הצורך בפעילויות גופניות בגיל השלישי וייחודה של שיטת פאולה בגילים אלו

שיטת פאולה מעוררת את יכולת הריפוי העצמי הן אצל צעירים והן אצל מבוגרים לפי צרכי האדם ומצבו. הכיווצים וההרפיות וכן פעולות הפתיחה והסגירה של הפתחים למיניהם: עיניים, נחיריים, פה, הסוגרים ברצפת האגן הם בעצם תנועה המוכרת בטבע אצל פרחים ובעלי חיים ואצל האדם נעשית רק לצרכים תפקודיים. כאשר לומדים להפעיל את הגוף דרך השרירים הטבעתיים או להשתמש במניפולציות תנועתיות כלומר צורה מסוימת של החזקת כפות רגליים, כפות ידיים, שכיבה או ישיבה כדי לעודד הפעלה של סוגרים או הפרדה ביניהם, מאזנים את יכולת השליטה  של המתרגל בשרירים הטבעתיים

התרגול מביא לשינוי הן בתפקוד השרירים הטבעתיים והן בתפקוד המערכת האוטונומית והשליטה בשלד. המתרגלים לומדים לעבוד באופן עצמאי בביתם על פי הצורך הדחוף להם ביותר משום שהתרגילים מונוטוניים, קלים לזכירה ומאפשרים פעילות של תנועות קטנות שאינן מאיימות על הרגשת היציבות והשליטה של המתרגל אלא מחזקות את הרגשת השליטה העצמית. תחומי הטיפול וההשפעה של שיטת פאולה נחוצים לרוב בני האדם אך משפיעים באופן שונה על פי צורכי הגיל. החלשות התפקוד במערכות שונות בגיל השלישי  מביאה לעתים להסתגרות בבית באופן המעורר דיכאון או מביא לויתור על עצמאות תפקודית.

היתרון של שיטת פאולה בעבודה עם אנשים בגיל השלישי היא שהפעילות אינה כרוכה במאמץ. למרות זאת היא מעוררת בגוף הרגשת חיוניות ורגיעה ומעלה את רמת הריכוז והמודעות הגופניים. המניפולציות התנועתיות שתוארו למעלה מיועדות לכוון את המתרגל להכיר סודות בגופו או קשרים בין שרירים שמשיגים שיפור באיכות החיים הכללית דרך העלאת הקשר בין מקומות שונים בגוף לאו דווקא בעזרת הפעלת כוח או התקדמות בחוזק השריר. דבר זה משפיע על שינוי החשיבה בכל גיל ומעלה את מידת האמון של המתרגל בגופו וביכולותיו הכלליות. דבר הדרוש לקשישים באופן מיוחד.