כמה פעמים חשבתם לאחר טיפול טוב:"לו
רק יכולתי לקבל טיפול שכזה יום יום"? או "אם יש צורך להגיע למצב כזה כל
יומיים אז מה הטעם לטיפול חד שבועי"?
כאדם שהתנסה בהרגשה זו פעמים רבות עקב בעיות גב
ואחרות נמשכתי לשיטת פאולה לאחר שהבנתי שאופיים של התרגילים מאפשר לי להמשיך להעזר
בשיטה גם ללא "מטפל". ההרגשה של הבלתי מנוסים אחרי פרק עבודה עצמי
מתוארת פעמים רבות במלים:" כאילו עשיתי מסאז' לעצמי". גם הריכוז וגם סוג
התנועה הייחודי מביא רבים להרגיש ולהניע מקומות שלרוב אין עמם מגע או תנועה. אצל
אחדים מעורר הדבר הרגשת שליטה שיש בה סיפוק בפני עצמה ואצל אחרים צורך להמשיך
ולעבוד עם הגוף גם לשם הנאה ולא רק לפתרון בעיה מעיקה.
תרגילים לדוגמה: תרגיל
"סטטי" שמשחרר את העורף הוא להסתכל לכתפיים כך שכל עין מנסה לראות את
הכתף שבצד שלה בו זמנית. מובן שנטיית העיניים לנוע יחד ולעזור זו לזו מקשה על
ביצוע התרגיל אבל ההתכוונות להמשיך ולפצל את המבט מאריכה את העורף ומביאה אותו
למקומות חדשים. תרגיל אחר-להסתכל מלמעלה למטה ושוב לחזור בכיוון ההפוך כך שהמבט
מוביל את הראש והעורף שעוקבים בהתמדה אחרי העיניים.
מיקום הכתפיים וצורת החזקתן משפיע רבות על
מידת המתח של הכתפיים ועל היחסים בינן לבין העורף. יצירת הקשר הרצוי בין מיקומן של
אצבעות הידיים לבין מיקום הכתפיים בעזרת מניפולציה פשוטה יכול לשחרר את הכתפיים.
דוגמה לתרגיל כזה הוא החזקה ממושכת של הזרת מעל לקמיצה כשגב היד פונה אל הרצפה. מי
שמתקשה בכך יכול לתפוס את שתי האצבעות בפלסתר. ניתן לשלב תרגיל זה עם כיווצים קלים
של העיניים תוך תשומת לב לעפעפיים התחתונים. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה