במסגרת מחקר מבוקר על דליפת שתן ניתנו לנשים שאלונים בתחילת המחקר ובסופו, בין שאר תופעות הלואי הראו התשובות לשאלונים שיפור ניכר אצל כל הנשים באיכות חיי המין. זאת למרות שהתכנית הטיפולית לא כללה התייחסות נפרדת לנושא.
ההסברים שלי לעניין זה קשורים גם לתחום הפיזיולוגי וגם לתחום הרגשי. מובן ששינויים
בחוזק ובגמישות שרירי רצפת האגן שתורגלו בהקשר של בריחת שתן במאמץ השפיעו גם על
יכולתם של שרירי האזור להתכווצויות מכוונות וספונטניות. וככל שעלו יכולות ההתכוצות
כך חלו גם שינויים באיכות חיי המין. (עד כאן ההסבר הפיסיולוגי ככל שניתן להפרידו).
הסבר
נוסף הוא בתחום הפחות מובהק שבין הפיסי לרגשי, מידת הרגישות המשתנה אצל נשים וגברים
להפעלה מודעת של הפתחים ולשילוב אפשרויות תנועה
חדשות שנלמדו בתרגול שיטת פאולה יכולה להשפיע לטובה על הפתיחות בנושא. התרגול הכולל מעלה את היכולת לחוש את הפתחים
ולהפעילם באופן רצוני. לדבר זה יש השפעה פסיולוגית ופסיכולוגית כאחת, מתוך
השינויים במודעות לסוגרים שבמצב המיני נתפסים כפתחים יכולות נשים רבות לשנות את התנהגותן המינית בין אם הדבר
מתבטא באופן הכיווץ, בגיוון יכולות התנועה או במודעותן לעצמן בזמן הארוע. לכל אחת
מאפשרויות אלו ולכולן יחד יש השפעה מיטיבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה