טיפול בכאב בכלל ובכאבים בשעת לידה בפרט

 הטיפול בכאב בשיטת פאולה נוגע למספר תחומים: כאבי גב ושלד, כאבים בזמן לידה או בזמן יחסי מין, כאבים הקשורים באי תקינות של מערכת העיכול. המשותף לכאבים שונים אלו מנקודת הראות של השיטה הוא כיווץ יתר שהאדם הסובל אינו מודע לו או פגיעה שהתרחשה ביכולת הכיווץ וההרפיה התקינים. 

ההקלה על כאבים בזמן לידה בעזרת שיטת פאולה אפשרי בחלקו על ידי אגרוף לסרוגין של הידיים, התרגיל מאפשר לשחרר את הגב, לזרז את הצירים ולעודד תנועה לא מתוכננת פנימית וחיצונית של הגוף. תרגיל נוסף הוא נשימות בקצב לא קבוע הנשיפה מלווה בהשמעת ש ממושכת או ש מקוטעת. הפגת הכאבים היא תוצאה של שילוב בין התרגילים בין אלו שמעודדים הרפיה לבין אלו שמעלים את קצב ההתכווצויות של הרחם והנרתיק. כמו כן ניתן לשלב את ההרפיות מהכאב בנשימות המערבות כיווצים של הנרתיק. באופן זה הרפיית הכאב בזמן הלידה משולבת בהתקדמות הלידה ובשחרור האגן.

חיזוק רצפת האגן על ידי הפעלת הסוגרים

 

שרירי רצפת האגן כוללים את הסוגרים:בגוף האישה אלו הם השרירים שבפתח צינור השתן, פתח הנרתיק ופתח צינור העיכול. במושגים פיזיולוגיים הם נקראים הספינקטרים). השרירים הללו נעים כטבעות המתכווצות ומשתחררות. הם השרירים היחידים ברצפת האגן שביכולתנו לחוש ולהניע. חיזוק רצפת האגן שנעשה באמצעים אחרים מפעיל שרירים שאינם ברצפת האגן כמו שרירי הבטן או שרירי הירכיים.

במצבים רגילים קשה מאוד להפריד בין שני הסוגרים הקדמיים ומתייחסים אליהם כאל סודר אחר, במצבי החלשות של אחד מהשרירים האלו ההפעלה של אחד מהם קשה מאוד ונשים רבות רגילות להפעילם יחד.  לצורך חיזוק רצפת האגן אחת האסטרטגיות היא הפרדה בין הסוגר הקדמי לאחורי. פעולה שנעשית בעזרת שרירים טבעתיים אחרים כגון: עפעפיים, אף, או פה. חלק מהחוקיות של תנועת השרירים האלו היא יכולתם להפעיל זה את זה או אחד מהם את אחד הסוגרים, לימוד יכולת התאום וההפרדה בינהם, תרגול תנועה המעבירה את התחושות ביתר קלות בין הסוגרים והבנת השפעתם על שרירים אחרים או יכולתם לפעול ביתר דיוק דרך צורות שונות של החזקת השלד כל אלו יכולים להנחות נשים לפעול ללא נזק ומתוך הבנה עמוקה יותר של גופן בבואן לחזק את שרירי רצפת האגן.

דוגמאות לשימוש בשרירים מרחוק בשיטת פאולה

ייחודה של שיטת פאולה הוא שימוש בשרירים מרחוק, סוג אחד של הפעלה מרחוק הוא רצוני. תנועה חשובה אחרת המתרחשת בשרירים מרחוק אינו רצוני, הוא מתבטא בתנועות כיווץ והרפיה של שריר חלש יחסית המגיב לתנועות כיווץ והרפיה של שריר אחר. לדוגמה- אנשים הנוטים לשמור על פה סגור בכל מצב ולהעזר בשרירי הצואר לשם כך, מחזיקים את הסנטר נוטה כלפי מעלה, מקצרים את השקע הצוארי ומשבשים את מצבו של עמוד השדרה. טיפול בבעיה כזו בשיטת פאולה יכול לכלול הפעלת לשון בצורות שונות, תנועה מתוך מרכז הסנטר או מתוך פתיחות גדולות של העיניים. לו היינו חושבים על הפעלה ישירה פתיחה וסגירה של הפה היו במרכז הפעילות. אך קשה לדאוג לסגירה לא הדוקה כאשר מפעילים את השריר באופן ישיר עם אנשים שההרגל שלהם הוא החזקה קבועה במצב סגור.

תרגיל קטן ואפשרויות לו רבות

אגרוף לסרוגין של כפות הידיים מעורר תנועות רוטציה בין צידי הגב. התרגיל מתאים לשלוש עמדות מוצא: שכיבה על הגב, ישיבה על כיסא עם מסעדים ועמידה. בכולן כדאי לשים לב לא לאגרף בכוח כדי לא להגיע לכיווץ מוגזם של שרירי הזרועות.
בשכיבה התמיכה שיש לגב מזמנת יותר תנועות רוטציה, ההמלצה היא להניח את הידיים כשגב היד מופנה לרצפה, להניע את האצבעות לצורך פתיחה וסגירה בקצב איטי ביחס לנטייה הרגילה, לאפשר לידיים לשנות את המיקום שלהן ביחס לגוף על בסיס ההרגשה כדי לזמן פתיחת כתפיים ושינוי חלקי הגב המגיבים לתרגיל.
בישיבה הנחת המרפקים על מסעדים מאפשרת לכפות ידיים ולכתפיים להיות חופשיות ללא מאמץ, כיוון התנועה של האצבעות יכול להשתנות לפי הצורך ולפי נטיית כפות הידיים דבר שמעודד שחרור כתפיים,
בעמידה קל יחסית לתת לידיים ולגוף לנוע לכל כיוון אפשרי ולעודד תנועה של הגוף כולו, מצב שמתאים לאנשים שלא סובלים מבעיות שיווי משקל.

פאולה לאנשי אמנויות הבמה

על פי פאולה גרבורג והמטפלים בשיטה שיצרה, הפעלת השרירים הטבעתיים ( סביב העיניים, הפה, צינור השתן ,פי הטבעת ועוד) הנמצאים בקצה המערכות הפנימיות דרושה לכל אדם לפי צרכיו. אנשי אמנויות הבמה משתמשים בגוף ככלי, הנעת השרירים הטבעתיים תעורר את המודעות העצמית ואת יכולת השליטה העצמית שלהם. השיטה יכולה לתת עוגן פנימי ולאפשר ביטוי מקיף בגוף למי שגופו משמש לו ככלי של יצירה, בתנועה, בקול, במשחק ובנגינה.

תנועת הגוף הרצונית והספונטנית בשיטת פאולה

במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף מתחיל לנוע מעצמו באופן ספונטני (לא מתוך הוראה מחשבתית) או ממשיך תנועה שהחל בה עם סיום התרגול כשהמתרגל מניח ידיים על העיניים. לעניין זה יש חשיבות רבה משום שטיב הכיווצים וההרפיות הספונטני, ללא התערבות המחשבה שונה מאלו שמתרחשות בעקבות הוראה מחשבתית. התנועה יכולה להתבטא במקביל לתרגול המודע והמכוון של המחשבה במקום אחר בגוף מזה שאליו כוונה הפעלה מתוך הוראה מחשבתית. ההמלצה הרווחת היא לא להוריד את הידיים מהעיניים כל עוד הגוף ממשיך לנוע מעצמו. או לנסות להוריד את הידיים ולהחזירן למקומן כדי לחוש אם הגוף ממשיך לנוע מעצמו מתוך התנועה שהחל בה באופן רצוני חוית התנועה העצמית היא נעימה לרוב האנשים וקשה למיעוטם. יש שמעדיפים לחוש שליטה קבועה על גופם ומתקשים לאבד שליטה גם אם הבינו שאיבוד השליטה הוא זמני ולטובת המצב. המטפל בשיטת פאולה אינו מתערב במצב,

הגוף ברמה הפונקציונלית וכעניין בפני עצמו

בני האדם בעולם המודרני ממעטים להתייחס לגופם כל עוד הוא משרת אותם ופועל כתקנו. יוצאים מכלל זה אנשי מקצוע שעוסקים בשכלול התנועה ובריפוי הגוף. הבנת חוקיות תנועתית היא עולם ומלואו בין אם היא מתרחשת בעקבות לימוד שיטות תנועה שונות או בעקבות מגבלות. שיפור היכולת המקצועית לתת מענה לאנשים שמגלים קושי בתנועה הוא ייחודי כאשר עוסקים בהנעת השרירים הטבעתיים, קבוצת שרירים פנימיים שהפעלתה אינה דורשת מאמץ. השרירים הטבעתיים מאפשרים לנו לייצר קשר ותקשורת עם מערכות פנימיות שאנו לא מכירים, לחוש תהליכים נסתרים מהעין ולהרגיש את הגוף כמערכת אחת בעולם הפנימי. תגובות השרשרת הייחודיות לתנועת השרירים הטבעתיים מחזקות ומאזנות את הגוף.

מטרות תרגול השרירים הטבעתיים:

·         ללמוד להפעיל את המחשבה ביחס לקשרים בין שרירים.

·         לשפר את המודעות של המתרגל לעבודה לבד ועם אחרים.

·         להבין עיקרון שיכול להשתלב בשיטות תנועה אחרות.

פלאי שיטת פאולה בתנועת האצבעות

העברת האגודל בלחיצה קלה בין האצבע החמישית (הזרת) כפי שמדגים הצילום לבין האצבע השנייה (הקרויה אצבע)
מסייעת לחוש הפרדה בין הסוגרים

יחסי עמוד השדרה והגפיים אצל פעוטות וכוכבי ים

כוכבי הים שבצילום מדגימים לנו תנועה מקצה למרכז, בגוף האדם עמוד השדרה מגיב לתנועה של השלד ותומך בה במצבי תנועה והתקדמות, לעתים תנועה שחוזרת על עצמה מפעילה את עמוד השדרה שמעביר אותה לשריר טבעתי אחר.

הצורות השונות שדרכן מאזנים הפעוטות שבתמונה את ישיבתם הם הדגמה מסוג אחר לקשר העצבי שבין עמוד השדרה לגפיים, כל אחד מהם מרגיש יציבות חלקית ומחפש כיצד לאזן את עצמו, מי בתנועת היד, מי בתנועת כפות הידיים ומי בשילוב הידיים והבהונות. קשה לקבוע בצילום של הפעוטות אם הקצוות כמו הגפיים מסייעות לעמוד השדרה או שהרגשת היציבות החלקית של עמוד השדרה מועברת לקצוות לצורך איזון.

שימוש בשיטת פאולה לצורכי אמנויות הבמה

הפעלת השרירים הטבעתיים ( סביב העיניים, הפה, צינור השתן ,פי הטבעת ועוד) הנמצאים בקצה המערכות הפנימיות דרושה לכל אדם לפי צרכיו. 

אנשי אמנויות הבמה משתמשים בגוף ככלי, הנעת השרירים הטבעתיים תעורר את המודעות העצמית ואת יכולת השליטה העצמית שלהם. השיטה יכולה לתת עוגן פנימי ולאפשר ביטוי מקיף בגוף למי שגופו משמש לו ככלי של יצירה, בתנועה, בקול, במשחק ובנגינה.

תרגילי שיטת פאולה יכולים להעשות לטבע שני, דרכם מתחברות המערכות הפנימיות של הגוף לשרירים הטבעתיים והרצוניים. תרגול רצוני יכול להשפיע על מערכות בלתי רצוניות כגון: הנשימה, העיכול, השתן מערכת העצבים, המין והשלד. למערכות אלו השפעה ניכרת על יכולות הגוף. המימוש של הביטוי הגופני ביצירה עולה ככל שיכולות גופניות נעשות מודעות יותר. כולנו משתמשים בשרירים הטבעתיים לצורך פעולות הכרחיות, אנשי אמנויות הבמה יוכלו להבין את התנועה הכפולה המתרחשת בשרירים אלו. העיניים משמשות לא רק לראייה אלא גם להתבוננות, לנוכחות בעולם ולהתנתקות ממנו. סגירת העפעפיים מנתקת אותנו מהעולם ומעלה את תשומת הלב לגוף, תנועת הראש, הצואר ועמוד השדרה משתכללות אם הן נעשות דרך תנועות העיניים.

שיטת פאולה כאמצעי ליצירת קשר בין גוף ונפש

הקשר בין גוף ונפש נוצר במהלך תרגול שיטת פאולה באמצעות התרגילים והריכוז הגופני שמאפשר רגיעה וריכוז מחשבתי. דרך אחת להבין עניין זה היא ההיצמדות לתנועה חוזרת כאמצעי שמשחרר את המוח מפעילות מחשבתית אחרת. בנוסף מניעה היצמדות זו את הגוף באופן משתנה ונטול תכנון. התנועה הבלתי מתוכננת פועלת לרוב במקום שבו היא דרושה במיוחד, גם אם לא כוונה אליו מראש. המונוטוניות והריכוז הדרושים בתרגול, המגע וההפעלה של שרירים שאינם מוכרים כמיועדים להפעלה, מעוררים בגוף הרגשות ותגובות חדשות וככל שנכנס האדם המתרגל להתנסויות נוספות ומכיר את צורות הפעולה של גופו כך עולות יכולות קשב לגוף ולנפש.

הדגמה מתרגול שיטת פאולה בצילום

זו הדגמה לתרגיל שההוראה לגביו היא ללחוץ בשקעי כפות הידיים, ולחפש תנועה שמאפשרת להרגיש את המקום ללא מגע. ניתן כמובן לחזור וללחוץ על השקעים כשאין תחושה ברורה של המקום.
בצילום בוחרת המתרגלת בשלב זה להיות במיקום קבוע של המרפקים וכפות הידיים, ההבדל בין יד ימין ויד שמאל מעיד על חיפוש המיקום שיקל על התחושה להיות נוכחת בגוף. יש אנשים שמעדיפים להניע את הידיים לכיוונים רבים באויר ואחרים שמחפשים יותר תנועה סביב השקעים בלבד. 

הרפיית הצואר, הכתפיים והגב בעזרת תנועת העיניים

שרירי העיניים פעילים רוב הזמן באופו רצוני מלבד במצבי שינה. מלבד תרגילים שמיועדים להרפיית העיניים ניתן להרפות אותן ולטפל במקביל במתחים בצואר, זאת משום שהפעלת העיניים לצורך טיפול במתח בצואר מחייב תנועה איטית ובלתי רגילה של העיניים. התרגיל הבא יכול להביא לשחרור הצוואר, העורף והגב. לדוגמה- בשכיבה על הגב כדי להרפות את העורף מומלץ בעיניים עצומות להסתכל לצד ימין ולתת לראש לנוע או ליפול בעקבות המבט. כדאי לנסות את התרגיל מספר פעמים לאותו הצד ורק אח"כ להחליף צד. אם האדם מצליח בהשוואת שני צדי הגב לאתר את הצד שמורגש מתוח יותר או גבוה יותר מהמזרון בהשוואה לצד האחר כדאי לבצע את התרגיל לכיוון הצד המתוח בלבד ואז לשוב ולהשוות את ההרגשה בשני צדי הגב. תרגיל אחר-הסתכלות בעיניים פקוחות כלפי הצד התפוס תוך כדי שינוי המיקום שאליו מסתכלים כמו ההבדל בין הניסיון לראות את הכתף לניסיון לראות את האוזן. מובן שעדיף לא לעצור כל תנועה שהגוף נוטה לצרף כולל גלגול כלפי הצד או שינוי התנוחה הראשונית של הגב והרגליים. כמו כן כדאי לצרף לכל תרגיל כזה שינוי קבוע של מיקום הידיים וצורת המונחות שלהן, רוב האנשים מתחילים את התרגול כשכף היד פונה למזרון אך מסיימים אותו כשגב היד פונה למזרון משום שכך נוטות הכתפיים להיפתח ולנוע לפי השינוי במיקום הצוואר. עוד תרגילים שמשחררים את הצוואר בדרך דומה הם הסתכלות מלמעלה למטה והנעת העורף בעקבות המבט בקצב איטי ככל שניתן וכן תנועה מעגלית של העיניים והנעת הצוואר לפי ההצטרפות של הראש למבט. כמו ברוב התרגילים בשיטת פאולה גם בתרגילים המוזכרים כאן מומלץ לנסות לחזור על התרגיל כמה שניתן יותר זמן, כלומר להתייחס לזמן הכולל של ביצוע התרגיל ולא למספר הפעמים שבהן מבצעים אותו.

הפעלת שרירי רצפת האגן מתוך שרירים אחרים

עמדת פתיחה מומלצת-שכיבה על הגב, (ניתן לשכב על הצד אם יש קושי לשכב על הגב)

מהלך התרגיל: הידיים מונחות לצידי הגוף חשוב להשאיר את כף היד במצב שטוח ולא לכוון לתנועה דמויית אגרוף. כדאי לא לנעול את המרפקים. עיקר הפעילות היא הצמדה והרחקה לסרוגין של אצבעות הידיים אלו לאלו.

מי שמתעניין בחוקיות של תגובות נוספות יכול להניע את כפות הידיים מהפנייתן אל המזרון בזמן ההצמדה של האצבעות להפניית גב היד בשתי הידיים אל המזרון בזמן ההרחקה של האצבעות אלו מאלו.

התנועה יכולה לעורר מקומות נוספים בגוף, חשוב לתת לתגובות השרשרת הללו להתרחש אך לא לעצור או לשכוח את התנועה העיקרית. האברים שנוטים לתגובות נוספות הם הסוגרים, אצבעות כפות הרגליים ושרירי הפנים. מי שמתקשה להתמיד בתרגיל, טוב יעשה אם יניח את כפות הידיים על העיניים ויחזור להמשיך בתרגיל.

הניחו לכוחניות!! הקשיבו לתנועות הכיווצים וההרפיות

השרירים הטבעתיים ושרירים המושפעים מתנועתם מוכרים בעיקר ככיווצים והרפיות הפועלים בחזרתיות. יתכן שמי שהתנסה במספר מצומצם של מפגשים טיפוליים חושב על התנועה הכיווצית כתנועה אחידה, דימוי שראוי לבדוק מחדש. כיווצי עיניים יכולים להיות דוגמה טובה, הנטייה של כולנו היא להפעיל את העפעף העליון, הפעלת העפעף התחתון כמרכזי בתנועה אפשרית אם מופנית אליו תשומת לב נפרדת. במצב כזה העפעף העליון מגיב ואין כונה לנטרל אותו אלא שאופי הכיווצים שונה. בנוסף-ניתן לכוון את הכיווצים אל הרקות יותר מאשר אל האף ולהיפך. מי שמנסה זאת לראשונה לא תמיד מרגיש את ההבדל אך מורים שצופים בתרגיל כזה רואים את ההבדל, מתרגלים מנוסים חשים כיצד כל אחד מהכיוונים מעודד הפעלה של גורם אחר. אלו הן דוגמאות שלא מבחינות בין פעולת העיניים לפעולת העפעפיים, אין בכך צורך מלבד במצבים שאנו רוצים להרגיע את העיניים ואת החשיבה. מצב העיניים כשהן עצומות לצורך רגיעה אינו רגוע לפני שמופנית תשומת לב לנטייה להמשיך להביט לפנים, (כן, גם בעיניים עצומות) תשומת לב לגלגל העין בלי הפרעה לשינויים שמתרחשים בו ובפנים יכולה להשפיע לטובה על רגיעה של העפעפיים ושל גלגל העין גם יחד.

הנטייה להפעיל שרירים תוך ניסיון להחזיק פעולה אחת זמן ממושך ככל שניתן אינה מתאימה לגישה של שיטת פאולה, לעומת זאת חזרתיות על התנועה שמתחילה בשריר מסוים ללא עצירה של תנועות אחרות על פני משך זמן ארוך ככל שניתן חשובה מאוד. כמו כן מומלץ לא לנסות להגיע לכיווצים חזקים ככל האפשר אלא אם כן הדבר גורם להנאה או לשחרור כאב, מזמן הרפיות או מעודד תנועתיות נוספת.

אחרי ההבנה ולפניה-החזקת הפה סגור והדוק כהרגל יוצרת מתח מיותר בצואר ובלסתות

כוכבי ים והדמיון בין תנועתם לתנועת כפות הידיים והרגליים של האדם

 כוכבי ים יכולים להדגים אתמערכת היחסים בין מרכז כף היד לבין האצבעות ובין מרכז כף הרגל לבין הבהונות.
הקשר בין מרכז הכוכב לקצוות מקדם את תנועתם על פי עיקרון לכפות הידיים והרגליים, בתנועתם של רקדנים שגמישות כפות הרגליים שלהם מאפשרת לראות התקדמות על אצבעות כפות הרגליים בלבד ניתן להבין שהחוזק מגיע ממרכז כף הרגל. אמנם ביכולתם של כוכבי ים לשנות כיווני תנועה וגמישות באופן שכפות הידיים והרגליים אינן יכולות אך ככל שעולה הגמישות של מרכז כפות הרגליים שלנו, בני האדם והיכולת להפעיל מתוכם את האצבעות ביתר חוזק ושכלול כך משתפרת יכולת ההליכה ומצב הגב שלנו.
בשיטת פאולה התנועה מתוך מרכז כפות הרגליים והידיים היא חופשית ולא מתוכננת, האפשרות לחפש את התנועה הרצויה מתוך ריכוז משנה לטובה את רמת הגמישות. 

כפות הידים וחיזוק שרירי רצפת האגן

ניתן לחלק את תרגול שיטת פאולה למצבים צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם תרגול שחוזר על עצמו, תנועה קבועה ומונוטונית בתרגילים המכוונים להניע ולחוש שריר טבעתי מסוים, לעתים דרך שרירים אחרים ולעתים דרך שינויים במנח הגוף.

 המצבים הבלתי צפויים הם כאשר במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף מתחיל לנוע מעצמו באופן ספונטני או ממשיך תנועה שהחל בה עם סיום התרגול, לרוב כשהידיים מונחות על העיניים. הגוף נע מעצמו או מתוך השפעת מנח הידיים והתרגול שנעשה לפני כן. טיב הכיווצים וההרפיות שמתרחשים ללא הוראה מחשבתית שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית.

קשה לתאר את ההבדלים בין תנועות רצוניות לאלו שמתרחשות בעקבותיהן. הקצב והצורה דומים,  בתנועה שאינה רצונית לא נעשה כל שימוש בכוח שרירי או בריכוז מחשבתי והשפעתו על התנועה באופן המוכר למתרגלים בשיטות שונות.

מדוע חשוב הסבר זה בהקשר של הקשר בין כפות הידיים ושרירי רצפת האגן?

תנועות באצבעות הידיים כולל מגע של כריות האצבעות מעורר תחושות שעוזרות לנשים שאינן מרגישות את הסוגרים הקדמיים בנפרד מהאחורי. קל לעורר בעזרת תנועות הידיים והאצבעות תנועות שמכוונות לעורר את שרירי הסוגרים ולחזק דרך שרירי הסוגרים את שרירי רצפת האגן.

תחזוקת הגוף בעזרת שיטת פאולה

התפקוד התקין של גוף האדם קשה לקיום ותחזוקה ללא פעילות תקינה של השרירים הטבעתיים.

אנו אוכלים, לועסים ובולעים בעזרת פעילות הפה והסוגר שנמצא בושת, מרוקנים את שאריות המזון בעזרת הסוגר האחורי, שריר הרקטום. מוציאים את הנוזלים ששתינו בעזרת הסוגר שבקצה השופכה.

העיניים והשרירים שסביבן מסייעים להפעלה תקינה הן של הראייה והן של שרירים טבעתיים אחרים אך במצב עיורון יכול אדם להמשיך לתפקד משום שהראייה אינה הכרח לקיום תקין של הגוף כולו כמו מזון ומשקה.

רובנו לא מודעים לעובדה שלמרות שאין הכרח קיומי בהפעלת שרירי העיניים ובראייה זהו שריר טבעתי הפועל כמעט ללא הרף שכן, מעטים יושבים בעיניים עצומות בזמן ערות ובכל מצבי הערות אין לנו סיבה לעצום את העיניים. (מלבד במצבי כאב או רצון להרגע או להתרכז). יש לנו סיבות רבות להמשיך ולהסתכל שכן הראייה מחזקת את הרגשת השליטה והנוכחות בסביבה.

למרות כל הנאמר עד כה מעטים מנסים להפעיל את השרירים הטבעתיים שלא למטרות תפקודיות. מתוך הניסיון הכרוך בתרגול שיטת פאולה התברר שהפעלת אחד מהשרירים הנ"ל כגון: עיניים, פה, סוגרים, במצבים שאחר מהם נחלש או הפסיק לתפקד, יכולה בתרגול ססטמתי ומונוטוני לשפר את תפקודו של השריר החלש. לקבוצת השרירים הטבעתיים מצטרפים שרירים שאינם טבעתיים בהגדרתם אך מקיימים עמם קשרי גומלין. אלו הם: הגבות, הנחיריים, האזניים, הלשון, אצבעות הידיים ואצבעות הרגליים.

הגוף מאפשר העזרות בשרירים אלו לצורך הפעלה יעילה יותר של הסוגרים, או להרפיה, הפרדה ושחרור של שרירים טבעתיים. מתוך התנועה בשריר טבעתי אחד או בשרירים המקיימים קשרי גומלין עם השרירים הטבעתיים יש בגוף תנועה מלאה שכוללת יותר משריר אחד או שניים אלא שלא תמיד יכול המתרגל לחוש את התהליך כולו ללא התבוננות מן הצד של מטפל העובד עמו.

כפות הידיים וחיזוק שרירי רצפת האגן

ניתן לחלק את תרגול שיטת פאולה למצבים צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם ארגון הגוף לתרגול שחוזר על עצמו, ותנועה קבועה ומונוטונית בתרגילים המתמקדים בשריר טבעתי אחד או תנועה המתכננת את השינויים במנח הגוף המשתלב בתרגול.

המצבים הבלתי צפויים הם כאשר במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף מתחיל לנוע מעצמו באופן ספונטני או ממשיך תנועה שהחל בה עם סיום התרגול, לרוב כשהידיים מונחות על העיניים. טיב הכיווצים וההרפיות שאינם נובעים מהוראה מחשבתית שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית.

קשה לתאר את ההבדלים בין תנועות רצוניות לאלו שמתרחשות בעקבותיהן באופן  שחלקו רצוני. הקצב והצורה דומים אך בתנועה שאינה רצונית לא נעשה כל שימוש בכוח שרירי באופן המוכר למתרגלים.

מדוע חשוב הסבר זה בהקשר של תקשורת תנועתית בין הידיים ושרירי רצפת האגן?

תנועות באצבעות הידיים ומגע של כריות האצבעות מעורר תחושות אחרות בקלות בהשואה לאברים אחרים. קל לעורר בעזרת תנועות הידיים והאצבעות תנועות שמכוונות לעורר את שרירי הסוגרים ולחזק דרך שרירי הסוגרים את שרירי רצפת האגן.