לידות לאחר תרגול שיטת פאולה

יתרונות השימוש בשיטת פאולה במהלך לידות מתקיימים בכמה רמות: ההשפעה המשולבת שיש לתרגילי השיטה על איכות הנשימה של היולדת ועל קצב ההתכווצויות של הרחם מקל על הכאבים ומקדם את קצב הלידה בו זמנית. האפשרות להשתמש בתרגילים עדינים המפעילים שרירים שלא תמיד נשים יודעות לשלוט בהם במכוון מעלה את הביטחון של היולדת ואת יכולתה לעזור לעצמה. היכולת של נשים שהתנסו בשיטת פאולה להכיר תחושות עדינות הקשורות לסוגרים בפרט ולשרירים טבעתיים בכלל מעלה את ההבנה הכללית של תחושות חדשות ואת היכולת להשתמש בהן. הלידה בעזרת שיטת פאולה מונעת לחיצות חזקות מדי המזיקות לרצפת האגן של האישה לאחר הלידה. ההכנה ללידה בשיטת פאולה מגמישה ומחזקת את האגן ותנועתו. 

דרכי הפעולה של שיטת פאולה בגוף הבריא ובגוף המשתקם

שיטת פאולה מבוססת על הפעלת השרירים הטבעתיים. נוסף לשרירים הנראים טבעתיים כגון: השרירים שמסביב לעיניים, הפה והשרירים המניעים את הפתחים שבתחתית האגן, קימת קבוצת שרירים שמקיימת קשרים הדדיים עם השרירים הנראים טבעתיים כגון: שרירי הנחיריים, הגבות, הלשון, שקעי כפות הידיים, כפות הרגליים, השקעים שבמרכז הלורדוזות של עמוד השדרה וקצות אצבעות הידיים. התנועה של השרירים הטבעתיים היא כיווץ ושחרור או פתיחה וסגירה.

בגוף בריא פועלים כל השרירים הטבעתיים יחד ומפעילים זה את זה. בגוף שבריאותו השתבשה ניתן לחזק שריר טבעתי שנחלש ולהחזיר אותו בהדרגה לפעולה תקינה על ידי תנועה של שריר טבעתי תקין אחר. במהלך תרגול השיטה עוקבים המתרגלים והמורים כיצד פעולת שריר אחד משפיעה על פעולת שריר אחר, מרוחק ממנו. פעמים רבות תנועה אחת יכולה להניע כמה שרירים טבעתיים ולגרום לתנועה כללית בגוף עד כדי מעבר מעמדת מוצא אחת לאחרת.

נקודת המוצא לתנועה והתרגילים שמכוונים לכיווצים ולהרפיות, נמסרים לתלמיד שמניע את השריר הטבעתי שבו מתחיל התרגול באופן רצוני וחוזר. תנועה זו משפיעה על מערכת השרירים הטבעתיים כתגובת שרשרת בגוף כולו, לרוב מתחילה התגובה הספונטנית באזור הגופני שזקוק לשיקום ללא קשר מחייב לתרגיל או לשריר שתורגל בדרך רצונית. ההיצמדות לתנועות מונוטוניות משחררת את המוח מפעילות מחשבתית אחרת ומניעה את הגוף באופן משתנה ונטול תכנון.

יד בתוך יד למתיחת הגב העליון והגמשתו

הנחת אצבעות יד ימין בשקע יד שמאל תוך כדי הנחת אצבעות יד שמאל בשקע יד ימין היא פעולה קלה כשהיא נעשית בישיבה, כשהידים מושענות על הברכיים או באויר עם תמיכה למרפקים.
בעמידה לצורך שחרור הגב העליון דרוש מאמץ גדול יותר והתוצאה טובה יותר. אם מתחילים בהחזקת הידיים יחד קרוב לראש הפעילות דורש פחות מאמץ, העיקר בתרגיל זה הוא להבין בעזרת שינויים בעצמת הלחץ של האצבעות אל השקעים כיצד הקשר בין הידיים יוצר השפעה שאינה דורשת תכנון. אין צורך לתכנן לאן להניע את הידיים כי השלחץ באצבעות מניע את הידיים למקום שבו יש יותר מתח בגב העליון, בעורף או ביחסים בין שני חלקי הגב.הצילומים מדגימים כיצד אותה הוראה בשלב התחלת התרגיל משתנה ממתרגלת למתרגלת ומצורת תנועה אחת לאחרת.