תנועות העיניים והשפעתן על תנועות הפנים

 

פתיחת וסגירת העפעפיים מוכרת לרובנו כפעולה פשוטה אך מי שמתרגל את שתי הפעולות כשתי תנועות נפרדות ומתעכב בין תנועה אחת לאחרת שם לב לשאר תגובות הפנים ומבין שהפעולות הללו אינן פשוטות כלל.

צפייה בנעשה מסביב, קשר עם הסביבה וראייה נותנות לרובנו הרגשת שליטה ולכן להישאר בעיניים עצומות מתוך רצון וללא אביזר עזר כמו כיסוי עיניים היא מצב מטריד. מי שמתעניין בו מגלה שהעפעפיים נוטות להיפתח ודרוש דמיון וריכוז בצורת הנחת העפעפיים כדי להשאיר את העפעפיים סגורים.

פתיחת העיניים והשארתן פקוחות קלה יחסית לעצימתן אך גם היא דורשת תשומת לב. הריכוז בפעולה מעלה שאלות שללא ריכוז אין בהן צורך כגון: עד כמה כדאי להרחיק את העפעפיים זה מזה? "האם בגלל שיש קושי בהרחקה של העפעפיים העליונות מהתחתונות יותר מהרגיל מוטב להתנסות בכך? אלו אברים בפנים עוזרים להרחיק את העפעפיים?

אלו השאלות שהעיסוק בהן מעלה את העניין בפעולת הפתיחה והסגירה וכן את ההבנה של השפעת תנועות העיניים עלאברים אחרים

השימוש בפה בשיטת פאולה

הצלם תיעד רגע נדיר בתרגולי מקהלה, למרות שנראה ששלוש הזמרות והזמר פתחו את פיהן באותה צורה אפשר להבחין בשונות בשימוש בפה. שני השמאליים משחררים את הלסת התחתונה ופתיחת הפה נראית ללא מאמץ, שתי הימניות מוסיפות לפתיחת הפה תנועה שמקצרת את העורף ולא נראה שנוח להן באזור הצואר.

חיזוק רצפת האגן תוך כדי תנועה

חיזוק שרירי רצפת האגן מתוך תנועה אפשרי כאשר התנועה משולבת בהפעלה של השרירים הטבעתיים. הפעלת השרירים הטבעתיים מוכרת לרוב ככיווץ ושחרור או ככיווץ ופתיחה. החיזוק וההגמשה של השרירים הטבעתיים על פי שיטת פאולה נלמד במיטבו כאשר מדובר בפעילות הנעשית בשכיבה, זאת משום שנטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולסייע זה לפעולתו של זה מתרחשת ביתר קלות במצבי שכיבה. יחד עם זאת הניסיון מראה כי תרגול שרירים טבעתיים במהלך פעולות אחרות מעודד את המודעות לקיומם ואת האפשרות להשתמש בהם באופן רציף. ניתן לחזק את רצפת האגן גם במצבים שהגוף נע לצרכים תפקודיים ואחרים לאחר שהמתרגלת למדה את עיקרי התרגול בשכיבה. תרגילים מובנים שמיועדים להביא לכיווצים והרפיות של שרירים טבעתיים ברצפת האגן ידרשו במצבי עמידה סיוע מודע של תנועת הידיים, הגב, הצואר והעיניים.

מקצת מפעולות התנועה שלנו מתקיימות בגוף ללא כוונה מיוחדת ומפעילות גם את רצפת האגן. תשומת לב לדרך ההפעלה של רצפת האגן באופן המחלק את הגוף לצד ימין ולצד שמאל לסרוגין במצבי הליכה, יכולה לסייע למתרגלת לנוע באופן דמוי הליכה במצבי עמידה. נוסף לכך אם תנסה המתרגלת לחוש מצבים דמויי הליכה בעמידה על ידי גלגול כפות הרגליים לסרוגין מהעקב אל הבהונות תיווצר ברצפת האגן פעילות חשובה ומחזקת. יתרונם של תרגילי עמידה הוא שהגוף מתעורר למודעות לפעולת השרירים הטבעתיים במצבים שונים.

העמקת הנשימה בעזרת תנועות של שורשי כפות הידיים האזור הסרעפת

הדברים הבאים דרושים במיוחד לסובלים מבעיות נשימה מסוגים שונים או מהרניה באזור הסרעפת. המטרה של שימוש בתרגיל מוביל כמו זה שיתואר בהמשך היא לצמצם ככל שניתן את השימוש בחשיבה ולהרבות בשימוש בתנועה. ככל שהתנועה המוצעת חוזרת על עצמה היא מאפשרת למתרגל לתת לגוף לבטא את צרכיו בתנועה ולהקשיב לגוף. התרגיל שיוצע בהמשך שונה מתרגילים אחרים העוסקים בתנועה בשל העדר הצורך להעזר בחשיבה וכן בשל האפשרות להעביר את מיקומו של העיקרון התנועתי למקומות שונים בגוף. 

להלן התרגיל: המתרגל ימקם את כף היד תחילה בצדי בית החזה ואחר כך יעביר את המיקום לאזור הבטן, האגן ועוד. התנועה העיקרית הנדרשת בתרגיל היא תנועת כפות הידיים ממצב שבו האצבעות מתרחקות אלו מאלו למצב שבו הן נצמדות בכל יד בנפרד אלו לאלו. הדבר אינו דורש מאמץ כאשר שורש כף היד נשאר צמוד לגוף ותנועת אצבעות הידיים לא כוללת תנועה בשורש כף היד, זאת מלבד הגדלת והקטנת הזויות של תנועת שורש כף היד. תנועת האצבעות מעודדת את תנועת הספינקטר האחורי והקדמי לסרוגין. כמו כן מתעוררת יכולת הפתיחה והסגירה של בית החזה.

אחת הדרכים להעמיק את התהליך היא העזרות בשורש כף היד בכל יד בנפרד. שכן כאשר

שורש כף היד נשאר צמוד לגוף התנועה מתרכזת בבית החזה. זאת במיוחד כאשר עמדת המוצא לתנועה היא הנחת כפות הידיים מתחת לסרעפת.

הסרעפת נלחצת בתנועה זו אל מרכז הגוף כסיוע לתהליך הנשיפה ומתרחבת בשלב השאיפה..

בשונה מהמתרחש כאשר בית החזה מתרחב בשעת שאיפה העזרה המתקבלת מהלחיצה הקלה של שורש כף היד אל צדי הגוף מכוונת את הסרעפת לנוע לפנים. השאיפה מתבצת עם כך בזמן הרחקת האצבעות מהגוף והנשיפה בזמן הצמדתן אל הגוף.

התנועה שבה שורשי כפות הידיים ממשיכים להיצמד אל הגוף בעוד כפות הידיים מתרחקות והאצבעות נפרשות מזמינה תנועה מנוגדת. תנועה זו היא היצמדות כפות הידיים.

העמקת הנשימה ממשיכה בגוף המתרגל שהתחיל את התרגיל באזור בית החזה גם כאשר הידיים מונחות במקומות אחרים על פני הגוף.

לדוגמה: על גבי הירכיים במצבי ישיבה ושכיבה ברגליים מקופלות.

על גבי צדי האגן, לצדי הבטן וכן בין הצואר לבית החזה.

תרגיל משיטת פאולה להעמקת הנשימה

בשיטת פאולה ככל שהתנועה המוצעת חוזרת על עצמה היא מאפשרת למתרגל לתת לגוף לבטא את צרכיו בתנועה ולהקשיב לגוף. התרגיל שיוצע בהמשך שונה מתרגילים אחרים העוסקים בתנועה בשל העדר הצורך להעזר בחשיבה וכן בשל האפשרות להעביר את מיקומו של העיקרון התנועתי למקומות שונים בגוף. 

להלן התרגיל: המתרגל ימקם את כף היד תחילה בצדי בית החזה ואחר כך יעביר את המיקום לאזור הבטן, האגן ועוד. התנועה העיקרית הנדרשת בתרגיל היא תנועת כפות הידיים ממצב שבו האצבעות מתרחקות אלו מאלו למצב שבו הן נצמדות בכל יד בנפרד אלו לאלו. הדבר אינו דורש מאמץ כאשר שורש כף היד נשאר צמוד לגוף ותנועת אצבעות הידיים לא כוללת תנועה בשורש כף היד, זאת מלבד הגדלת והקטנת הזויות של תנועת שורש כף היד. תנועת האצבעות מעודדת את תנועת הספינקטר האחורי והקדמי לסרוגין. כמו כן מתעוררת יכולת הפתיחה והסגירה של בית החזה.

אחת הדרכים להעמיק את התהליך היא העזרות בשורש כף היד בכל יד בנפרד. שכן כאשר

שורש כף היד נשאר צמוד לגוף התנועה מתרכזת בבית החזה. זאת במיוחד כאשר עמדת המוצא לתנועה היא הנחת כפות הידיים מתחת לסרעפת.

הסרעפת נלחצת בתנועה זו אל מרכז הגוף כסיוע לתהליך הנשיפה ומתרחבת בשלב השאיפה..

ארגון הגוף בשיטת פאולה

ארגון הגוף לצורות החזקה ותנועה כנקודת מוצא לשינוי מפיג כאב כרוני מסוגים שונים ורווח בתחומי בעיות גב ושלד, כאבי שרירים, שיתוק חלקי ועוד. אז עולה הנעה מודעת וייחודית של שרירים שאנו מפעילים בדרך כלל אך ורק לצרכים תפקודיים כגון אכילה, דיבור, ראייה ונוצר מערך תודעתי חדש בגוף. לפי שיטת פאולה הפעלת השרירים הטבעתיים: שפתיים, לשון, עיניים, עפעפיים, סוגרים ועוד אינה לצרכים תפקודיים אלא לצרכי איזון הגוף. דוגמה לארגון של איזון הגוף הוא צורך ב"פתיחות"-מצבים שבהם חזרות מתמשכות על תרגילי פתיחה וסגירה של העיניים, הפה, הנחיריים והסוגרים משנים את ההרגשה הכללית של הגוף, את הנשימה, את אופן ההנחה של הגב בזמן תרגול ועוד. הצורך לשלב בין תנועות השרירים הטבעתיים לבין צורת ההנחה, המתיחה או ההרפיה של הגוף כתגובה ספונטנית, כולם מעידים בתנועתם על שינויים החלים בגוף עקב תרגילים המיועדים לאיזון הגוף.