הרפיית שרירי רצפת האגן

מקובל לחשוב בטעות ששיטת פאולה מתמקדת בכיווצים בלבד ולא יכולה להתאים להרפיה בכלל ולהרפיית רצפת האגן בפרט. נשים המחפשות טיפול בבעיות כמו ספאזם של השלפוחית, כיווץ יתר של הנרתיק, כאבים לאחר לידה וכו יכולות להעזר בשיטת פאולה מכמה סיבות:

1.      הרפיה כפעולה מכוונת אינה קלה ליישום, לעומת זאת הרפיה לאחר כיווץ או מתוך תנועת איסוף ושחרור מובנת בקלות ברוב אברי הגוף,

2.      נשים המתקשות באיסוף ושחרור רצפת האגן כתנועה אחת יכולות להכיר את התנועה דרך הפעלתה בשרירים טבעתיים כגון: עיניים, פה, ידיים.

3.      אצל אנשים רבים, גברים ונשים הקשר בין השרירים הטבעתיים מתעורר בתרגול שיטת פאולה. אצל חלקם בפעם הראשונה שהם לומדים את השיטה ואצל אלו שלא הגיבו בקלות יכול המנגנון להתעורר לאחר כמה מפגשי תרגול או באופן יזום

4.      ההסבר בסעיף שלוש מתאר כיצד יכולה אישה לשחרר את שרירי רצפת האגן בעזרת שרירים טבעתיים אחרים. לתאור זה כדאי להוסיף את היכולת לשחרר את שרירי רצפת האגן דרך שרירים בסביבתם, בעזרת הפתחים ובעזרת היכולת לדמות את הפתחים ברצפת האגן כשרירים שאינם בהכרח עגולים, כלומר לשלב בין שינוי החשיבה והשימוש בשרירים אחרים.

תרגיל משיטת פאולה-העמקת הנשימה בעזרת תנועות של שורשי כפות הידיים על הסרעפת

הדברים הבאים מתאימים לכל אדם ודרושים במיוחד לסובלים מבעיות נשימה מסוגים שונים או מהרניה באזור הסרעפת. המטרה של שימוש בתרגיל מוביל כמו זה שיתואר בהמשך היא לצמצם ככל שניתן את השימוש בחשיבה ולהרבות בשימוש בתנועה. ככל שהתנועה המוצעת חוזרת על עצמה היא מאפשרת למתרגל לתת לגוף לבטא את צרכיו בתנועה ולהקשיב לגוף. התרגיל שיוצע בהמשך שונה מתרגילים אחרים העוסקים בתנועה בשל העדר הצורך להעזר בחשיבה וכן בשל האפשרות להעביר את מיקומו של העיקרון התנועתי למקומות שונים בגוף. 

להלן התרגיל: המתרגל ימקם את כף היד תחילה בצדי בית החזה ואחר כך יעביר את המיקום לאזור הבטן, האגן ועוד. התנועה העיקרית הנדרשת בתרגיל היא תנועת כפות הידיים ממצב שבו האצבעות מתרחקות אלו מאלו למצב שבו הן נצמדות בכל יד בנפרד אלו לאלו. הדבר אינו דורש מאמץ כאשר שורש כף היד נשאר צמוד לגוף ותנועת אצבעות הידיים לא כוללת תנועה בשורש כף היד, זאת מלבד הגדלת והקטנת הזויות של תנועת שורש כף היד. תנועת האצבעות מעודדת את תנועת הספינקטר האחורי והקדמי לסרוגין. כמו כן מתעוררת יכולת הפתיחה והסגירה של בית החזה.

אחת הדרכים להעמיק את התהליך היא העזרות בשורש כף היד בכל יד בנפרד. שכן כאשר

שורש כף היד נשאר צמוד לגוף התנועה מתרכזת בבית החזה. זאת במיוחד כאשר עמדת המוצא לתנועה היא הנחת כפות הידיים מתחת לסרעפת.

הסרעפת נלחצת בתנועה זו אל מרכז הגוף כסיוע לתהליך הנשיפה ומתרחבת בשלב השאיפה..

בשונה מהמתרחש כאשר בית החזה מתרחב בשעת שאיפה העזרה המתקבלת מהלחיצה הקלה של שורש כף היד אל צדי הגוף מכוונת את הסרעפת לנוע לפנים. השאיפה מתבצת עם כך בזמן הרחקת האצבעות מהגוף והנשיפה בזמן הצמדתן אל הגוף.

התנועה שבה שורשי כפות הידיים ממשיכים להיצמד אל הגוף בעוד כפות הידיים מתרחקות והאצבעות נפרשות מזמינה תנועה מנוגדת. תנועה זו היא היצמדות כפות הידיים.

העמקת הנשימה ממשיכה בגוף המתרגל שהתחיל את התרגיל באזור בית החזה גם כאשר הידיים מונחות במקומות אחרים על פני הגוף.

לדוגמה: על גבי הירכיים במצבי ישיבה ושכיבה ברגליים מקופלות.

על גבי צדי האגן, לצדי הבטן וכן בין הצואר לבית החזה.

צילום של תרגיל בשיטת פאולה-הפעלת סוגר אחורי

בשיטת פאולה נהוג להעזר באצבעות הידיים ובבהונות כדי לחוש את הסוגרים בנפרד. הפרדת התחושות והתנועות של הסוגרים מסייעת לחיזוקם. בצילום נראית מתרגלת שיכולתה להרחיק את הבהונות אלו מאלו בתנועת פלקס טובה במיוחד. היא עושה זאת כדי לחוש את הסוגר האחורי בנפרד. נוסף לכך היא מרחיקה את אצבעות הידיים אלו מאלו. לו היה לה צורך להשפעה חזקה יותר של ההרגשה בכפות הידיים סביר שהייתה מפנה את גב היד אל הרצפה. 

יניקה כהדגמת התהליך של תנועות השרשרת בשיטת פאולה

פעולת היניקה של תינוקות מדגימה כמה עקרונות חשובים בשיטת פאולה, תנועות השפתיים הן מעגליות כלומר ללא הפסקות בין שאיבה לבליעה למרות הצורך לשחרר את השפתיים בין יניקה ליניקה, הנשימה הנדרשת בין תנועות אלו אינה מתוכננת, הגוף מתנועע במקביל ליניקה, כפות ידיים וכפות רגליים נפתחות מעט ומתאגרפות מחדש ותנועות העיניים נוספות לעתים בין אם דרך כיווץ או דרך עצימה או פתיחה וסגירה.
ניתן להבין מתאור זה שכפות הידיים והרגליים הם שרירים טבעתיים, הם מתנהגים כשרירים טבעתיים אך אינם מוגדרים כך, הם חלק בלתי נפרד ממערכת הקשרים הקיימת בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם והמעברים מאגרוף למתיחה משרתים צרכים רבים בתנועה הפאוליסטית.