חיזוק רצפת האגן על ידי הפעלת הסוגרים

 

שרירי רצפת האגן כוללים את הסוגרים:בגוף האישה אלו הם השרירים שבפתח צינור השתן, פתח הנרתיק ופתח צינור העיכול. במושגים פיזיולוגיים הם נקראים הספינקטרים). השרירים הללו נעים כטבעות המתכווצות ומשתחררות. הם השרירים היחידים ברצפת האגן שביכולתנו לחוש ולהניע. חיזוק רצפת האגן שנעשה באמצעים אחרים מפעיל שרירים שאינם ברצפת האגן כמו שרירי הבטן או שרירי הירכיים.

במצבים רגילים קשה מאוד להפריד בין שני הסוגרים הקדמיים ומתייחסים אליהם כאל סודר אחר, במצבי החלשות של אחד מהשרירים האלו ההפעלה של אחד מהם קשה מאוד ונשים רבות רגילות להפעילם יחד.  לצורך חיזוק רצפת האגן אחת האסטרטגיות היא הפרדה בין הסוגר הקדמי לאחורי. פעולה שנעשית בעזרת שרירים טבעתיים אחרים כגון: עפעפיים, אף, או פה. חלק מהחוקיות של תנועת השרירים האלו היא יכולתם להפעיל זה את זה או אחד מהם את אחד הסוגרים, לימוד יכולת התאום וההפרדה בינהם, תרגול תנועה המעבירה את התחושות ביתר קלות בין הסוגרים והבנת השפעתם על שרירים אחרים או יכולתם לפעול ביתר דיוק דרך צורות שונות של החזקת השלד כל אלו יכולים להנחות נשים לפעול ללא נזק ומתוך הבנה עמוקה יותר של גופן בבואן לחזק את שרירי רצפת האגן.

עמדות מוצא משפיעות על האפשרות להפריד בין הסוגרים לצורך כיווץ רצפת האגן

ברוב המצבים שבהם מתרגלים את שיטת פאולה מדגישים את הפעלת השרירים מרחוק. זאת משום שלשרירים הטבעתיים יש נטיה לעבוד יחד.
בתהליכים שבהם יש צורך לחזק את הסוגר הקדמי תרגול ההפרדה בין הסוגרים מסייע לחיזוק הסוגר שנחלש עד שמגיעים לחיזוקו.
עמדת המוצא המודגמת בצילום זה מסייעת לנשים לכווץ ולשחרר את הסוגר הקדמי ללא התערבות האחורי, אפשר להוסיף זוית של הנחת השוקיים כדי להקשות על תנועה של הסוגר האחורי.