הפעלת הסוגרים לתפקוד תקין ולתיקון נזקים בשיטת פאולה

רשת של רקמות, גידים ושרירים מחזיקה את האגן שהוא אחת משלוש הקופסאות שמהן בנוי גוף האדם.
הסוגרים המוצגים בתמונה זו מופעלים ביום יום כדי לשחרר הפרשות ולהנות מחיי מין. הם מאפשרים את הצרכים הבסיסיים לקיומו של הגוף.
בשיטת פאולה פותחו תרגילים שונים המאפשרים לשמור על התחזוקה הנכונה של הסוגרים ורשת השרירים שסביבם. במצבים שתפקוד הסוגרים השתבש ניתן להחזיר לתפקוד תקין בעזרת תרגול שרירים טבעתיים הקשורים לסוגרים.

הפרדה בין סוגרים בשיטת פאולה

ככל שהשרירים הטבעתיים קרובים זה לזה כך קשה ההפרדה בהפעלתם. כיווץ לסרוגין של הסוגר הקדמי והאחורי או כיווץ של אחד מהם בנפרד מחייב העזרות במניפולציות גופניות. האיור מדגים את אחת המניפולציות.
כאשר מצמידים בכל יד בנפרד את האגודל לאצבע או לאצבע ולאמה בו זמנית קל יותר לחוש את הסוגרים הקדמיים בנפרד. לעומת זאת הצמדה של האגודלים לזרתות מסייעת לחוש את הסוגר האחורי בנפרד.

תנועת אצבעות הידיים בשיטת פאולה כאמצעי לחיזוק הסוגרים

לחיצת האגודלים לסרוגין פעם אל הזרת ופעם אל האצבע מקלה על ההפרדה בין הסוגרים בתרגולי כיווצים. ההפרדה מסייעת לחיזוק הסוגר שנחלש משום שההרגל האנושי הוא לכווץ את שניהם יחד. הצורך להפריד הוא רק במצבי החלשות. נוסף לכך זוהי אחת הדרכים לשחרר את הגב לפי האזור הכואב,

ייחודה של שיטת פאולה

ייחודה של שיטת פאולה בתרגול ובהפעלת הגוף הוא שימוש בשרירים ללא הפעלת כוח ומאמץ. הקושי של המתרגלים בשלבים הראשונים הוא הריכוז הנדרש ותשומת הלב לאברים שאנו ממעטים בהפעלתם. השיטה גורמת להתעוררות תחושות ותנועות חדשות ולגילוי יכולות גופניות מסוג אחר.

עבור מי שסובל מלקויות בתפקוד כגון: חולשת רצפת האגן, בעיות במערכת העיכול והנשימה, כאבי גב ועוד, השיטה משמשת לריפוי. הפוטנציאל הטמון בשיטה הוא בין השאר חיזוק היכולת התנועתית והתנועה החופשית. אלו מתאימים במיוחד למי שאינו אוהב לנוע מתוך הפעלת כוח, כמו כן דרושה התנועה בשיטת פאולה לאנשים שהגיעו למוגבלות תנועתית הן מפאת גילם והן מפאת העדר חיבה לתנועה.

תרגול שיטת פאולה עם ילדים

שני כללים פשוטים נדרשים למטפלים בשיטת פאולה בבואם לעבוד עם ילדים: יצירתיות והעברה של תרגילים מובנים לעולם המשחקים. הדברים נכונים ביחס לטיפול ברוב רובן של הבעיות הנוגעות לשיטה. החל מהבעיות המוכרות יותר כגון: טיפול באסטמה, קשיי שליטה בסוגרים ועקמת. כולל הנושאים המוכרים פחות כקשורים לילדים כגון: דלקות חוזרות בשלפוחית, עצירויות כרוניות בשלבי הגמילה מטיטולים,

ילדים לא מעטים הסובלים מבעיות אלו ואחרות נוטים לאי יציבות בתנועת השלד ברמת מינורית. אי יציבות כזו מתבטאת בתופעות כגון: הטיה של הגוף לאחד הצדדים ללא רקע כמו עקמת, הטיה מוגזמת של הכתפיים כלפי מרכז הגוף כלומר לפנים, ועוד. תופעות אחרות שאינן ניכרות לעין הן שליטה חלקית בפה או בשפתיים, הבדלים ביכולת להפעיל את העפעפיים בתנועה נפרדת כלומר לסרוגין, קשיים לחוש את הלשון בכל טווח התנועה שלה בפה ועוד.

תופעות אלו אינן בעייתיות כשלעצמן ולעתים מתארגנת בגוף במהלך תהליך הגדילה דרך איזון ופיצוי המשלימה את העדרן. הזכרתן כאן נועדה להצביע על היותן חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול המתקיים בשיטת פאולה, כולל מצבים שבהם הטיפול ממוקד בבעיה כמו קשיי שליטה בסוגרים.

הרקע לקשיי שליטה בסוגרים הוא בחלק ניכר מהמקרים קושי לחוש ולמקד את התחושות השולטות על התנועה בסוגר. מובן שלאחר שחוו הילד או הילדה חויות "כישלון" כלשהן הנכונות להתנסות מחדש נמוכה ביחס לנכונותם בשלב הגמילה הראשונים. ההעזרות המוצעת בשיטת פאולה לחוש את האזור על ידי הפעלת שרירים טבעתיים כגון הלשון ולהניעה באופן הממקד את התחושות באזור הסוגרים מעלה את הרגשות השליטה וממקד את התחושות.

היצירתיות שנדרשת עם ילדים כפי שהוזכרה בהתחלה יכולה להראות ככל תרגיל התעמלות למרות שהיא מכוונת להפעלת הסוגרים ביתר יעילות. לדוגמה: עמידה על קצות האצבעות תדגיש את התחושות בספינקטר הקדמי כלומר בסוגר הקדמי. ניתן להוסיף לעלייה ולירידה שהילד מבצע בעומדו במקום לעשות פרצופים. מי שמכיר את כיווני הכיווץ המסייעים לספינקטר הקדמי ידע אם הילד עוזר לעצמו או מפריע.

שליטה בסוגר האחורי תושג אם כן על ידי הרמת הבהונות ולחיצת העקבים. זו תנועה שדורשת עזרה כדי שהילד יישאר יציב. לאחר שקיבל עזרה מהמבוגר הוא יכול לחפש תנועות ידיים ואברים אחרים המסייעים לו להישאר במקום.