ארגון החשיבה והגוף לפעולה משולבת בשיטת פאולה

המוח עסוק כל הזמן, גם כשאנחנו לא חושבים על כלום וגם כשאנחנו ישנים. הראשון שגילה זאת היה הנס ברגר, ממפתחי האא"ג, המכשיר הראשון שסרק ותיעד את הפעילות החשמלית במוח. בסדרת מאמרים שפרסם ב־1929 ברגר הוכיח תופעה מוזרה: הפעילות החשמלית במוח אינה פוחתת במעבר בין ריכוז ממוקד למנוחה מוחלטת, בין הזעה מעל בעיה מתמטית לנמנום עצל. השאלה שעליה הנס לא ידע להשיב היא למה. מה המוח עושה בזמן הזה. היעדר ההסבר, והעובדה שהגילוי עצמו נשמע חסר היגיון, גרמו לקהילה המדעית לאמץ בחום את האא"ג, אך להתעלם מהממצא המוזר. אנשים המתרגלים את שיטת פאולה מגלים כי לתרגול יש השפעה על החויה שלהם בתחום החשיבה. התרגילים הפשוטים מעודדים מיקוד בעניין פיסי ומחשבתי ומארגנים את המצב של האדם לריכוז הדומה למדיטציה. הדברים המובאים בקטע הראשון יכולים להיות מובנים כסתירה לחויה הפאוליסטית וכחיזוקה גם יחד. מאחר שהמוח פועל כל הזמן נשאלת השאלה אם לא מדובר בחויה מתעתעת. מובן שאין תשובה אחת אך ברור שהכוונת החשיבה אל הגוף באופן המרכז את השניים היא דרך לארגן את השניים. כלומר- קל יחסית להביא את הגוף למצב חדש אם המחשבה אינה פועלת בכיוונים מרובים וקל יותר לכוון את החשיבה כאשר הגוף מסייע בארגונה