תקציר מחקר על איבוד שתן במאמץ, השואה בין יעילות שיטת פאולה ליעילות תרגול שרירי רצפת האגן

Randomized trial of circular muscle versus pelvic floor training for stress urinary incontinence in women


ליברגל וישניצר מיכל1, הוכנר צלניקר דרורית2, לביא יובל2, מנור אורלי3, שוויקי דויד2 ופלטיאל אורה3

התעמלות השרירים הטבעתיים (שיטת פאולה) לעומת תרגול שרירי האגן כטיפול בדליפת שתן במאמץ בנשים: ניסוי קליני רנדומלי
1 בית הספר לסיעוד ע"ש הנרייטה סאלד של הדסה והאוניברסיטה העברית
2 מחלקת נשים ויולדות הדסה עין כרם והר הצופים
3 בית הספר לבריאות הציבור ורפואה חברתית ע"ש בראון של הדסה והאוניברסיטה העברית

נושא המחקר: דליפת שתן במאמץ, SI ( (Stress incontinence = SIמוגדרת כאיבוד שתן לא רצוני, המופיע בעקבות עליה בלחץ תוך בטני, הניתן למדידה אובייקטיבית. לדליפת השתן תתכן השפעה משמעותית על חיי האישה. תגובה לדליפה ולהשלכותיה (גירוד, קושי בשינה, הגבלה בשתייה) עלולה להתבטא בדיכאון, בושה, אשמה, הכחשה, עצבנות ועוד. כל יציאה לפעילות דורשת הימצאות שירותים בקרבת מקום והתרוקנות לעיתים תכופות, כך שיכולה להכביד מבחינה חברתית. תתכן גם פגיעה בשגרת העבודה והשפעה על קשרים חברתיים. החשש מריח השתן עלול לגרום להימנעות מפעילות ולבידוד חברתי. הדליפה עלולה להפריע גם לתפקוד המיני כולל דליפת השתן בזמן קיום יחסי מין.
בניסוי קליני רנדומלי נבדקו שתי שיטות לטיפול בדליפת שתן במאמץ:
1) שיטת פאולה, המפעילה שרירים טבעתיים בגוף כאשר תרגול שרירים באזור מסוים מפעיל גם שרירים מרוחקים (שיטה ניסיונית שטרם הוכחה כיעילה בטיפול ב- SI באוכלוסיה הכללית(.
2) תרגול שרירי רצפת האגן ,(Pelvic Floor Muscle Training =PFMT) שיטה בעלת יעילות מוכחת לטיפול ב-SI, המפעילה את שרירי רצפת האגן, תוך בידוד שרירים אלה משרירים אחרים.
מטרת המחקר: לבדוק האם יעילות הטיפול ע"י שיטת פאולה (על פי מבחן פד), דומה (דמיון המכונה Equivalence) ליעילות הטיפול הניתן לבעיה ע"י PFMT, באוכלוסיית נשים בקהילה הסובלות מ-SI.
שיטות: בדיקת פד, בדיקה גניקולוגית,שאלוני בריאות כללית ודליפת שתן, איכות חיים (I-QOL) ותפקוד מיני (PISQ-12). ההתערבות: נמשכה 12 שבועות, תוך עידוד לאימון ביתי יום יומי. בשיטת פאולה ניתנו 12 שיעורים אישיים ע"י מורות מוסמכות ללימוד השיטה, ב- PFMT ניתנו 6 שיעורים קבוצתיים ע"י פיזיותרפיסטיות. גודל המדגם תוכנן ל 200 נשים לפי התוצא העיקרי.
ממצאים: 245 נשים הוקצו רנדומלית עפ"י ריבוד גיל, לאחת משתי שיטות הטיפול. בתוך כל אחת מהקבוצות, חל שיפור מובהק בממוצע דליפת השתן בעקבות ההתערבות, עפ"י מבחן הפד: בפאולה חלה ירידה ממוצעת של 7.9gr [SD 12.09] וב- PFMT 8.9gr [SD 18.2].
בהשוואת היעילות בין קבוצות הטיפול לא הושג .Equivalence אחוז המחלימות בשיטת פאולה היה גבוה, ב- 15.2% לעומת אחוז המחלימות ב-(p=0.04 ) PFMT. בתוך כל אחת מהקבוצות חל שיפור מובהק באיכות החיים ובתפקוד המיני. בקבוצת הפאולה הושג שיפור בכאבי הגב בקרב המשתתפות שסבלו מכאבי גב לפני ההתערבות ב - 56.7% לעומת שיפור של 8.3% בקרב המשתתפות שסבלו מכאבי גב לפני ההתערבות בקבוצת ה- PFMT (RR 6.8, 90% CI 2.17–21.35, p<0.001).
נשים בקבוצת ה- PFMT שהיו עם סטטוס הורמונלי חיובי (ללא מחזור ווסת או טיפול הורמונלי) , הראו שיפור גדול יותר בכמות הדליפה (על פי מבחן הפד) לעומת נשים בסטטוס זה בקבוצת הפאולה. נשים עם סטטוס הורמונלי שלילי (ללא מחזור וסת או טיפול הורמונלי) בקבוצת הפאולה הראו שיפור גדול יותר בכמות הדליפה (על פי מבחן הפד) לעומת נשים בסטטוס זה בקבוצת ה- PFMT .
דיון: ממצאי עבודה זו, נותנים לגיטימציה לשיטת פאולה כשיטת טיפול יעילה ב-SI.