הניחו לכוחניות!!! תאור של תנועות הכיווצים וההרפיות בגוף האדם

השרירים הטבעתיים ושרירים המושפעים מתנועתם מוכרים בעיקר ככיווצים והרפיות הפועלים בחזרתיות. יתכן שמי שהתנסה במספר מצומצם של מפגשים טיפוליים חושב על התנועה הכיווצית כתנועה אחידה, דימוי שראוי לבדוק מחדש. כיווצי עיניים יכולים להיות דוגמה טובה, הנטייה של כולנו היא להפעיל את העפעף העליון, הפעלת העפעף התחתון כמרכזי בתנועה אפשרית אם מופנית אליו תשומת לב נפרדת. במצב כזה העפעף העליון מגיב ואין כונה לנטרל אותו אלא שאופי הכיווצים שונה. בנוסף-ניתן לכוון את הכיווצים אל הרקות יותר מאשר אל האף ולהיפך. מי שמנסה זאת לראשונה לא תמיד מרגיש את ההבדל אך מורים שצופים בתרגיל כזה רואים את ההבדל, מתרגלים מנוסים חשים כיצד כל אחד מהכיוונים מעודד הפעלה של גורם אחר. אלו הן דוגמאות שלא מבחינות בין פעולת העיניים לפעולת העפעפיים, אין בכך צורך מלבד במצבים שאנו רוצים להרגיע את העיניים ואת החשיבה. מצב העיניים כשהן עצומות לצורך רגיעה אינו רגוע לפני שמופנית תשומת לב לנטייה להמשיך להביט לפנים, (כן, גם בעיניים עצומות) תשומת לב לגלגל העין בלי הפרעה לשינויים שמתרחשים בו ובפנים יכול להשפיע לטובה על רגיעה של העפעפיים ושל גלגל העין גם יחד.

הנטייה להפעיל שרירים תוך ניסיון להחזיק פעולה אחת זמן ממושך ככל שניתן אינה מתאימה לגישה של שיטת פאולה, לעומת זאת חזרתיות על התנועה שמתחילה בשריר מסוים ללא עצירה של תנועות אחרות על פני משך זמן ארוך ככל שניתן חשובה מאוד. כמו כן מומלץ לא לנסות להגיע לכיווצים חזקים ככל האפשר אלא אם כן הדבר גורם להנאה, שחרור כאב, הרפיות או מעודד תנועתיות נוספת.

כפות הידים וחיזוק שרירי רצפת האגן

ניתן לחלק את תרגול שיטת פאולה למצבים צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם תרגול שחוזר על עצמו, תנועה קבועה ומונוטונית בתרגילים המכוונים להניע ולחוש שריר טבעתי מסוים, לעתים דרך שרירים אחרים ולעתים דרך שינויים במנח הגוף.

 המצבים הבלתי צפויים הם כאשר במהלך תרגול שיטת פאולה הגוף מתחיל לנוע מעצמו באופן ספונטני או ממשיך תנועה שהחל בה עם סיום התרגול, לרוב כשהידיים מונחות על העיניים. הגוף נע מעצמו או מתוך השפעת מנח הידיים והתרגול שנעשה לפני כן. טיב הכיווצים וההרפיות שמתרחשים ללא הוראה מחשבתית שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית.

קשה לתאר את ההבדלים בין תנועות רצוניות לאלו שמתרחשות בעקבותיהן. הקצב והצורה דומים,  בתנועה שאינה רצונית לא נעשה כל שימוש בכוח שרירי או בריכוז מחשבתי והשפעתו על התנועה באופן המוכר למתרגלים בשיטות שונות.

מדוע חשוב הסבר זה בהקשר של הקשר בין כפות הידיים ושרירי רצפת האגן?

תנועות באצבעות הידיים כולל מגע של כריות האצבעות מעורר תחושות שעוזרות לנשים שאינן מרגישות את הסוגרים הקדמיים בנפרד מהאחורי. קל לעורר בעזרת תנועות הידיים והאצבעות תנועות שמכוונות לעורר את שרירי הסוגרים ולחזק דרך שרירי הסוגרים את שרירי רצפת האגן.

יד בתוך יד למתיחת הגב העליון והגמשתו

הנחת אצבעות יד ימין בשקע יד שמאל תוך כדי הנחת אצבעות יד שמאל בשקע יד ימין היא פעולה קלה כשהיא נעשית בישיבה, כשהידים מושענות על הברכיים או באויר עם תמיכה למרפקים.
בעמידה לצורך שחרור הגב העליון דרוש מאמץ גדול יותר והתוצאה טובה יותר. אם מתחילים בהחזקת הידיים יחד קרוב לראש הפעילות דורש פחות מאמץ, העיקר בתרגיל זה הוא להבין בעזרת שינויים בעצמת הלחץ של האצבעות אל השקעים כיצד הקשר בין הידיים יוצר השפעה שאינה דורשת תכנון. אין צורך לתכנן לאן להניע את הידיים כי השלחץ באצבעות מניע את הידיים למקום שבו יש יותר מתח בגב העליון, בעורף או ביחסים בין שני חלקי הגב.הצילומים מדגימים כיצד אותה הוראה בשלב התחלת התרגיל משתנה ממתרגלת למתרגלת ומצורת תנועה אחת לאחרת.

השפתיים והמיקום של העליונה ביחס לתחתונה, כיצד הן משפיעות על שאר הגוף לפי שיטת פאולה

השפתיים העבות יחסית של נשים לעומת נשות ארצות המערב מדגימות מצב בריא בפה ובפנים עבור הגוף כולו. לולא הייתה משיכה כלפי מעלה של הצואר והסנטר זו הייתה דוגמה מושלמת

השפעת רצפת האגן על הגוף בשיטת פאולה

הוראת התרגילים של שיטת פאולה והפעלת השרירים הטבעתיים נלמדת בתחילה מתוך הפרדה בין השרירים השונים של רצפת האגן ובהמשך ככלי לארגון מחודש של הגוף ולשינוי היציבה. במהלך תרגול שיטת פאולה מסייעת הההפרדה בין הספינקטר האחורי לקדמי לחיזוק הספינקטר הקדמי. כמו כן מעודדת תנועת הספינקטר האחורי את פתיחת הכתפיים ואת הרחקת השכמות זו מזו. כך מתרחב הגב העליון. הפעלת הספינקטר הקדמי בנפרד מהאחורי מקטינה את (ההיפר לורדוזיס) שקע הגב התחתון במצב מוגזם, שהוא נחלת נשים רבות ומאפשרת לבטן לא להידחף כלפי חוץ ולפנים. תנועת כפות הרגליים משתלבת לצורך העברת משקל הגוף בין חלקו האחורי של הגוף לחלקו הקדמי ובחזרה. כך נמנעים נזקים מתמשכים לגב. לכל אלו יש השפעה מיטיבה על חיזוק רצפת האגן. בין תנועת האגן והגב לבין חוזקם של שרירי רצפת האגן נוצר לרוב קשר בכמה הבטים. ארגון האגן למנח שמייצר החזקה נכונה של הגוף תומך במצב הפנימי של השרירים ולהיפך, פעילות פנימית של השרירים מארגנת את האגן לזוית השומרת על יציבות האברים הפנימיים וגמישות השרירים.

ניתן לחזק את שרירי רצפת האגן מתוך תנועה חופשית בעזרת השרירים הטבעתיים. התנועה של השרירים הטבעתיים 

מוכרת לרוב ככיווץ ושחרור או ככיווץ ופתיחה. החיזוק וההגמשה של השרירים הטבעתיים על פי שיטת פאולה נלמדים 

במיטבם בשכיבה, זאת משום שנטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולסייע זה לפעולתו של זה. יחד עם זאת 

הניסיון מראה כי תרגול שרירים טבעתיים במהלך פעולות אחרות מעודד את המודעות לקיומם ואת האפשרות להשתמש 

בהם באופן רציף. רצפת האגן משפיעה על חוזקו של הגוף, על אופן תנועת הגב והשלד ואף על מיקומן של מערכות פנימיות. 

מסיבות אלו ניתן לחזק את רצפת האגן מתוך תנועה חופשית. כאשר התנועה המתחילה בכיווצים והרפיות של שרירים 

טבעתיים שונים במצבי עמידה יהיה לכך ביטוי בתנועת הידיים, הגב, הצואר והעיניים.