השרירים הטבעתיים כפתחי וגבולות הגוף והופעתם בתנועה

השרירים הטבעתיים הם גם פתחים או מוקד לתנועה מהחוץ אל הגוף פנימה ולהיפך ולכן הם מזכירים לא פעם את הרגשת ה"גבול" המפריד בין האדם לבין סביבתו. עניין זה יש שהוא פשוט וברור ללומדי שיטת פאולה ויש שהוא מעורר תגובות מעורבות ובלתי פשוטות. זאת גם משום שחלק מהפתחים (אלו הקרויים הסוגרים) חל עליהם טאבו חברתי וכל עיסוק בהם בנוכחות אחרים ולו גם מילולי או לצורך טיפולי הוא בחזקת קושי. מטיבה של שיטת פאולה שהקשרים ההדדים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם מעודדים את היכולת להפעיל שרירים שנחלשו, לעתים קשרים אלו מקלים על המתחילים גם ברמה הרגשית משום שקל יותר להפעיל את העיניים והפה במפגש ראשון עם השיטה מאשר את הסוגרים. כאשר חושבים על הגוף כמכלול של פתחים וטועמים את הקשרים ביניהם מטשטשת מגבלת הטאבו החברתי הטבועה בכל בני האדם ולימוד סודות התנועה של הסוגרים נעשה לחלק בלתי נפרד מלימוד כלל התגובות החדשות של הגוף. בנוסף לקשרים שהוזכרו קודם לכן כוללת שיטת פאולה גם הכרות עם חלקי הגוף שאינם נראים או מורגשים כשרירים טבעתיים, לדוגמה השקעים שבכפות הידיים והרגליים וכן שקעים שנמצאים על פני עמוד השדרה. ככל שהגוף צובר ניסיון בתנועה לא מתוכננת קל יותר לחוות את הקשרים האלו. החשיבה על הפתחים כגבולות הולכת ומשתנה וכך נפתחת היכולת לחוות את ההתנסות בשיטה כתנועה עצמית. הגדרת הגבולות היא פרטית גם בזמן המפגש עם המורה, גם בקבוצות וגם בעבודה עצמית. היכולת לשים לב לשינויים שעובר הגוף בזמן התרגול משפיעה גם על היכולת להיכנס לקשב גופני עמוק ולריכוז שמוביל לרגיעה. להכרות עם גבולות אלו יש חשיבות כאמצעי לעידוד התנועה העצמית והבלתי מתוכננת.