המצב הקבוע של רוב בני האדם הוא תנועה וחשיבה כלפי הסביבה מתוך הסתכלות קבועה לפנים, כלומר ההרגל
להיות בקשר עם העולם דרך המבט והשמיעה מייצר הימצאות מתמדת במצב שבו העיניים
פעילות ללא הפוגה ונמצאות רוב הזמן בתנועה לכיוון אחד " לפנים ". להוציא
מצבי שינה, או צורך מיוחד לדעת מה קורה מימין ומשמאל או ניסיון להרפיה ושחרור
מודעים. הדבר בולט במיוחד אצל אנשים המרכיבים משקפיים שכל גופם נוטה קדימה ומיקום
הכתפיים והגב מושפע באופן קבוע מהמבט קדימה. אך גם אצל מי שאינו מרכיב משקפיים אין
ספק שעניין זה-מיקומו של המבט הוא הרקע לכאבי גב, וקשיי תפקוד גופניים אחרים.
בנוסף, בכל מצבי הערות למינהם אין מצב שבו האדם מניח לעיניו מתוך כוונה מודעת כפי
שרבים נוהגים להניח לרגליים ע"י ישיבה, לפה ע"י הפוגת דיבור וכו'.
לעניין זה יש גם פן רגשי פשוט, אין דרך טובה מזו להיות בשליטה על הנעשה סביב והאדם
המודרני מורגל בשמירה ושליטה מתמדת בהתנהלותו בסביבת
תרגילי שיטת פאולה מציעים לאנשים המתרגלים תרגילי עיניים יכולות נוספות להסתכלות לפנים מתוך כונה, לדוגמה: שכיבה על הגב בעינים עצומות והפלת העיניים אל הרצפה. מי שינסה את התרגיל יבין שהנטייה המחשבתית להחזיר את העיניים למצב דרוך דורשת תשומת לב מתמשכת.
תרגיל אחר: הפניית המבט מצד לצד ללא תנועה של הראש לצדדים יחד עם תנועה מלמעלה למטה כלומר לאורך הגוף, מי שמבצע את התרגיל בשכיבה על הגב ימצא שתנועת העיניים שאינה ממוקדת לפנים משנה את מצב הגב העליון, העורף והצואר. כלומר המבט לפנים משפיע על מצבו הכולל של הגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה