נשים רבות סובלות בעקבות לידות ותופעות גיל המעבר מדליפת שתן, עצירות שתן, עיכול בלתי תקין והדלדלות דופן הנרתיק עד כדי יציאתו מתחומי הנרתיק כגוש מטריד. התופעה מוכרת לרופאים ואנשי מקצוע אחרים, הערכות המחקרים נעות בין חמישית לרבע מכלל הנשים עד גיל חמישים ואף עולות עד ארבעים אחוזים ויותר מעל לגיל חמישים. בין הסיבות לכך, ארועים טראומתיים גופניים כנפשיים, העדר תמיכה הורמונלית של הורמון האסטרוגן. שלפוחית השתן זהה ברקמותיה לנרתיק, ושני האיברים מקבלים עצבוב ותמיכה הורמונלית זהים. התרופפות דופן הנרתיק משפיעה לרעה על שלפוחית השתן ובמצב זה תיתכן דליפה.
אחת הסיבות השכיחות לדליפת שתן הנה תופעה הקרויה צניחת רחם. הרחם והשלפוחית הם איברים שכנים, ולכן מפעילים לחץ האחד על השני. תופעה נוספת היא צניחת שלפוחית. מצב זה אינו תלוי במצב הרחם. צניחת צוואר השלפוחית גם היא סיבה לדליפה,"
נתונים אלו מתאימים גם להערכות של גניקולוגים שונים.
טענה אחרת שחוזרת בהקשר זה היא כי רוב הנשים אינן מטפלות בבעיה מסיבות לא מובנות וממשיכות לחיות עמה עד להחמרתה. בשלבים החמורים יותר כאשר אלו שמעדיפות את הפתרון הניתוחי עוברות ניתוח עדיין מתקשים שרירי רצפת האגן לשוב לתפקודם המלא והתקין. שכן הניתוחים המוצעים לנשים הסובלות מדליפת שתן, או מהתרופפות דופן הנרתיק עד כדי יציאתו מתחומי הנרתיק משנים את מקום האיברים הנידונים אך אין ביכולתם להחזיר את שרירי רצפת האגן לאלסטיות ולחוזק הדרושים לאחר הזנחה של שנים. האכזבה על אף הצלחת הניתוח יכולה להימנע אם אופציית הניתוח תוצג לנשים אלו בשילוב הפניה לחיזוק שרירי רצפת האגן כהשלמת הפעולה הניתוחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה