לגיל המעבר יש כמובן יותר מהגדרה אחת. יש הטוענים כי הנשים הסיניות אינן מכירות את גיל המעבר כבעיה אלא כעוד תקופה בחייהן וכי העניין קשור גם בתרבותן וגם בתזונתן מגיל הילדות. הגדרת גיל המעבר המקובלת בארץ קשורה בדר"כ לתקופה המתחילה לאחר כשניים עשר חודשים שבה יש סיום מלא של דימומי המחזור הנשי וצפויות בה תופעות לא קלות כמו קשיי שינה, גלי חום, דיכאון ועוד. מקצת מהרופאים הישראלים נוטים לקבל את ההגדרה הרווחת בארה"ב לפיה תופעות הקשורות בגיל המעבר מתחילות גם לפני סיומו של המחזור ולפיכך מדובר בעניין גילי או סובייקטיבי מגיל ארבעים וקצת. הגדרת גיל המעבר מנקודת המבט של שיטת פאולה יש לה חשיבות ביחס הרגשי ובהקשר של תופעות שכולן קשורות בהחלשות שרירי רצפת האגן על רקע שינויים הורמונליים שחלים בגיל המעבר. הכוונה לתופעות כמו: בריחת שתן במאמץ, דחיפות או תכיפות במתן שתן, קשיים בתפקוד מיני. שכן לא פעם אותן נשים שאחת ההפרעות בחולשת רצפת האגן שהחלה בעקבות לידה לא היוותה הפרעה ניכרת בחייהן סובלות עם התקרב גיל המעבר מהחמרה ניכרת בתופעה זו גם אם קודם לכן התמודדו עימה. לעתים מדובר בהופעת מספר תופעות קשות גם יחד הקשורות בחולשת רצפת האגן אך נשים אינן מקשרות בין התופעה לגיל המעבר משום שהמחזור שלהן סדיר ותקין. הטיפול או התרגול המוצעים בשיטת פאולה אינו שונה בגיל המעבר מזה המוצע בגיל עשרים עד ארבעים אך בגיל המעבר אין ספק שהכרחי לאמץ את התרגול כאורח חיים על מנת שתפקוד השרירים ברצפת האגן ובסביבתה תישאר יציבה.
בספרה של פאולה גרבורג "סוד השרירים הטבעתיים" בהוצאת פלג מוזכרים בדרכים שונות הקשרים בין מצבם של השקעים שבגב ובעיות השלד למיקומם של האברים הפנימיים, לדוגמה כאבי גב תחתון יכולים לנבוע מצניחת רחם והתפקוד המתמשך של נשים עם שתי הבעיות גם יחד גורר החלשות במערכות נוספות. לטענתה של פאולה אם אין תופסים את התופעות הגופניות כמכלול ומטפלים בהן יחד קשה לאזן גם את הבעיה הניכרת כמרכזית. טענה דומה העלה גם ד"ר יובל לביא, אורוגניקולוג בהדסה שבהרצאתו על רצפת האגן טען שהנרתיק בגוף האישה מתפקד כחלל או "חור" המזמין אליו שקיעה של אברים אחרים כמו מערכת העיכול או הגב. החלשות רצפת האגן על פי תפיסה זו אינה רק עניין של לידות טראומתיות, גיל או תורשה היא גם נתון פסיולוגי מובנה בגוף האישה הדורש התייחסות מתמדת.
עד לאחרונה הטיפול בבעיות רצפת האגן לא רק שהיה בגדר "קשר של שתיקה" עניין שגם עם הרופא לא היה קל לנשים לדון בו אלא גם נשאר כטיפול מקומי במסגרת פעילות פסיוטרפיסטית במקום בלבד. החידוש שמכניסה שיטת פאולה בבואה לשקם את רצפת האגן ולהציע תחזוקה קבועה הוא בתפיסה ההוליסטית של הגוף ברמה הגופנית. מאחר שהתרגול יכול להיות עצמאי ואישי עדיף בגיל המעבר לראות את שיטת פאולה כדרך לטיפול יסודי וארוך טווח באיכות החיים של נשים רבות. מאחר שהתרגילים כוללים מצבים ושינויים בתנועה הכללית של הגפיים והפרקים יכול השינוי המתרחש בגוף האישה גם לכלול התייחסות להגמשת הפרקים, הבנת השילוב בין תנועת אצבעות הידיים ומיקום הכתפיים ובין אלו למיקומו של האגן, או הבנת הקשר בין היציבה, השליטה בסוגרים, תנועת כפות הרגליים ועוד. כל אלו נותנים לאישה הכרות חדשה עם גופה גם אם אינה סובלת מבעיות עכשויות בתחום.
