תפקיד המורה בשיטת פאולה-מבט אישי ומקצועי

המושג "מורה" בהבדל מ"מטפל" מקובל בכמה שיטות ריפוי כמו שיטת פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר ושיטת פאולה. מעבר לעניין המסורתי הטמון בכך קיימת כמובן עמדה חשיבתית שונה וייחודית בהשוואה לשיטות המשתמשות במושג "טיפול", כוונת היוצרים הייתה ועודנה לומר שהאדם המגיע ל"שיעור" או למפגש בתחומים המדוברים לומד להיות עצמאי בשימושיו בשיטה ויותר מזה מיישמה הלכה למעשה בפרטים שונים ורבים של חייו וברצף התנהגותו הגופנית. גם אם יש בדבר קושי בשלבי ההכרות הראשונים עם השיטה וגם אם התכוון הלומד להיות פסיבי יותר משהשיטה מאפשרת אין ספק שהשתתפותו בתהליך היא חלק בלתי נפרד מהשינוי הגופני שהשיטה מזמנת ותהיה השיטה אשר תהיה. העמדה הזאת, עצם הצורך להשתתף בתהליך הטיפולי אינה קלה לאנשים רבים ולא פעם היא הרקע לויתור על דרך הלימוד שנבחרה או למעבר לשיטה אחרת ובעיקר למחשבה שדרך טיפול שונה תועיל יותר. מנקודת המבט של ה"מורים" היכולת של התלמיד שהתכוון להיות "פסיבי" טרם בואו היא חלק בלתי נפרד מהכניסה לתהליך הלימודי ובמובן הזה המורה נהיה גם למטפל בבואו ללמוד ולהכיר את הקשיים הרגשיים בשינוי הרגלי החשיבה וההתנהגות הגופנית של הלומד. עדיין שיתוף הקוראים בנקודת המבט של יודעי השיטות במקרה המדובר-שיטת פאולה יכולה להיות לה חשיבות בתהליך הכניסה ללימוד השיטה.
מהו תפקידו של ה"מורה" בשיטת פאולה? האם יכולתו להעביר את התרגילים היא עיקר השיעור? או "נוכחותו" במובנים שונים גם אם היא לא מודעת ללומד? ואולי יכולת הצפייה, המעקב וה"אלתורים" שנוצרים מתוך ניסיונו בעבר והתפתחות הכרותו עם המטופל בתהליך הלימוד? מובן כי התשובות לשאלות הללו הן כולן אוסף ההגדרות לתפקידו של המורה בשיטת פאולה גם אם אינן מכסות את כלל עבודתו. בנוסף מושפע המורה גם ממוריו או מעמיתיו, עצם ההחשפות לדרכי עבודה שונות כמו בכל תחומי הוראה אחרים מגוונת את יכולות ההסתכלות והתובנות של המורים ומשתנות בהתאם למגוון התהליכים הלימודיים שהם עצמם נחשפים אליהם.
בהבנת התהליכים הלימודיים של שיטת פאולה דרכי השימוש בהגדרות "מורה" או "מטפל" משתנות גם מאדם לאדם וגם בתוך התהליך עצמו, לא מתוך תמיד עקב תכנון או כוונה שיטתית, כלומר לא רק שניסיונו האישי במובנים הפיסיולוגיים והרגשיים, אישיותו, ואופי הקשר שהוא יוצר עם התלמיד משפיעים על ההבדל בין סגנון "טיפולי" לסגנון "הוראתי". המעברים בשיטת פאולה בין שתי ההגדרות משתנים ממפגש למפגש מעצם אופיה של השיטה, הגדרת תפקיד ה"מורה" יכולה וצריכה פעמים רבות לקבל מובנים "טיפוליים" משום שהייחודי לשיטת פאולה הוא הפן הרגשי המתעורר פעמים רבות מתוך הפעלת הפתחים. מובן שניתן לא להתעמק בתנועת הפתחים כאשר הדבר מעורר קושי מיוחד לתלמיד או מטופל מסוים או לחפש דרכים עקיפות להגיע להנעתם כך שלא יעוררו קשיים רגשיים אך אין גם סיבה ללכת מראש בדרך הארוכה, בחירת הדרך, סוגי התנועה והתרגילים, המעברים בין שקט לביטוי, היקף הצפייה הפסיבי ושיתוף התלמיד בתהליך, כל אלו ועוד הם תפקידו המובהק של ה"מורה" בשיטת פאולה כולל כמובן בחירתו במעברים הין עמדת "מטפל" לעמדת "מורה".