הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים על פי שיטת פאולה
סמדר נבו

ההגדרה "ילדים עם צרכים מיוחדים" כוללת קבוצות רבות, מהספקטרום האוטיסטי ועד ליקויי למידה, הפרעות קשב וריכוז, פגיעות מוחיות ועוד, בדר"כ נוטים המחנכים וההורים לפנות לטיפול בשיטה כאשר יש בעיה של שליטה בסוגרים, וזו אכן בחירה נכונה אלא שדרך העבודה נפתחים הן הילד והן המטפל לעולם שלם של תחומי עבודה הנוגעים לשיטה. הכוונה לשחרור דרך תנועה חופשית, לפיתוח או חיזוק הרגשת המרכז הגופנית והפיסית, לאמצעי הרגעה אישיים קלים במצבי לחץ חולפים ולהעלאת יכולת הריכוז. למרות שהמאמר כללי ואינו נותן דוגמאות לצרכים של אוכלוסיות על פי הגדרות המאבחנים ובעלי התחומים אנסה לפרט כאן דרכי עבודה המדגימות את הפוטנציאל של השיטה עבור ילדים עם צרכים מיוחדים.
בדר"כ הטיפול בשיטת פאולה מבוסס על תרגילים שהמטופל מבצע באופן עצמאי ללא מגע ותוך מעקב של המטפל/ת אחר תגובות נלוות בגוף שהן לב השיטה. שכן שיטת פאולה מעוררת את יכולת הריפוי העצמי הגלומה בכל אחד מאיתנו ע"י הפעלה ישירה ועקיפה של השרירים הטבעתיים בטכניקות ייחודיות של כיווצים והרפיות. המניפולציות התנועתיות והתרגילים מאזנים את הטונוס והשליטה של המתרגל בשרירים הטבעתיים ובשרירים המשורטטים. התרגול מביא לשינוי הן בתפקוד השרירים הטבעתיים והן בתפקוד המערכת האוטונומית. כלומר מאחר שכיווץ חוזר ונשנה של העפעפיים יכול לעורר תגובות בסוגרים או בבהונות הרגליים תפקיד המטפל עם אדם עצמאי הוא לעקוב אחר התגובות הנלוות ואחר אופן ביצוע התרגיל, לעודד ולכוון לדרכי הפעלה המתאימות ביותר למטופל. דבר זה יכול להתאים גם לילדים מעל גיל חמש אך עדיף לשלבו בעידוד תנועה חופשית, במגע או בפיתוח תרגילים עם הילד כדי לעודדו להרגיש שותף לפעילות. דוגמאות בעניין זה יובאו בהמשך.
לעומת זאת מגיל אפס עד חמש קשה לצפות ליכולת של ילדים לביצוע משמעותי של התרגילים, לכן אם וכאשר מפעילים מגע בהשראת שיטת פאולה ניתן להביא את הגוף להמשיך דרך המגע פעילות ספונטנית ועצמית של הגוף. זו למרות שלעולם אינה קשורה במגע בסוגרים או בפתחים למיניהם (עיניים, פה וכו) מאפשרת התעוררות לילדים היפוטוניים או הרגעה לילדים היפראקטיביים, וכן מייצרת תנועה שהגוף לא היה מסוגל לה עד כה, חלקה של השרירים הרצוניים וחלקה של השרירים הפנימיים, החלקים.
גם לאחר הפעילות במגע וגם כאשר הילדים עצמאים בתרגול ומבינים את הדרך לפעול עם התרגילים מעורבות ההורה היא חשובה ואפילו הכרחית. שכן ההמשכיות היום יומית גם לזמנים קצרים ביותר בונה את יכולת הגוף לשינוי. יש מצבים שבהם התרגול המשותף או המגע או פיתוח המשחקים בונים פן חדש בקשר הורה ילד והוא שמקדם את התהליך בנוסף לשינויים הגופניים.