פתיחת וסגירת העפעפיים מוכרת לרובנו כפעולה פשוטה אך מי שמתרגל את שתי הפעולות כשתי תנועות נפרדות ומתעכב בין תנועה אחת לאחרת שם לב לשאר תגובות הפנים ומבין שהפעולות הללו אינן פשוטות כלל.
צפייה בנעשה מסביב, קשר עם הסביבה וראייה נותנות לרובנו הרגשת שליטה ולכן להישאר בעיניים עצומות מתוך רצון וללא אביזר עזר כמו כיסוי עיניים היא מצב מטריד. מי שמתעניין בו מגלה שהעפעפיים נוטות להיפתח ודרוש דמיון וריכוז בצורת הנחת העפעפיים כדי להשאיר את העפעפיים סגורים.
פתיחת העיניים והשארתן פקוחות קלה יחסית לעצימתן אך גם היא דורשת תשומת לב. הריכוז בפעולה מעלה שאלות שללא ריכוז אין בהן צורך כגון: עד כמה כדאי להרחיק את העפעפיים זה מזה? "האם בגלל שיש קושי בהרחקה של העפעפיים העליונות מהתחתונות יותר מהרגיל מוטב להתנסות בכך? אלו אברים בפנים עוזרים להרחיק את העפעפיים?
אלו השאלות שהעיסוק בהן מעלה את העניין בפעולת הפתיחה והסגירה וכן את ההבנה של השפעת תנועות העיניים עלאברים אחרים
