יעילות שיטת פאולה בטיפול במגבלות תנועה

המושג מגבלות תנועה מתייחס במאמר זה לקשיים בהפעלת הגפיים והגב על רקע קבוצה ניכרת של ארועים, כגון: פציעות זמניות, מחלות שרירים, מחלות כרוניות, תגובות מאוחרות לפוליו או לשיתוק מוחין ועוד

היעילות של שיטת פאולה בענין זה נובעת משילובה בדמיון מודרך ובערור התנועה דרך הנעת אברים שפעילותם תקינה יחסית. הקשר בין הידיים והרגליים מאפשר לימוד הנעת הרגליים באופנים מגוונים בעזרת תנועת הידיים. בבחירת תנועות שונות של הידיים נעשה לעתים שילוב דמיון מודרך. סגנון הדמיון תואם לסוג התנועה הדרושה. בשיטת פאולה מתעוררת תנועה חופשית במקומות שונים בגוף לאחר שהגוף מגיב למניפולציה בשקעי הידיים והרגליים, בשקעי המרפקים והברכיים ובלורדוזות של עמוד השדרה. לעתים התנועה החופשית היא חלקית אך בכוחה לעורר מודעות ותחושות קלות באברים הממעטים לנוע. התרגול של מנפולציית השקעים יכול להעשות במצבים מגוונים כגון: שכיבה, ישיבה, הליכה ועמידה. קל יותר להתוודע אליו בשכיבה אך למי שסובל ממגבלות תנועה יש צורך לתרגל בהליכה או בתנועה בהתאם להקשבה למוסיקה.

כפי שהוזכר במאמרים שונים על שיטת פאולה ייחודה בהפעלת שרירים שנחלשו באמצעות שרירים חזקים ובקשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם. עיקרון זה מופיע במיטבו כאשר הפעלת הגפיים שתנועתן חלקית או מקוצרת יכולה להתרחש בעזרת תנועתן של גפיים שנעות בקלות יחסית. מקצת מהתופעות הנלוות לארועים מוחיים ותאונות מתבטאות במגבלת הגפיים באחד הצדדים כגון: תנועה חלקית של יד ורגל ימין. ברוב המקרים אחד הגפיים היד או הרגל מתפקד באופן מלא יותר מהאחר. הדבר מתבטא הן בחוזקו והן בטווח התנועה או במגוון התחושות. למרות שהגפיים אינן נראות כשריר טבעתי וההסברים לתפקודם כחלק מהמערכת הטבעתית לוקים בחסר ניתן לארגן קשר בין יד ורגל ולהיפך הגפיים החזקות מבין הארבע ישפיעו בתנועתן על החלשות. תנועת אבר אחד למען השבחת תנועתו של האחר נעשית באמצעות קשרים כגון: תנועת האצבעות, מגע בשקעים בכפות הרגליים והידיים או ארגון תנועה דומה לזו הדרושה באבר שתנועתו מוגבלת. השימוש בשקעים מוסיף ממדים המשחררים את היכולת ליצור קשר בין שרירים שונים ומקלים עליה.

המכניות המצויה בגוף בתנועת האצבעות בידיים וברגליים מוכרת בכמה שיטות של תרפיה מנואלית ואילו הנעת ידיים באופן המדמה את תנועת הרגליים וארגון הרגליים לתנועה חדשה מבוססת על הקשר העצבי בין הידיים לרגליים. התנועה המזדמנת לאבר החלש יחסית נובעת מתגובתו לתנועת האבר המניע אותו ולטיב הקשר בין השניים בהדרגה משפיעה תנועה זו על טיב התנועה העצמית של האבר המונע.