שיבושים בתפקוד הגוף ואופי הטיפול בשיטת פאולה

מקובל לחשוב ששרירים שתפקודם השתבש נחלשו ולכן מתייחסים רבים לשיטת פאולה כאמצעי לחיזוק הסוגרים. השיבושים בתפקוד שרירים טבעתיים רצוניים ושאינם רצוניים אינו קשור אך ורק בחולשת השרירים, חלק מהמצב הבריא של כל גוף מתבטא בתנועה תקינה של התכווצויות והרפיות, במיקומם של אברים פנימיים, במצב הנשימה וביכולת לחוש שינויים או סימנים מוקדמים בפעילות המעיים והשלפוחית. 
חזרות של כיווצים והרפיות רצוניות בשריר טבעתי מפעילות תנועה חופשית של הגוף המאזנת את השיבושים. תרגול שיטת פאולה אינו כיווצים והרפיות בלבד או אוסף תרגילים. אלא יכולת לשחרר את הגוף ולאפשר לו לנוע  מתוך צרכיו ומתוך הפעלת השרירים הטבעתיים. התנועה הספונטנית שתארתי דומה ושונה גם יחד מזו שמתרחשת באופן רצוני על בסיס תרגיל.

במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף נע מעצמו באופן ספונטני. אנשים רבים חשים את התנועה הספונטנית כשהם שמים ידיים על העיניים אחרי שסיימו לנוע לפי תרגיל. אצל אחרים התנועה יכולה להתרחש במקביל לתרגול המודע והמכוון של המחשבה באיברים שאליהם לא כוונה הפעלה מתוך הוראה מחשבתית. חווית התנועה העצמית היא נעימה לרוב האנשים. אנשים שמעדיפים לחוש שליטה קבועה על גופם ומתקשים לאבד שליטה לא תמיד אוהבים תגובות אלו של הגוף. הם יכולים להוריד ידיים מהעיניים ולהפסיק כך את תנועות השרשרת.

הניחו לכוחניות!! הקשיבו לתנועות הכיווצים וההרפיות

השרירים הטבעתיים ושרירים המושפעים מתנועתם מוכרים בעיקר ככיווצים והרפיות הפועלים בחזרתיות. יתכן שמי שהתנסה במספר מצומצם של מפגשים טיפוליים חושב על התנועה הכיווצית כתנועה אחידה, דימוי שראוי לבדוק מחדש. כיווצי עיניים יכולים להיות דוגמה טובה, הנטייה של כולנו היא להפעיל את העפעף העליון, הפעלת העפעף התחתון כמרכזי בתנועה אפשרית אם מופנית אליו תשומת לב נפרדת. במצב כזה העפעף העליון מגיב ואין כונה לנטרל אותו אלא שאופי הכיווצים שונה. בנוסף-ניתן לכוון את הכיווצים אל הרקות יותר מאשר אל האף ולהיפך. מי שמנסה זאת לראשונה לא תמיד מרגיש את ההבדל אך מורים שצופים בתרגיל כזה רואים את ההבדל, מתרגלים מנוסים חשים כיצד כל אחד מהכיוונים מעודד הפעלה של גורם אחר. אלו הן דוגמאות שלא מבחינות בין פעולת העיניים לפעולת העפעפיים, אין בכך צורך מלבד במצבים שאנו רוצים להרגיע את העיניים ואת החשיבה. מצב העיניים כשהן עצומות לצורך רגיעה אינו רגוע לפני שמופנית תשומת לב לנטייה להמשיך להביט לפנים, (כן, גם בעיניים עצומות) תשומת לב לגלגל העין בלי הפרעה לשינויים שמתרחשים בו ובפנים יכולה להשפיע לטובה על רגיעה של העפעפיים ושל גלגל העין גם יחד.

הנטייה להפעיל שרירים תוך ניסיון להחזיק פעולה אחת זמן ממושך ככל שניתן אינה מתאימה לגישה של שיטת פאולה, לעומת זאת חזרתיות על התנועה שמתחילה בשריר מסוים ללא עצירה של תנועות אחרות על פני משך זמן ארוך ככל שניתן חשובה מאוד. כמו כן מומלץ לא לנסות להגיע לכיווצים חזקים ככל האפשר אלא אם כן הדבר גורם להנאה או לשחרור כאב, מזמן הרפיות או מעודד תנועתיות נוספת.

כיצד מסייעת שיטת פאולה להרפיית רצפת האגן

התנועות שמסייעות למתחילים בתרגול שיטת פאולה לחוש את השרירים הטבעתיים הן פתיחה וסגירה. רוב המתנסים בכך בהתחלה מפעילים את העיניים, הנחיריים, הפה והלשון, כפות הידיים והפתחים ברצפת האגן בתנועות פתיחה וסגירה בכיווןן אחד, קו האורך או מלמעלה כלפי מטה וממטה כלפי מעלה. כאשר מכוונים אנשים להוסיף לחשיבתם על פתיחה וסגירה כיוון אחר של הפעלת אברים אלו כמו קו הרוחב, נוספת קלות בהפעלת הפתחים ומתעורר עניין לקשר בין הכיוונים ובין הפתחים. כמו כן נעשית הפעולה ללא מאמץ לאחר שמבינים שתשומת הלב ליכולות שונות של השרירים חשובה יותר מהצורה או היקף התנועה.

תנועות הכיווץ והשחרור הנלמדות בשיטת פאולה הן קבוצה אחרת שמאפשרת למידה של יכולות הגוף, בשיטת פאולה מציעים למתרגלים לא לעצור הצטרפויות של תנועות באברים אחרים. בדרך כלל השרירים הסמוכים לשריר שאנו מנסים לכווץ מגיבים תחילה, בין אם הם שרירים טבעתים ובין אם מדובר בשרירי הפנים, הצואר, הגב, הבטן או שרירי הגפיים.

מקור החשיבות של הצטרפות שרירים טבעתיים היא ביכולת של הקשרים בינהם לשפר תחושות שאבדו, מי שמתנסה בהפעלת שריר טבעתי ולא חש שמתרחשת תנועה ואחר כך מנסה לעורר את התחושה בעזרת שריר טבעתי אחר מבין את החשיבות של התחושות לצורך הפעלת השרירים.

לעתים העדר יכולת הרפיה נובעת מהעדר תחושות, מאחר שהתקשורת בין השרירים הטבעתיים מעודדת תחושות שהשתבשו קל יחסית דרך שרירים טבעתיים אחרים להרפות שרירים מכווצים באופן קבוע.