הדגמה של תהליך עבודה קבוצתי

העבודה הקבוצתית צריכה להעשות בקבוצות הומוגניות כמו בעיות גב, שילוב בין חיזוק רצפת האגן וחיזוק הגב והשלד או הכנה ללידה. כמו כן עליה להיות מתוכננת מראש על פי נושאים בשונה משיעור יחידני שבו ההקשבה לתלמיד והצפייה בו מאפשרת למורה לכוון את השיעור מתוך התגובות לתרגילים הראשונים שהציע ולבדוק מחדש בכל פעם את הרלוונטי ביותר למצב המסוים של תלמידו. ניתן ועדיף כמובן גם בעבודה קבוצתית להשאיר מרווח לתרגול שנובע משאלות, הערות או צפייה של המורה שמעידה על משתתפות הסובלות מכאבי גב עקב תרגילים מסוימים, אך העבודה על פי נושאים יכולה לקדם גם את הבנת המשתתפות וגם את ארגון הגוף במהלך השיעור. ( השימוש בלשון נקבה הוא משום שניסיון העבודה של הכותבת הראה שיש יתרון בעבודה נפרדת עם נשים, כמו כן עבודה של נשים בנפרד מקלה על הרגשת העיסוק בסוגרים ומאפשרת תגובות מילוליות.)
ארגון העבודה על פי נושאים במקרה של סדרת שיעורים לחיזוק רצפת האגן במשולב עם הגב והשלד מבוסס על כמה הנחות: ההכרות החדשה עם השיטה בקבוצה קלה יותר כאשר מצרפים בין ההיגיון המחשבתי המתרכז בנושא לצרכי הגוף, רוב הנשים המתעניינות בסדנה זו סובלות משתי הבעיות גם יחד, קל יותר לתרגל את שחרור הגב בפני עצמו מאשר לעסוק ברצפת האגן בנפרד, תרגילים מסוימים בשיטת פאולה נותנים בו זמנית מענה לשתי הבעיות, אם אישה סובלת מחולשת רצפת האגן גם בגלל שקע עמוק בגב התחתון ותנאי חיים הדורשים עבודה בעמידה כל חיזוק של רצפת האגן לא יימשך זמן רב אם לא תעשה במקביל גם תחזוקה של השלד ושינוי מצב הגב. סיבות אלו הן הרקע לכך שתכנון כל אחד מהשיעורים נעשה באופן המחלק בשווה את הזמן בין תרגילים לגב ותרגילים לרצפת האגן. עיקרון נוסף הוא הצורך לבסס את השליטה בתרגילים ע"י חזרה עליהם במספר שיעורים תוך איזון עם הצורך האנושי ללמוד תרגילים חדשים וכן התהליך ההדרגתי של הבנת השיטה המאפשר בתחילה להתמקד רק במקום אחד בגוף ואחר כך לצרף פעילות בו זמנית בכמה מקומות.
להדגמת הרצף והחלוקה לנושאים יובאו כאן מקצת דוגמאות מהשיעורים הקבוצתיים:
שיעור ראשון: כיווצים קלים של העיניים, כיווצים קלים של הפה כלפי חוץ ואח"כ כמו בשתייה בקש כלפי פנים, ש ארוך, כיווצים קלים של ספינקטר קדמי,
שיעור שני: כיווץ ספינקטר קדמי תוך כדי דחיפת כפות הידיים המונחות לצדי הגוף אל הרצפה.(למי שלא מרגישה את הספינקטר הקדמי בנפרד מהאחורילכוון את בהונות הרגליים כאילו הן מסתכלות אלו לאלו)
כיווץ ספינקטר אחורי תוך כדי דחיפת אמות הידיים אל הרצפה כשגב היד פונה אל הרצפה. (למי שלא מרגישה את הספינקטר האחורי בנפרד מהקדמי לכוון עקבים אלו לאלו.)
שיעור שלישי: ברך דוחפת ברך כשהברך הנדחפת לא נופלת ולא דוחפת חזרה.
ברכיים אל הבטן-להרפיית הגב ולתרגול כיווצים בספינקטר קדמי-לעבור מהברכיים להחזקת הקרסוליים ולעקוב אחרי השפעת הפעולה על תנועת הגב.
שיעור רביעי: גלגול כפות הרגליים מימין לשמאל כשהברכיים כפופות, ניתן לשלב שפשוף הצדדים כלפי הרצפה, לתת לברכיים ולאגן להצטרף תוך העזרות בספינקטר הקדמי והאחורי.
בעזרת סיבוב הרגליים פנימה והחוצה ברגליים ישרות, דימוי פתיחה וסגירת סוגרים תחתונים.
שיעור חמישי: לשון מסתובבת בין השפה לשיניים
עיניים מסתובבות עם המבט סביב עצמן
שיעור שישי: כיווץ לסרוגין של העיניים בנפרד אחת נפתחת והשנייה מתכווצת.
כיווץ ספינקטר קדמי צד צד
אגרוף יד אחת ומתיחת האצבעות באחרת לסרוגין
הצמדת בהונות ברגל ימין ופישוק בשמאל ולהחליף.
הצמדת אצבעות ביד ימין ופישוק ביד שמאל.
תרגילי השיעורים השביעי והשמיני התמקדו בחזרה ובביסוס התרגילים שניתנו עד לשלב זה

שיעור תשיעי: הצמדת בהונות ועקבים לסרוגין
הרחקת אצבעות והצמדתן
מתפלא וזועף

תרגילי נקודות והרפיה:
להרגיש נקודה בכפות הידיים, כפות הרגליים או בשלושה מקומות על פני עמוד השדרה, מותנית, עורף ובין השכמות.
לעודד הרגשה בשקעי המרפקים והברכיים ע"י גרוד ולנסות להמשיך את אפקט הגרוד ללא מגע.
מהשיעור העשירי והלאה נעשתה חזרה על כל התרגילים כדי לוודא שהמשתתפות בסדנה יודעות כיצד להמשיך את התהליך שהחלו בו בכוחות עצמן.

התנועה העצמית של הגוף בהמשך לתרגול מכוון

שיטת פאולה ניתנת לתרגול פשוט תוך מעקב אחר הביצוע המדויק והחוזר של התרגול כמו כל תרגול תנועתי אחר, אלא שלא לכך עיקר כוונתה של השיטה ומייסדיה גם אם בחלק מהמצבים התרגול נשאר ברמה של הכוונ המחשבתית המתוארת כאן. הייחודי לשיטה הוא אותו מנגנון שהובן רק באופן חלקי ע"י חוקרים ובו הגוף ממשיך מעצמו באופן ספונטני כיווצים במקומות שונים, הדבר יכול להתבטא במהלך התרגול המודע והמכוון ע"י המחשבה במקום בגוף שאליו לא כוונה כל חשיבה או ניסיון להפעלה, לעתים על פי חוקיות מוכרת וקבועה ולעתים בשונה ממנה, ובאופן אחר דרך תרגיל הנקרא "ידים על העיניים" שבו מתבקש המתרגל לאחר שעייף מהתרגיל שבו התרכז להניח את כפות הידיים כך שהאצבעות תימצאנה בעיקר על המצח והכפות תונחנה ללא לחץ על העיניים. במצב הנ"ל ממשיך התרגיל להתקיים בגופו של המתרגל ללא כל הכוונה מחשבתית בין אם באותו מקום בו נעשה קודם לכן אך באופן אחר מבחינת קצב ההתכווצויות וצורתן או במקום אחר בגוף. התנועה העצמית הזו נחשבת לאחד הדברים המרכזיים גם בגלל האמונה שביכולתו של הגוף להבריא את עצמו יותר ממה שמחשבתו של האדם מסוגלת לארגן וגם משום שבדר"כ מדובר בעבודה עם מקומות המתפקדים באופן ספונטני והחזרת תפקודם למצבו המקורי עדיף שתתרחש דרך הספונטניות. כמו כן תהליכים של השפעה על המערכת האוטונומית כמו עידוד תיאבון אצל ילדים עם הפרעות אכילה, שינוי מיקומם של אברים פנימים שצנחו, העלאת יכולת ההתכווצות של מערכת העיכול, כולם תהליכים ייחודיים לשיטת פאולה שסביר להניח שיכולים להתרחש יותר מתוך הפעילות העצמית של הגוף ופחות מתוך ההפעלה המודעת.
כיצד יכול המורה שתלמידו אינו מראה סימנים של יכולת לפעילות ספונטנית לעודד כאלו? האם זה חייב לקרות לכולם? איך ידע המתרגל שהשינוי הדרוש אכן התרחש? שאלות אלו חוזרות פעמים רבות ע"י תלמידים לשיטת פאולה בהקשרים שונים. ובכן הבעיה האמיתית היא שלא תמיד זה קורה כלומר לא לכל אדם ועצם הניסיון של המורה לעודד את המצב הנ"ל יכול לגרום יותר תסכול מאשר עזרה. אחת הדרכים לעודד תגובות ספונטניות היא להישאר בכל תרגיל זמן רב ככל שניתן ואם אין הדבר ביכולתו של התלמיד עדיף להניח ידיים על העיניים ולחזור לאותו תרגיל. רוב המורים מנסים לכוון את תלמידיהם למצב הנ"ל אך מתקשים שלא להסביר את הרקע ולעתים ההסבר הוא המקור לתסכול. יש אנשים ששילוב בין שני תרגילים או עידוד עבודה עם תרגילים הדורשים הפעלה של כמה מקומות בו זמנית מביאה ביתר קלות להתחלתה של תנועה ספונטנית. לא בכל הבעיות והמצבים התנועה הספונטנית היא המפתח לשינוי, לדוגמה בתחום בעיות הגב והשלד יש לה חשיבות משנית בהשוואה למשך התרגול ולחשיבותה בתחומים הנוגעים לצניחות למיניהן. ולשאלה האחרונה-"איך ידע המתרגל שהשינוי הדרוש אכן התרחש?" הציפייה לשינוי כזה לעתים מונעת את התרחשותו גם משום שהמתרגל המודע והערני חושש שמעצם ההמתנה המתוארת הוא מייצר הרגשה מדומה. לכן עבודה בעזרת מורה שונה לחלוטין מעבודה בעזרת תלמיד אחר או ספר בלבד, יכולתו של המורה לצפות בתגובות הנלוות היא אחד מתפקידיו המרכזיים ובמצב בו המורה מתאר לתלמיד את התגובות הנ"ל אין שום ספק שהן מתרחשות משום שלא פעם מידת הריכוז הנדרשת במקום אחד אינה מאפשרת למתרגל לחוש תגובות במקומות אחרים בגופו. ועדיין יש תלמידים רבים שעניין זה עושה את התרגול למענין ביותר עבורם וחשוב לנסות בשבילם לנסות ולתאר את האפשרות לדעת או לחוש לבד את השינוי הדרוש. ראשית לא פעם מעידים תלמידים בשיטת פאולה על שינוי המודעות שלהם לאזור מסוים באופן הנחווה כנוכחות. גם שינוי כזה בעקבות "עבודה מרחוק" יש לו חשיבות רבה והוא יכול לבשר על תחילתו של שינוי חשוב. שנית התגובות הספונטניות יכולות להתבטא בצורות רבות ושונות ועל כן עדיף להזכיר רק את הפשוטות שבהן כמו שינוי בכיוון ההחזקה של כפות הרגליים שלא מתוך אי נוחות אלא בהתאמה לתנועת הספינקטרים, עזרה שתנועת הגב או האגן נותנת בתנועותיה לתרגיל המודע שעניינו כיווצי ספינקטר קדמי או אחורי, הצטרפות כיווץ או אגרוף או תנועה באחת הגפיים כאשר הגוף מכוון לתרגילי רוטציה בין שני צדי הגב. תנועה בו זמנית של ספינקטרים אחרים כאשר התרגיל המקורי כיוון להפעלת ספינקטר אחד בלבד. ועוד.

נפתחת קבוצה חדשה לחיזוק רצפת האגן והגב באמצעות שיטת פאולה

סדנת הסברה והתנסות
תתקיים במרפאת צור הדסה ב31 בינואר

להרשמה סמדר 0544893772


בהנחיית סמדר נבו
חברה באגודת המוסמכים לשיטת פאולה

סמדר נבו הינה מורה מוסמכת לשיטת פאולה, עובדת בקופ"ח לאומית ובקליניקות פרטיות.
בעלת ניסיון של עשר שנים בשיקום וחיזוק רצפת האגן, כולל השתתפות במחקר ניסויי קליני בתחום,
משלבת בעיות מתחום מערכת העיכול, השלד והגב בשיקום רצפת האגן.


תערך סקירה קצרה של מחקרים בתחום והקשר לבריאות האישה
התנסות בתרגילים המדגימים את דרך העבודה ואת הטכניקות הייחודיות של כיווצים והרפיות המכוונות
לאיזון הטונוס והשליטה של המתרגל בשרירים הטבעתיים ובשרירים המשורטטים
וכן הרשמה לקורס שיתקיים במרפאה

שיטת פאולה מהבט תנועתי

ההכוונה הראשונית שמקבלים תלמידים בשיטת פאולה לכיווצים ולעזיבה או לכיווצים והרפיות של השרירים הטבעתיים, הצורך להתרכז בתרגול והנעת הספינקטרים, העובדה שמדובר בשרירים שאנו ממעטים להפעיל שלא לצורך תפקודי מייצרים לא פעם דימוי מוטעה שמקשה להסתכל על פאולה כסוג של תנועה. אנשים רבים בין אם כאלו שחוו טיפול בטכניקות אחרות או מי שגופו נוטה לתגובות נוספות על התרגיל הראשוני שהוצע, מכירים את החוויה שבה התנועה הקטנה מובילה לתנועה גדולה וכן את היכולת לצרף או לאפשר הצטרפות שמתעוררת בגוף בין אם ע"י המשכיות הכיווץ כתנועה בו זמנית או ע"י הצורך שהאדם חש לעזור בתנועות השלד לתנועות השרירים הטבעתיים.
יש כמה דרכים לעודד את התלמיד להתנסות בחשיבה על פאולה כתנועה, לדוגמה: איתור הדרך הנוחה ביותר לכיווצים של הספינקטר הקדמי אצל נשים שחוו החלשות של רצפת האגן נעשית ע"י השוואה בין שלוש צורות של הנחת הרגליים (ישרות, ברכיים עומדות או ברכיים מוחזקות אל הבטן בעזרת הידיים). ובדיקת התנוחה הנוחה והקלה ביותר להרגיש את הספינקטר ולכווץ. דרך אחרת היא עבודה על רוטציה בין שני צדי הגוף שכתהליך ריפויי דרושה במיוחד לסובלים מסקוליוזיס או מכאב שמקורו בבלט, פריצת דיסק או חוסר איזון בין שני צדי הגב. אך כתהליך שמעודד הפעלה בלתי שגרתית של ספינקטר שנחלש המטרה תהיה לעודד שימוש מודע בקשרים דמיוניים בין מקומות שונים כמו בין עיניים לספינקטר קדמי או בין הטבור לספינקטר הקדמי. להבהרה מומלץ לנסות את התרגילים בסדר המוצע כאן: כיווץ עיניים צד צד, כך שכשעין אחת מתכווצת האחרת נפתחת ולסרוגין העיניים מתחלפות בתפקידים. המתקשים מוזמנים לדחוף בעזרת צידי הפה את העפעף התחתון וכך להתחיל את התנועה ממקום אחר מהרגיל, לאחר שנרכשת שליטה מסוימת בתרגיל זה אפשר לנסות לכווץ את הספינקטר הקדמי בעזרת העיניים כאילו גם לו יש שני צדדים. אם הכיווץ המחולק של הספינקטר נעשה מתוך המשיכה הדמיונית של העיניים כאילו חוט דמיוני שיש בכיווץ העין מושך אליו באותו הצד את כיווץ הספינקטר מתבקשת לעתים תנועה מצד לצד כדי לעזור לאגן לבצע את הקישור בקלות.
נושאים שמעבר לגיל: השקעים בגוף האדם ועבודה חופשית דרכם, טיפול בכאב, תנועה עצמית של הגוף כהמשך לתרגול, הדגמה של תהליך עבודה קבוצתי, שאלות נפוצות.

השקעים בגוף האדם ועבודה חופשית דרכם

מנקודת המבט של שיטת פאולה ישנם בגוף האדם מקומות שאינם שרירים טבעתיים אך ניתנים ומתאימים להפעלה ישירה אם כי לא בדיוק כיווצית בגלל הקשר שנוצר בינם לשרירים טבעתיים אחרי באופן הדומה לקשרים שבין כל השרירים הטבעתיים, ההסבר שהם "שרידים" של שרירים טבעתיים אינו מסייע להבנת אופן פעילותם אך ההתנסות דרך לימוד דרכים להפעלת השקעים פותחת סגנון של תנועה חופשית שמתאים גם לבבעיות במערכת הגב והשלד, גם לילדים וגם לעידוד תנועה חופשית משולבת בתרגילים שונים שהוזכרו קודם לכן, ובמילים אחרות בגוף האדם ניתן לתאר שתי קבוצות מובהקות של שקעים, האחת בכפות הידיים ובכפות הרגליים והאחרת לאורך עמוד השדרה בעורף, בין השכמות ובגב התחתון. כמו כן לאחר התנסות מסוימת בשחרור הגוף ובתנועה דרך שקעים אלו ניתן לצרף גם את שקעי המרפקים והברכיים שתנועתם כמובן שונה וכך גם היכולת ליצור עימם מגע.
ההוראה המקובלת לתלמיד המנסה ליצור קשר עם השקעים היא ללחוץ עליהם בעזרת אחת האצבעות, לעזוב ולחפש דרך תנועה שתמשיך את אותה ההרגשה של הקשר עם המקום שהלחיצה עודדה. מובן שאין ביכולתו של המתנסה להגיע לאותה תחושה שנוצרה במגע אך הניסיון להגיע אל ההרגשה הנ"ל מביא לתנועה בלתי מתוכננת והיא החשובה. לתלמידים רבים קל יותר להכיר לראשונה את השקעים והפעלתם דרך כפות הידים, השקע המדובר נמצא בין מרכז הכף לאצבעות ובדר"כ איש אינו טועה באיתורו. הלחיצה עליו מעודדת קיפול חלקי של כף היד והמשכיות הקשר המודע בתנועה בדר"כ קלה יותר כאשר מנסים לייצר קשר בין שתי כפות הידיים, לדוגמה ע"י החזקתן זו מול זו ושילוב התנועה בכל יד בנפרד עם תנועה מקבילה של שתי הידיים. יש אנשים שאינם נדרשים להניע את הכפות אלא מעצם המגע שהחל ממשיכים לחוש דרך ריכוז מחשבתי את המקום. לעתים התנועה הגדולה יותר המתעוררת בכפות הרגליים או הידיים משחררת מקומות רחוקים יותר ומביאה להרפיה כללית הן כאשר מדובר בהקלה של כאב באחד המפרקים או בשחרור כללי הנובע מתנועה לא מתוכננת ולא מוכרת.
לגבי שלושת השקעים המצויים לאורך עמוד השדרה, כאן הנטייה להעזר בעידוד הקשר איתם וביצירת תנועה מתוכם עולה יותר במצבים של כאב ובעיקר כאב שקשה להרפותו בתרגילים המעודדים תנועה גדולה. כאן המגע הפיסי בנקודה יוצר קשר למקום שהתלמיד מכיר אותו בעיקר דרך כאב ואילו ההכרות הנוספת היא כשלעצמה מעודדת קשר אחר עם הגוף. לעתים כשעצם הנגיעה בנקודה אינה מעוררת תנועה של האזור משלב המורה הצעות נוספות כמו תנועה ספירלית מחשבתית שמקורה בנקודה או יצירת קשר מחשבתי בין שתי נקודות. אחד הדברים המעניינים הוא מצב שעידוד התלמיד לחשוב על יותר מנקודה אחת יוצר יכולת לתנועה מתוך הנקודות ולשחרור מתוך התנועה באופן שהתמקדות בנקודה אחת לא מאפשרת.
כאמור למעלה גם שקעי המרפקים והברכיים יכולים לתפקד ולשחרר באופן דומה לנקודות למרות שמבנם שונה. במקרים אלו ניתן להתחיל מגרוד מודע של המקומות הללו ולהמשיך לניסיון לדמין גרוד דבר המעודד תנועות חדשות ומשחררות מסוגים שונים. אפשרות זו יעילה במיוחד לאנשים הסובלים מכאבי כתפיים וההפעלה הראשונית של שחרור הכאב היא מהמרפק או לאנשים שמפרקי הירך והקרסול תפוסים אצלם באופן כרוני והפעלת שקעי הברכיים היא דרך קלה יותר לשחרור מאשר עבודה ישירה.
דוגמאות לתרגילים מובנים בתחום זה:
· הנעת הידיים מתוך שקעי המרפקים בתנועות מעגליות קטנות ההולכות וגדלות לפי יכולת המתרגל כאשר המרפקים נשענים על המזרון וכפות הידיים משוחררות.
· הנעת אמבעות כפות הידיים בתנועות קלות כלפי מרכז כף היד ועזיבת התנועה מתוך חשיבה על מרכז כף היד. ניתן לבצע את התרגיל בשכיבה כאשר הגב היד פונה אל הרצפה וכל הזרוע מונחת, או כאשר האמה מורמת והמרפקים מושענים על המזרון. כמו כן ניתן לתרגל את התרגיל בישיבה אם הידיים יכולות להיות מונחות בנוחות על מסעדים.
· לצורך תרגול שקעי כפות הרגליים אפשר להתחיל מאביזר כמו גולת משחק של ילדים או כדור עץ קטן.גלגול הכדור תחת כף הרגל הן בישיבה והן בשכיבה מעודד את האפשרות לחוש את השקעים. עדיף בשלב מסוים להניח לאביזר ולפנות לניסיון מכוון לחוש את שקעי כפות הרגליים בין אם ע"י גלגול הכף מצד לצד או מהבהונות כלפי העקבים או בכל דרך עצמית אחרת שהמתרגל מוצא כיעילה עבורו.