זה לא סוד שסדר יום קבוע (רוטינה) משפר השגים, ההישג שאני רוצה להגיע אליו הוא לשנות את הדימוי של שיטת פאולה ולשם כך עלי לגרום לכמה שיותר אנשים לתרגל את השיטה כמה דקות מדי בוקר. מעטים התרגילים שטובים לרוב הקוראים, הצילום למטה מדגים אפשרות כזו וניתן לנסותה גם בשכיבה וגם בישיבה. התרגיל מזמין מתיחה של הגוף ועידוד ההתמקדות באזור התפוס יותר. ההצעה היא ליצור קשר דמוי אחיזה של יד ביד על ידי לחיצת הידיים זו לזו דרך האצבעות. כדאי ללחוץ את אצבעות אחת הידיים אל שקע כף היד האחרת ואת אצבעות היד שנלחצה ללחוץ אל שקע היד הלוחצת. חשוב להקפיד לא להכניס אצבעות יד אחת מתחת לאצבעות יד אחרת.
הצעד הראשון שעשיתי היה להכיר לתלמידי תרגילים שניתן לבצע בזמן נהיגה, תרגילים שאינם משנים בהכרח את מצב הגוף כולו אלא מעוררים את מערכת הקשרים בין השרירים הטבעתיים. המתאימים ביותר לכך הם תרגילי פה. מי שלא התנסה בשיטה עם מורה יכול לנסות להניע את השפתיים כלפי חוץ כדוגמת הפרחת נשיקה או למשוך את השפתיים פנימה כאילו הוא אוחז קשית.
צעד אחר שסייע לתלמידיי היה לחפש בזמן עבודה (למי שיושב שעות במקום ולא פנוי לשנות צורת ישיבה) תנועות קלות שיוצרות קשר עם השרירים הטבעתיים ומשנות את זוית האגן והגב. לדוגמה: לארגן שרפרף, ספרים או תנאים אחרים שמאפשרים שהרגליים תהיינה מונחות על "הרצפה". (גם ספרים ושרפרף הם רצפה)
כפות הרגליים יכולות לנוע בין שני זוגות מצבים לפחות: הזוג הקל יותר, לסרוגין להרים את העקבים וללחוץ את הבהונות אל הרצפה ואחר כך להרים את הבהונות וללחוץ את העקבים אל הרצפה. הזוג האחר של התרגילים לחפש כיצד להטות את כפות הרגליים ולעבור בין הפניית הברכיים החוצה ולחיצת הקוים החיצוניים של כפות הרגליים אל הרצפה לבין הפניית הברכיים אל מרכז הגוף ולחיצת הקוים הפנימיים של כפות הרגליים אל הרצפה. במצב האחרון הקושי הרווח הוא שהברכיים נתקלות זו בזו לפני שצדי כפות הרגליים נוגעות ברצפה. הפתרון לקושי זה הוא לכוון את הברכיים לגבהים שונים, כשאחת מעל לאחרת אין מפגש ואין צורך להרחיק את כפות הרגליים באופן מוגזם.
