שיטת פאולה בגיל השלישי

היתרון של שיטת פאולה בעבודה עם אנשים בגיל השלישי הוא שהפעילות אינה כרוכה במאמץ. התרגול מעורר בגוף הרגשת חיוניות ורגיעה ומעלה את רמת הריכוז והמודעות הגופניים. המניפולציות התנועתיות מיועדות לכוון את המתרגל להכיר סודות בגופו או קשרים בין שרירים שמשיגים שיפור באיכות החיים הכללית דרך העלאת הקשר בין מקומות שונים בגוף, לאו דווקא בעזרת הפעלת כוח או התקדמות בחוזק השריר. דבר זה משפיע על שינוי החשיבה בכל גיל ולכן מעלה את מידת האמון של המתרגל בגופו וביכולותיו הכלליות. שיטת פאולה דרושה לרבים כדרך תנועה כוללת המעלה את איכות החיים. הדבר נכון במיוחד לאלו שמוצאים דרך לתרגל בכוחות עצמם בהמשך לתרגול המונחה. שאינם סובלים מהחלשות תפקודית במערכות הפנימיות

הבדלים בין גישות שונות לחיזוק רצפת האגן

המושג "חיזוק שרירי רצפת האגן" נעשה שגור ורווח באופן שמקשה על הבנתו המדויקת. בכל השיטות המתימרות לחזק את רצפת האגן ידוע כי השרירים הניתנים להפעלה ברורה הם הסוגרים, ההבדלים בין השיטות נעים בין שיתוף שרירים שאינם ברצפת האגן עצמה לאי שיתופם וכן ליכולת לחוש את הסוגרים באופן מדויק ולהבדלים בין הפעלה כוחנית להפעלה לא כוחנית. 

חיזוק רצפת האגן בשיטת פאולה מתייחס להגמשתם של הסוגרים, לדיוק בתנועה לא כוחנית ולחיזוקם. שרירי הסוגרים והשרירים של רצפת האגן נעים במהלך התרגול שאינו כוחני והתנועה מתחילה ביכולת לחוש את שרירי הסוגרים. מקצת מהנשים אינן מודעות לעובדה שהתחושות שלהן בסוגרים מעומעמות. הגמשת האזור ותנועות של שרירים טבעתיים אחרים מסייעים לחידוד התחושות כאשר נוצר טשטוש בתחושות. חידוד התחושות נחוץ לחיזוק השרירים.. חיזוק רצפת האגן באמצעות שיטת פאולה מטפל בין השאר בתחושות מעומעמות של שרירי הסוגרים. שליטה חלקית במצבים שבהם נשים מתבקשות לכווץ או להרפות, מעידה לעתים על חולשה ולעתים על העדר דיוק בתחושות. כדי להבין מהי התופעה מבין השתיים שהוזכרו דרוש מפגש יחדני אחד לפחות, קשה לזהות הבדלי כזה במפגש קבוצתי וחשוב לא לטעות בזיהוי התופעה. לאחר זיהוי התופעה התרגול דרוש הן לחיזוק, הן לעידון ההרגשות והן לשינוי צורת התנועה. שלושת אלו יחד מסייעים לשינוי המצב של רצפת האגן  דרך הפעלת שרירי הסוגרים ותנועתם ולא דרך הפעלה של שרירים נוספים.

ערנות בנהיגה בעזרת תרגילי שיטת פאולה

ירידה בערנות של נהגים מתחילה בהיותם במצב סטטי זמן ממושך ועוברת לחוסר תשומת לב לשינויים במצב הגופני. אנשים שאינם מודעים לאפשרות לשנות מצב גופני בעזרת תנועות קטנות כמו שינוי מצב אצבעות הידיים והרגליים, הפעלה חלקית של הגב דרך זוית הסנטר או תנועות הלשון ושינויים באופן הישיבה בעזרת שרירי הבטן מתקשים לשחרר את גופם בזמן נהיגה ועלולים להיות ערניים פחות מנהגים המודעים לסימני ירידה בערנות.

הנטייה להרדם בנהיגה קשורה לא רק למידת הערנות או העייפות הכללית של הנהג אלא גם לאיכות הנשימה, לחוסר תנועה, שעמום, חלק מסיבות אלו ניתנות למניעה בעזרת שימוש בתרגילי שיטת פאולה בזמן הנהיגה. איכות הנשימה משתנה לטובה גם בעזרת פעולות טכניות כמו רווח צר בפתיחת חלון המכונית. פעולות שאינן טכניות וקשורות לנשימה הן תנועות מוגזמות של אברי הפנים, ניסיון להניע את האף בלי תכנון, הרמת גבות והורדתן, פתיחת פה, עידוד פיהוקים, שיעולים מכוונים. כולן פעולות שכדאי לחזור על כל אחת מהן בנפרד ככל שניתן יותר. המתחילים בהתנסות יכולים לבחור מהן הפעילויות שקלות להם יותר אחרי שיעברו על כולן ויתמקדו באלו שיותר קל להם להתמיד בהם.

מי מבין את שיטת פאולה

מעט אנשים מבינים את שיטת פאולה על בסיס הסברים ולפני שהתנסו בה בכמה מפגשים. סביר שהדברים נכונים גם לגבי שיטות נוספות. הייחודי לשיטת פאולה בעניין זה קשור בתגובות הבלתי צפויות של הגוף. יש אנשים שגופם מבקש תנועה ונענה לטריגרים ששיטת פאולה מציעה באופן מהיר ויש אנשים שגופם לא מגיב לאתגר בלי קשר לצורך בתנועה.
המטפל/ת יכול לסייע ולתת למטופל טריגרים חדשים ובעלי אופי שונה אך לא תמיד התגובה תהיה בקצב שמתאים למטופל. כל עוד החויה תישאר כאוסף תרגילים תחסר הבנה מסוימת לגבי התנועה החופשית והעצמית של הגוף.