שני כללים פשוטים נדרשים למטפלים בשיטת
פאולה בבואם לעבוד עם ילדים: יצירתיות והעברה של תרגילים מובנים לעולם המשחקים.
הדברים נכונים ביחס לטיפול ברוב רובן של הבעיות הנוגעות לשיטה. החל מהבעיות
המוכרות יותר כגון: טיפול באסטמה, קשיי שליטה בסוגרים ועקמת. כולל הנושאים המוכרים
פחות כקשורים לילדים כגון: דלקות חוזרות בשלפוחית, עצירויות כרוניות בשלבי הגמילה
מטיטולים,
ילדים לא מעטים הסובלים מבעיות אלו ואחרות
נוטים לאי יציבות בתנועת השלד ברמת מינורית. אי יציבות כזו מתבטאת בתופעות כגון:
הטיה של הגוף לאחד הצדדים ללא רקע כמו עקמת, הטיה מוגזמת של הכתפיים כלפי מרכז
הגוף כלומר לפנים, ועוד. תופעות אחרות שאינן ניכרות לעין הן שליטה חלקית בפה או
בשפתיים, הבדלים ביכולת להפעיל את העפעפיים בתנועה נפרדת כלומר לסרוגין, קשיים
לחוש את הלשון בכל טווח התנועה שלה בפה ועוד.
תופעות אלו אינן בעייתיות כשלעצמן
ולעתים מתארגנת בגוף במהלך תהליך הגדילה דרך איזון ופיצוי המשלימה את העדרן.
הזכרתן כאן נועדה להצביע על היותן חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול המתקיים בשיטת
פאולה, כולל מצבים שבהם הטיפול ממוקד בבעיה כמו קשיי שליטה בסוגרים.
הרקע לקשיי שליטה בסוגרים הוא בחלק ניכר
מהמקרים קושי לחוש ולמקד את התחושות השולטות על התנועה בסוגר. מובן שלאחר שחוו
הילד או הילדה חויות "כישלון" כלשהן הנכונות להתנסות מחדש נמוכה ביחס
לנכונותם בשלב הגמילה הראשונים. ההעזרות המוצעת בשיטת פאולה לחוש את האזור על ידי
הפעלת שרירים טבעתיים כגון הלשון ולהניעה באופן הממקד את התחושות באזור הסוגרים
מעלה את הרגשות השליטה וממקד את התחושות.
היצירתיות שנדרשת עם ילדים כפי שהוזכרה
בהתחלה יכולה להראות ככל תרגיל התעמלות למרות שהיא מכוונת להפעלת הסוגרים ביתר
יעילות. לדוגמה: עמידה על קצות האצבעות תדגיש את התחושות בספינקטר הקדמי כלומר
בסוגר הקדמי. ניתן להוסיף לעלייה ולירידה שהילד מבצע בעומדו במקום לעשות פרצופים.
מי שמכיר את כיווני הכיווץ המסייעים לספינקטר הקדמי ידע אם הילד עוזר לעצמו או
מפריע.
שליטה בסוגר האחורי תושג אם כן על ידי הרמת
הבהונות ולחיצת העקבים. זו תנועה שדורשת עזרה כדי שהילד יישאר יציב. לאחר שקיבל
עזרה מהמבוגר הוא יכול לחפש תנועות ידיים ואברים אחרים המסייעים לו להישאר במקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה