הגוף מרושת בתאי עצב המחוברים באמצעות סיבים. העברת האותות החשמליים בתוכם יכולה להתעכב ולהיעצר לזמן קצר והתוצאה היא איבוד תחושה זמני. החזרה לפעילות רגילה מלווה בכאב ועקצוצים.התשובה הזו מתוך "הארץ" מסבירה לדואגים שאין סיבה לדאגה, התופעה לא מעידה על בעיה, אני מסכימה עם מי שכתב את ההסבר משום שהכרתי מספר לא מבוטל של אנשים שסבלו מהתופעה וחייהם נמשכו ללא תופעות נוספות. רוב הארועים מתרחשים בלילה וחבל להפריע לשינה טובה כדי למנוע אותם. מקצת מהארועים מתרחשים ביום, לרוב בין אנשים שיושבים זמן ממושך ללא תנועה.
יש כמה אפשרויות להימנע מהחויה שאינה נעימה או לצמצם אותה:
- בשינה, להניח הגבהה קלה מתחת לרגליים ולבדוק כל לילה מחדש אם הגבהה של ברכיים בלבד מועילה או שיש צורך בהגבהת השוקיים, בשכיבה על צד שמאל עם תמיכה בגב, מי שיכול לשים בין הרגליים כדור קטן שנלחץ בקלות או כדור קוצים רך או כרית יעזור לעצמו.
- כדור קוצים רך מקצר את זמן הסבל כשמנסים לחזור לפעילות, ניתן לגלגל אותו מתחת לכפות הרגליים, בין הירכיים, ללחוץ עליו וכך לדעת אם יש אזור שדרכו קל יותר להחזיר לגוף את הפעילות העצבית הרגילה.
- הליכה במקום גם בשכיבה כשהברכיים מקופלות בין אם אל הקיר או אל המזרון
- בישיבה לשנות את זוית האגן, להגביה את האזור האחורי, או להניח מגבת מגולגלת מתחת לברכיים כשהן בקצה המושב, אפשר לשנות את זוית הנחת כפות הרגליים בעזרת ספרים שלא בעייתי לדרוך עליהם, להגביה רק את העקבים או רק את הבהונות.
- תרגיל שבו מאגרפים לסרוגין את כפות הידיים חשוב לתרגול לפני שינה, מאחר שהתנועה עוברת לפעמים לרגליים בצורה פחות מלאה הכרות עם התרגיל בערות מלאה מאפשרת להתחיל בו בזמן שהרגליים הן אלו שנתפסות או לנסות להפעיל את היד והרגל באותו צד לסרוגין עם הצד האחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה