אכילה, שתייה, ופעולות בסיסיות אחרות-הבנת החוקיות

 אכילה, שתייה ודיבור נעשים בעזרת הפה. צפייה, מעקב ושמירת מרחק בנהיגה וביחסים נעשים בעזרת העיניים, התרוקנות, יחסי מין ולידה מפעילים את שרירי רצפת האגן.

כולן פעולות שמערבות חושים ושרירים. לרוב אם חושבים עליהן מרכזים את תשומת הלב בהן בפני עצמן. (מלבד רגעים שמתעורר בהם פחד מתפקוד לא תקין)

הצורך בתפקוד החושים והשרירים שהוזכרו עד כה בסיסי ומובן לנו מאליו ואפילו דמיון או ניסיון לתפקד בעיניים עצומות מלחיץ. רובנו מבינים את העדר היכולת להפעיל שרירים אלו כתלות באחר, כהעדר עצמאות בסיסית. אמנם היחס הזה קשור בחינוך ובחברות המודרניות בחינוך רב דורות ולכן קשה לנתקו.

כאשר נבנית מודעות לשרירים אלו כחלק ממערכת הקרויה השרירים הטבעתיים משתכללת דרך השימוש בהם.

 הפעלת אותם השרירים:פה, לשון, עיניים, עפעפיים, סוגרים ועוד מיועדת בין השאר להבנת הקשרים בין השרירים ולשימוש בהבנה זו איש לפי צרכיו. תרגילים המעודדים "פתיחות"- של העיניים, הפה, הנחיריים והסוגרים משנים את ההרגשה הכללית של הגוף במצבים שמתעורר כאב, כשרוצים להגיע לרגיעה, לתשומת לב, ועוד

בנוסף הפעלה של הפתחים ע"י כיווצים והרפיות משפיעה על צורת היציבה, מפתחת יכולת להרפיה, פותרת בעיות גב ומביאה לשיפור ולשכלול התפקוד של מערכות פנימיות כמו מערכות העיכול, השתן והנשימה.

תשובות לשאלות חוזרות לפני טיפול בחולשת רצפת האגן

כמה שאלות חוזרות ועולות בעניין טיפול ברצפת האגן בשיטת פאולה אצל נשים שנמצאות בין השלב שבו הן חשות התחלת החלשות ברצפת האגן לשלב שבו הן סובלות מצניחות, קשיי שליטה הליכה תכופה או דחופה. ואלו הן:

1.      האם אצטרך להמשיך לתרגל כל יום כל החיים?

2.      תוך כמה זמן יש סיכוי להרגיש שיפור?

3.      כמה זמן ביום צריך לתרגל?

4.      האם הכרחי לתרגל בשכיבה או שאפשר גם בישיבה?

5.      האם אצטרך להימנע מהרמת משקל או הליכה כל החיים?

התשובות שמתאימות לכולן הן: לא צריך להמשיך לתרגל כל החיים אם מגיעים למצב תקין, הרגשת השיפור או מצב האברים הפנימיים אינה קבועה ותלויה בין השאר ביכולת לשנות אורח חיים, מצב ההתחלה של הטיפול אינו רק המצב של רצפת האגן אלא גורמים נוספים שמפריעים כגון: עצירויות כרוניות, בעיות נשימה, הרמת משקל יום יומית,

זמן תרגול במשך היום הוא בין 20 דקות ל40 דקות לפי מצבו הכללי של הגוף ואפשר לתרגל גם בישיבה למרות שכדאי לתרגל לא רק בישיבה.

אין צורך להימנע מהליכה כל החיים אך רצוי לא לחזור להרמת משקל של יותר מ3 ק"ג

שליטה בשרירי הסוגרים בעזרת תרגול או הפעלת שרירים סמויים אחרים

קבוצת השרירים הטבעתיים הרצוניים שצורתם עגולה או דמויית עיגול הם: העיניים, הפה, הסוגרים (שלושה שמופעלים כשניים, האחורי בפי הטבעת והקדמי, צרוף של פתח השופכה ופתח הנרתיק) מקצת מהמתרגלים יכולים להניע שרירים אלו בדרך ממוקדת וללא עזרת השרירים שסביבם ואחרים זקוקים לעזרה, הן של שרירים הקרובים  לשרירים הטבעתיים והן של שרירים רחוקים.

קיימת קבוצה נוספת. שרירים שאינם נראים טבעתיים והקשרים בינם לבין השרירים הטבעתיים ישירים ופשוטים. דוגמאות לשרירים כאלו הם אצבעות הידיים, בהונות הרגליים, הגבות ועוד.

הפעלת שתי קבוצות השירים במשולב מאפשרת לנשים שאינן חשות בברור את שרירי הסוגרים ומתרגלות את שיטת פאולה להעזר בשרירים מהקבוצות המתוארות למעלה. הצורך להעזר בשרירים נוספים הוא זמני. עם הזמן מפנימות נשים שלא היו בטוחות במצב רצפת האגן שלהן שאין צורך לשמור על השרירים שסביב לרצפת האגן במצב מכווץ יתר על המידה. הפעלת הסוגרים בעזרת שרירים אחרים קלה לתרגול בבית ובתנאי פרטיות ואפשרית בין אנשים בעזרת הלשון או מגע אצבעות הידיים באופן שאינו נראה לעין.

למרות החולשה המצטברת אצל נשים רבות ההרפיה היא הפעולה שפחות מובנת לגוף ולמחשבה ופחות מיושמת. מוטב לחשוב על כיווץ והרפיה כתנועה אחת או לראות בכיווץ אמצעי להגיע להרפיה. שרירים מוחזקים נמצאים במצב סטטי שמחליש את יכולתם לנוע ולפעול נכון. מוטב להימנע ממצב זה ככל שניתן.

טיפים לחיזוק רצפת האגן

תרגילי חיזוק הסוגרים הקדמיים המוכרים לנשים רבות הם כיווצים חוזרים ונשנים של האזור. החידוש שמציעה שיטת פאולה הוא לימוד ההפרדה בין שני הסוגרים הקדמיים לסוגר הקדמי. הנטייה לכווץ את כל הסוגרים יחד היא נטייתם של רוב בני האדם, פעמים רבות מתחזק הסוגר האחורי על חשבון הקדמיים. כדי ללמוד להפריד מוצעים כמה טיפים:

בישיבה כשהרגליים מונחות באופן מלא על הרצפה או בשכיבה על הגב כשהברכיים מקופלות

o       הצמדה של האגודלים בכל יד בנפרד אל האצבע והאמה בזמן הכיווץ של הסוגרים הקדמיים כדי לסייע לכיווץ של הקדמיים בלבד.

o        לימוד היכולת לעבור מכיווצים של הסוגרים הקדמיים לכיווצים של הסוגר האחורי דרך מעברים בין לחיצת האגודל לאצבע ולאמה ללחיצתו לקמיצה ולזרת.

o       הרמת העקבים ולחיצת בהונות הרגליים אל הרצפה בזמן כיווץ הסוגרים הקדמיים

o       איסוף שפתיים פנימה באופן דומה לשתייה בעזרת קשית.

תוצאות מחקר: השוואה בין יעילות שיטת פאולה ליעילות פיזיותרפיה בטיפול בדליפת שתן במאמץ

נושא המחקר: דליפת שתן במאמץ, SI ( (Stress incontinence = SIמוגדרת כאיבוד שתן לא רצוני, המופיע בעקבות עליה בלחץ תוך בטני, הניתן למדידה אובייקטיבית. לדליפת השתן תתכן השפעה משמעותית על חיי האישה. תגובה לדליפה ולהשלכותיה (גירוד, קושי בשינה, הגבלה בשתייה) עלולה להתבטא בדיכאון, בושה, אשמה, הכחשה, עצבנות ועוד. כל יציאה לפעילות דורשת הימצאות שירותים בקרבת מקום והתרוקנות לעיתים תכופות, כך שיכולה להכביד מבחינה חברתית. תתכן גם פגיעה בשגרת העבודה והשפעה על קשרים חברתיים. החשש מריח השתן עלול לגרום להימנעות מפעילות ולבידוד חברתי. הדליפה עלולה להפריע גם לתפקוד המיני כולל דליפת השתן בזמן קיום יחסי מין.

 בניסוי קליני רנדומלי נבדקו שתי שיטות לטיפול בדליפת שתן במאמץ:

1) שיטת פאולה, המפעילה שרירים טבעתיים בגוף כאשר תרגול שרירים באזור מסוים מפעיל גם שרירים מרוחקים (שיטה ניסיונית שטרם הוכחה כיעילה בטיפול ב- SI באוכלוסיה הכללית(.

2) תרגול שרירי רצפת האגן ,(Pelvic Floor Muscle Training =PFMT) שיטה בעלת יעילות מוכחת לטיפול ב-SI, המפעילה את שרירי רצפת האגן, תוך בידוד שרירים אלה משרירים אחרים.

מטרת המחקר: לבדוק האם יעילות הטיפול ע"י שיטת פאולה (על פי מבחן פד), דומה  (דמיון המכונה Equivalence) ליעילות הטיפול הניתן לבעיה ע"י PFME, באוכלוסיית נשים בקהילה הסובלות מ-SI.

שיטות: בדיקת פד, בדיקה גניקולוגית,שאלוני בריאות כללית ודליפת שתן, איכות חיים (I-QOL) ותפקוד מיני (PISQ-12). ההתערבות: נמשכה 12 שבועות, תוך עידוד לאימון ביתי יום יומי. בשיטת פאולה  ניתנו 12 שיעורים אישיים ע"י מורות מוסמכות ללימוד השיטה, ב- PFME ניתנו 6 שיעורים קבוצתיים ע"י פיזיותרפיסטיות. גודל המדגם תוכנן ל 200 נשים לפי התוצא העיקרי.

ממצאים: 245 נשים הוקצו רנדומלית עפ"י ריבוד גיל, לאחת משתי שיטות הטיפול. בתוך כל אחת מהקבוצות, חל  שיפור מובהק בממוצע דליפת השתן בעקבות ההתערבות, עפ"י מבחן הפד: בפאולה חלה ירידה ממוצעת של 7.9gr [SD 12.09] וב-PFME 7.4gr [SD 11.43]. בהשוואת היעילות בין קבוצות הטיפול לא הושג .Equivalence אחוז המחלימות בשיטת פאולה היה גבוה, ב- 15.2% לעומת אחוז המחלימות ב--(p=0.04 ) PFME. בנוסף, נמצא שיפור מובהק בקרב מטופלות בשיטת פאולה אשר דיווחו על כאבי גב עם הכניסה למחקר (56.7%), לעומת המטופלות ב- PFME (8.3%) (p<0 .001="" span="">). יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות, שכן גודל המדגם לא תוכנן לאנליזת תתי- קבוצות.

 בתוך כל אחת מהקבוצות חל שיפור מובהק באיכות החיים ובתפקוד המיני.  במעקב לאחר 6 חודשים,  נשמרו הישגי ההתערבות.