השרירים ותעודד תנועה חופשית. הנחת הידיים על העיניים וחזרה למצב זה כמה פעמים. וכן החזקת ברכיים בעזרת הידיים בשכיבה על הגב כשהידיים מונחות מצדי הברכיים מעודדות שחרור השלד.  בכל אחת מעמדות המוצא האלו ניתן לשלב תרגילים או לחכות ולאפשר לגוף לנוע באופן לא מתוכנן הנדרש מעמדת המוצא או ממצב הגוף. התרגול המשלב עמדות מוצא שונות בישיבה מוטב שיעשה על גבי מזרון המונח על הרצפה או על גבי מיטה נמוכה, רחבה ויציבה המזמנת מעבר ממצב הישיבה למצבי תנועה משתנים. מובן שמצבי הישיבה מותאמים לצורכי המטופל. בין מצבי הישיבה השכיחים נמצאים ישיבה בקרוס רגליים, עמידת צפרדע, ישיבה על הברכיים כשהישבן מונח על העקבים והבהונות נדחפות אל המזרון.

סוגים של מצבי עמידה כעמדות מוצא לתנועה מלאה של השלד הם: עמידה על ארבע כאשר הברכיים והמרפקים מוחזקים ישרים ללא קיפול תוך כדי העברת המשקל בין הידיים לרגליים. עמידה ישר בעיניים עצומות, עמידה תוך כדי הנחה של הידיים על העיניים. עמידה על ארבע והחזקת הקרסול על ידי אחת הידיים. עמידת צפרדע הכוללת הנחת המרפקים על הברכיים, 

הרפיה וחיזוק כתנועה אחת

שיטת פאולה מכוונת לחיזוק הגוף ולהרפייתו, קל יותר להניע את הגוף בדרך שמביאה לחיזוק וקשה יותר ללמוד להרפות. חלק מההרפיות יוצרות שחרור רגשי, אחת הדוגמות היא הפיהוק. נוסף לשחרור הרגשי, מאפשר הפיהוק פורקן וביטוי הדומים לבכי ולצחוק. צורות שונות של פתיחת הפה והרפייתו  יכולות לעורר פיהוקים חוזרים ונשנים שקשה להגיע למיצוים אם לא מתייחסים לפיהוק כעניין לעצמו. ההצעה שמאפשרת הכוונה של מתרגלים לפיהוקים היא להשאיר את הפה פתוח על פני רצף זמן ארוך ככל שביכולתו של התלמיד ולהרפות מבפנים את המקומות שמורגשים מתוחים. כלומר לדמיין את האפשרות לדחוף את הלחיים מבפנים כלפי חוץ, לנסות להרחיב את בית הבליעה או להאריך ולהרחיב את פתיחת השפתיים לסירוגין כדי למצוא מצב שיש בו הרגשת הרפיה.

השימוש בפה בשיטת פאולה

הצלם תיעד רגע נדיר בתרגולי מקהלה, למרות שנראה ששלוש הזמרות והזמר פתחו את פיהן באותה צורה אפשר להבחין בשונות בשימוש בפה. שני השמאליים משחררים את הלסת התחתונה ופתיחת הפה נראית ללא מאמץ, שתי הימניות מוסיפות לפתיחת הפה תנועה שמקצרת את העורף ולא נראה שנוח להן באזור הצואר.

קטע מתוך "הארץ" בטור של אברהם בלבן רשימות תלאביביות מזכיר את שיטת פאולה

אברהם בלבן מתפייט בטיוליו בתל אביב וברשימתו האחרונה ב"הארץ" מה12 במרץ תיאר רחוב הקרוי על שם משורר לא ידוע ששמו יוסף צבי רימון. הוא מתפלא שמישהו "טרח, מתישהו בשנות השישים, לקרוא רחוב על שם האיש המיוסר הזה"

וכמו כן מעיד כי אותו משורר נהג להתבדל על רקע פגיעה באבר המין שלו משום שהיה איש דתי
וכך מוסיף וכותב אברהם בלבן"אופיה המדויק של הפגיעה שספג לא הוברר לעולם, אבל רימון תיאר את עצמו כ"פצוע דכא" (על משקל "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'"). כאדם מאמין פירש את הפסוק המקראי לחומרה וגזר על עצמו גלות ארוכה בצפת, שבה סבל עוני ומחסור. רק באמצע שנות השלושים חזר להתגורר עם משפחתו בתל אביב. הפציעה והגלות הגבירו את תחושת הבדידות של רימון ובה בעת העמיקו את אמונתו: האיש הבודד והמיוסר הזה מצא נחמה ברעיון שייסוריו הם ייסורי המשיח העתיד להביא גאולה לישראל."

מובן שטיב הפגיעה הפרטית כל כך לא יכול היה להתפרסם בציבור, למרות זאת מצאתי לנכון להבהיר שבימינו ניתן היה לסייע לו, בין אם בעזרת כירורגים ובין אם בעזרת שיטת פאולה

השרירים הטבעתיים בפנים והשפעתם על תרגול שיטת פאולה

קבוצה גדולה של שרירים טבעתיים מרוכזת בפנים, אלו הם: העיניים, הנחיריים, והפה הכולל שפתיים ולשון. בהשואה למספר השרירים הטבעתיים בחלקי הגוף האחרים יש לפנים השפעה רבה על הגוף כולו. תנועתם של שרירי הפנים בשיטת פאולה הינה חלק בלתי נפרד מתנועת השרירים ברצפת האגן, בידיים וברגליים. זו אחת הסיבות שלמתחילים מומלץ להניע את שרירי הפנים בפגישתם הראשונה עם השיטה. הן בשרירי הפנים והן בהתכוונות לשרירים טבעתיים בחלקי הגוף האחרים מומלץ תמיד להניע את השרירים בלי לתת למחשבה להוביל את התנועה. בין אם תתפתח תנועה משולבת של כמה אברים יחד ובין אם ינוע כל איבר לעצמו זוהי דרך מומלצת לתרגול בכל השלבים של לימוד השיטה. כאשר נוצרות תחושות חופשיות וקלות בפנים כך עולה הסיכוי לתנועות מגוונות ולהבנות אישיות של התרגילים בגוף כולו.

צילום התרגיל כיווצי סוגר אחורי בשיטת פאולה

כיווצי הסוגר האחורי נחוצים לקבוצת בעיות: פעילות איטית של מערכת העיכול, עצירות, בעיות נשימה, יציבה ועוד

המתרגלת בתמונה נעזרת בתנועת אצבעות הרגליים במורחקות בכל רגל אלו  מאלו ונעות כלפי הגוף כדי לכווץ בנפרד את הסוגר האחורי.
ההצעה המתאימה לרוב המתרגלים בשיטת פאולה היא לכווץ בקלות, לא להגיע למצבי כאב ולחזור על הכיווץ פעמים רבות.