תרגול תנועות כיווציות שאופייניות לשיטת פאולה תוך חשיבה על כיוונים

 אנשים רבים הפונים לטיפולים בשיטת פאולה מוטרדים בהתחלה מהאפשרות שאינם מכווצים "נכון". מאחר שאין חשיבות לסוג הכיווץ וצורתו אך יש חשיבות ליכולת להתמיד בכיווץ ככל שניתן יותר זמן ,העניין בסגנון הכיווץ משרת מטרה שונה מהמוצהרת.  לדוגמה- חשיבה על כיווני כיווץ שונים יכולה להיות מעניינת אם מצליחים לעקוב אחר ההשפעות שלה על הגוף ולא מתעכבים על שמירה קבועה על הכיוון. כיוון הינו לדוגמה ההבדל בין הפעלת העפעפיים העליונים והתחתונים אלו כלפי אלו לעומת ניסיון לקרב את שני הקצוות  הימני והשמאלי שיש בכל עין. למרות ששילוב מגע אינו חלק משיטת פאולה ניתן רק לצורך הבנת ההבדלים להניח אצבע מתחת לעפעף התחתון או שתי אצבעות אחת מתחת לכל עפעף ולחוש את התנועה. דרך מעקב אחרת לגבי הכיוון שנבחר יכול להישאר במחשבה בלבד או להתבטא בגוף. התעוררות תגובות בשרירים טבעתיים אחרים עוזרת למתרגלים להחליט אם התנסות כזו תורמת להם או לא. תנועות שמקלות על המתרגל לשמור על חזרתיות ועוזרות להרפות יש להן יתרון בהשואה לאחרות. בין השאר משום שתגובות השרשרת שמתרחשות בגוף מפתיעות ומשחררות אברים שונים. חלקם טבעתיים וחלקם קשורים לשרירים הטבעתיים. 

שליטה בגוף ושחרור השליטה בשיטת פאולה

במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף נע מעצמו באופן ספונטני. טיב הכיווצים וההרפיות המתרחשים במצב כזה שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית. התנועה יכולה להתבטא במקביל לתרגול המודע והמכוון של המחשבה במקום שאליו לא כוונה הפעלה מתוך הוראה מחשבתית. או לאחר שהמתרגל החליט לסיים את התרגיל והוא מניח את הידים על העינים. חווית התנועה העצמית היא נעימה לרוב האנשים וקשה למיעוטם. יש שמעדיפים לחוש שליטה קבועה על גופם ומתקשים לאבד שליטה גם כשהם מבינים שאיבוד השליטה הוא זמני ולטובת המצב. המטפל בשיטת פאולה אינו מתערב במצב, ההוראות ניתנות לפי בקשות המתרגל במהלך התרגול, או לפניו. ההבנות המילוליות מוסיפות ליכולתו של  המתרגל ולהבנותיו לאחר התרגול. זאת כדי למנוע ככל שאפשר התערבות מחשבתית בתהליך השינוי.

שיטת פאולה בכלל ובהריון בפרט

תרגול שיטת פאולה מאפשר לכל אדם לחוות הפעלה של השרירים הטבעתיים שלא למטרות פונקציונליות בלבד ולהכיר את האופן שבו עוזרים השרירים הטבעתיים אלו לאלו לתפקד טוב יותר בהקשרים פונקציונליים (שחרור צרכים, הפגת מתחים וכאבים, קשיים בתנועה ועוד). ככל שהאדם המתרגל מנוסה יותר מתשנה ומשתכללת יכולת הפעולה העצמית של הגוף במהלך התרגול ברוב המצבים. בזמן הריון ובלידה הגוף מגיב לתרגילים באופן משוחרר יותר מאשר אצל רוב האנשים במצבים רגילים או במצבי חולשות שונים. התגובות המשוחררות מאפשרות לגוף לארגן את עצמו לפי צרכיו ולא בהכרח לפי חשיבתה של האישה המתרגלת. מטפלות בשיטת פאולה מעודדות את התנועתיות הזו שנקראת בפי חלק מהן ה"חופשי של הפאולה" ביודען שלגוף יכולות טובות מאלו של המחשבה.

ארגון החשיבה והגוף לפעולה משולבת בשיטת פאולה

המוח עסוק כל הזמן, גם כשאנחנו לא חושבים על כלום וגם כשאנחנו ישנים. הראשון שגילה זאת היה הנס ברגר, ממפתחי האא"ג, המכשיר הראשון שסרק ותיעד את הפעילות החשמלית במוח. בסדרת מאמרים שפרסם ב־1929 ברגר הוכיח תופעה מוזרה: הפעילות החשמלית במוח אינה פוחתת במעבר בין ריכוז ממוקד למנוחה מוחלטת, בין הזעה מעל בעיה מתמטית לנמנום עצל. השאלה שעליה הנס לא ידע להשיב היא למה. מה המוח עושה בזמן הזה. היעדר ההסבר, והעובדה שהגילוי עצמו נשמע חסר היגיון, גרמו לקהילה המדעית לאמץ בחום את האא"ג, אך להתעלם מהממצא המוזר. אנשים המתרגלים את שיטת פאולה מגלים כי לתרגול יש השפעה על החויה שלהם בתחום החשיבה. התרגילים הפשוטים מעודדים מיקוד בעניין פיסי ומחשבתי ומארגנים את המצב של האדם לריכוז הדומה למדיטציה. הדברים המובאים בקטע הראשון יכולים להיות מובנים כסתירה לחויה הפאוליסטית וכחיזוקה גם יחד. מאחר שהמוח פועל כל הזמן נשאלת השאלה אם לא מדובר בחויה מתעתעת. מובן שאין תשובה אחת אך ברור שהכוונת החשיבה אל הגוף באופן המרכז את השניים היא דרך לארגן את השניים. כלומר- קל יחסית להביא את הגוף למצב חדש אם המחשבה אינה פועלת בכיוונים מרובים וקל יותר לכוון את החשיבה כאשר הגוף מסייע בארגונה