תנועה ספונטנית ושיטת פאולה

התרגול של שיטת פאולה תוך חזרות רבות על תנועה או שתיים פועל בגוף בשני אופנים; תרגול תנועתי רגיל ותרגול המעורר תנועות נוספות בלתי רצוניות ובמהלכו הגוף ממשיך לנוע מעצמו באופן ספונטני. תנועות אלו מתרחשות לעתים במקביל לתרגול המודע שכוון על ידי חשיבה במקום שונה מזה שאליו כוונה הפעלה מודעת ולעתים לאחר סיום התרגול בעקבות הנחת הידיים על העיניים. המתרגל/ת מתבקש/ת להניח את כפות הידיים כך שהאצבעות תימצאנה בעיקר על המצח ואלו כפות הידיים תונחנה על העיניים ללא לחץ בשלושה מצבים; בתחילת זמן התרגול המונחה, במעבר בין תרגילים ובסיום זמן התרגול. הנחת הידיים על העיניים מעוררת בגוף צורך בתנועה עצמית. ביטוייה של תנועה זו משתנים, לעתים ממשיך התרגיל לפעול באבר שהמתרגל הפעיל במהלך התרגול המודע אך בצורה שונה מעט ולעתים מתבטאת ההמשכיות של התרגיל בהתכווצויות במקום אחר בגוף. התנועה העצמית הזו היא אחת התכונות הייחודיות לשיטת פאולה. החזרת התפקוד הספונטני של איברי הגוף למצבם המקורי יכולה להתרחש הן באמצעות תנועות ספונטניות והן על ידי תרגול מכוון ומודע. תהליכים שיש בהם כדי להשפיע על המערכת האוטונומית כגון עידוד תיאבון אצל ילדים עם הפרעות אכילה או שינוי מיקומם של איברים פנימיים שצנחו, וכן שכלול של יכולת ההתכווצות של מערכת העיכול, כולם תהליכים שמתרחשים הן בעקבות הפעילות המודעת והן בעקבות פעילות ספונטנית. אחת הדרכים לעודד תגובות ספונטניות היא להאריך בכל תרגיל על פני משך זמן רב ככל שניתן. לעתים תרגילים הדורשים הפעלה של כמה מקומות בו זמנית עשויים לעורר יותר תנועות ספונטניות. לוּ ניתן היה לעכֵּב פעילות מחשבתית של אנשים המתרגלים את שיטת פאולה לגבי הבנת השיטה וסיכויי הריפוי שלה יתכן שהתגובות הספונטניות של הגוף היו מתעוררות ביתר קלות. מעטים המורים בני זמננו שיכולים לעַכֵּב את יצר החקירה הבריא של התלמידים בתקופה המודרנית .הציפייה לתגובה הספונטנית מעכבת לעתים את הופעתה ומתסכלת את מי שמצפה בין אם מדובר בתלמיד או במורה. עצם הניסיון של המורה לעודד את התגובות הספונטניות מורגש אצל התלמיד ועלול לגרום לתסכול יותר מאשר לעידוד. רוב המורים מנסים לכוון לפעילות מונוטונית ממושכת המעודדת יותר תגובות ספונטניות אך מתקשים לוותר על ההסבר התיאורטי. חשוב לזכור כי לא בכל המצבים התנועה הספונטנית היא המפתח הבלעדי לשינוי. חשיבותה של התגובה הספונטנית בתחום בעיות הגב והשלד משנית לעומת חשיבותה בתחומי המערכות הפנימיות. מכאן נובע שתרגול בהדרכת מורה שונה במהותו מתרגול אחר. היכולת שבידי המורה לצפות בתגובות הנלוות במהלך התרגיל שונה משל התלמיד, לא פעם מבחין המורה בתגובות שהתלמיד עצמו חש מאוחר יותר. התבטאויותיו בעניין זה משפיעה על יכולת התלמיד לחוש בשינוי התרגול של שיטת פאולה אינו מרתק אנשים רבים עד שמתעורר שלב התגובות הנוספות. בעקבות תשומת הלב המיוחדת לגוף נעשה התרגול מעניין יותר וחשוב לטעום את האפשרות הזו או לחוש את השינוי הדרוש. סוג אחר של השפעה נלוית נחוה אצל תלמידים בשיטת פאולה כמודעות לאזור ומתוארת כהרגשת נוכחות. שינוי כזה בעקבות "עבודה מרחוק" יש לו חשיבות רבה והוא יכול לבשר על תחילתו של מצב גופני חדש. התגובות הספונטניות יכולות להתבטא בצורות רבות ומגוונות ועל כן עדיף להזכיר רק את הפשוטות שבהן כמו: שינוי בכיוון ההחזקה של כפות הרגליים בהתאמה לתנועת הספינקטרים, עזרה שמספקת תנועת הגב או האגן לתמיכה בתרגיל המודע בשעת כיווצי הספינקטר הקדמי או האחורי, התכווצויות לא מכוונות כגון: אגרוף או תנועה שהורגשה בגפיים. תנועה בו זמנית של ספינקטרים נוספים כאשר התרגיל המקורי כוון להפעלת ספינקטר אחד בלבד.
נוסף לשרירים הטבעתיים הנראים ומורגשים כטבעתיים (עיניים פה וכו'). כוללת הפעילות בשיטת פאולה הנעה של שקעים. השקעים נמצאים במרכז כפות הידיים וכפות הרגליים ובלורדוזות שלאורך עמוד השדרה. הפעלתם מעוררת קשר בינם לבין שרירים טבעתיים אחרים באופן הדומה לקשרים שבין כל השרירים הטבעתיים. הפעלת השקעים מעודדת תנועה חופשית שדרושה לטיפול בבעיות במערכת הגב והשלד בטיפול בילדים ומתרחשת עם תכנון ובלעדיו במהלך התרגול. השפעתה של תנועה חופשית זו על הרפיה כללית גורמת להפעלתה לצורך הקלה על כאבים ממקורות שונים.
הייחודי להנעת השקעים הוא השפעתם המיטיבה על מצבי כאב עם אנשים המתקשים לנוע מסיבות רבות. המגע בשקע וכוונתו של הגוף לשחזר את ההרגשה המתעוררת דרך המגע מאפשרים הנעה משחררת ומשפרים את יכולת התנועה מתוך השקעים ואת היקף השחרור שהשקעים מזמנים. רוב התלמידים יכולים להשתמש בכלי זה באופן עצמאי לאחר שהבינו אותו בעזרת מורה.
דוגמאות לתרגילים בתחום זה:
 הנעת הידיים מתוך שקעי המרפקים בתנועות מעגליות קטנות ההולכות וגדלות לפי יכולת המתרגל כאשר המרפקים נשענים על המזרון וכפות הידיים משוחררות.
 הנעת אצבעות כפות הידיים בתנועות קלות כלפי מרכז כף היד והרפיית התנועה לסירוגין. הן התנועה כלפי המרכז והן ההרפיה מוטב שיעשו מתוך חשיבה על מרכז כף היד כמקור התנועה. ניתן לבצע את התרגיל בשכיבה כאשר גב היד פונה אל הרצפה וכל הזרוע מונחת, או כאשר האמה מורמת והמרפקים מושענים על המזרון.
 תרגול הקשר עם שקעי כפות הרגליים- אפשר להתחיל מאביזר כמו גולת משחק של ילדים או כדור עץ קטן. גלגול הכדור תחת כף הרגל הן בישיבה והן בשכיבה מעודד את האפשרות לחוש את השקעים. עדיף בשלב מסוים להניח לאביזר ולפנות לניסיון מכוון לחוש את שקעי כפות הרגליים בין אם על ידי גלגול כף הרגל מצד לצד או מהבהונות כלפי העקבים ובין אם בכל דרך שהמתרגל מוצא שנוחה לעורר הרגשה בשקעים טובה.