טיפול והכוונה בעזרת שיטת פאולה בתהליכי גמילה ובילדים עם קשיי שליטה בסוגרים
סמדר נבו-מטפלת מוסמכת בשיטת פאולה-שירמ, אסף הרופא, ירושלים-קליניקות עצמאיות
שיטת פאולה או בשמה האחר התעמלות השרירים הטבעתיים יכולה לפתור קשיי תפקוד שונים הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. השיטה מטפלת בכאבי גב ושלד, בחוסר יציבות של שלפוחית השתן (בריחות, פעילות יתר ודלקות חוזרות בשלפוחית) ובקשיי תפקוד של מערכת העיכול והנשימה. התרגול של השיטה ע"י מבוגרים נעשה בעזרת תרגילים מובנים ומוגדרים המיועדים לעבודה עצמית והמשכית ולתחזוקה. הטיפול בילדים באמצעות שיטת פאולה מתאים הן כ"תמיכה" בזמן המקובל לגמילה (שנה וחצי עד שלוש) והן כ"טיפול" לילדים בגילאי שלוש עד עשר ובו משולבים משחקים, תרגילים מודעים ומגע "מרחוק" כמו כפות רגליים ומצח. בדר"כ ההורה מעורב בטיפול כדי שיוכל לתמוך בהמשכיות התרגול או המשחק ולהמשיך את עבודת הילד בין המפגשים.
ההבדל בין המושגים "תמיכה" ו"טיפול" בהקשר זה הוא בכך שרוב תהליכי הגמילה המוכרים להורים ומחנכים הם בשדה ההתנהגותי בעוד ששיטת פאולה מציעה פן פיסיולוגי. "תמיכה" מתאימה כאשר הילד נמצא בשלב הנורמטיבי לגמילה וההורה הלומד את המגע בהשראת שיטת פאולה יכול ע"י מגע בכפות רגליים או ידיים לעודד את ריכוז הילד בתחושת הסוגרים. במקרה הנ"ל יכול ההורה לקבל את ההדרכה גם ללא הילד ממורה מוסמך דרך הלמידה של עידוד תחושות בגופו שלו הקשורות בסוגרים. "טיפול" לעומת זאת מיועד לילדים שמיסיבות שונות התעכבו בתהליך הגמילה, התהליך של גמילה באיחור מצריך זמן מטפל ושילוב דגמים שונים של פעילויות לפי איכות הקשר בין המטפל לילד. גם כאן מעורבות ההורה חשובה ומתבטאת בהמשכיות התרגול בין המפגשים.
גילוי עצמת הגוף באמצעות שיטת פאולה מאפשר שינויים גופניים שחלקם מתרחש דרך מודעות וחלקם דרך שינוי במידת הרגישות והקשב לגוף וליכולת לשלוט בו. התרגול מיועד לפיתוח השליטה הגופנית וליצירת הרגשת "מרכז" החשובה כל כך לגדילה והתפתחות בכלל.

דגמי העבודה והצעות ליישום:
פעילות המשלבת משחק: משחקים מתוכננים הגורמים להפעלה עקיפה של מערכת הנשימה בשילוב עם הסוגרים כמו ניפוח בלונים והפרחת בועות סבון כאשר המבוגר במגעו בירכיים או בכפות הרגליים יכול להשפיע על כיווץ הסוגרים בזמן הנשיפה ועקב כך על צורת הנשימה. השילוב בין כיווץ הסוגרים לנשימה משנה את הלחץ התוך בטני הגורם לבעיות השליטה וממקד את תחושות הילד באזורים הרגישים. חלק מהמשחקים מוזמן הילד לפתח יחד עם המטפל תוך כדי מפגש שכן החיבור בין הנשימה לכיווץ הסוגרים הוא המטרה ולא ההקפדה על תרגילים מסוימים.
תרגול מונוטוני הנעשה תוך הקשבה לסיפור תרגילים מובנים המשלבים את שרירי הפנים ורצפת האגן ללא מגע מוטב שייעשו כאשר הילד מקשיב לסיפור ומצרף את התרגיל כשמילה קבועה חוזרת בסיפור או באופן אחר שהוא בוחר בו במהלך ההקשבה. מוטב לבחור תרגילים פשוטים כמו כיווץ חוזר של העיניים, כיווצי פה בתנועה המזכירה נשיקה, החזקת עפרון בין השפה העליונה של הפה לבין האף מדגימה כיצד ניתן להרים ולעזוב את השפה העליונה בתנועה דמויית גלגול השפה. לחיצות עדינות של האגודל אל האצבע ועזיבתן או לסרוגין לחיצות האגודל אל האצבע ואל הזרת. אגרוף ומתיחה של כפות הידיים, בכל אלו כאשר ההורה מתרגל בעצמו פעם אחת הוא יכול להיות המדריך של ילדו. פיתוח היכולות האישיות של ההורה לתרגל בעצמו מסייעות לתרגול של ילדו בין אם הילד/ה הם משתתפים פעילים בטיפול או רק לומדים את התרגולים מההורה.
מניפולציות במגע-עיסוי המכוון להפעיל בעקיפין את הסוגרים ללא מגע בסוגרים: עיסוי העקבים ושפשוף הצדדים החיצוניים של כפות הרגליים יכול לשחרר עצירויות כרוניות. הצמדה והרחקה של בהונות הרגליים בשכיבה מעודד את התחושה הכללית של מיקום הסוגרים ואת מידת התכווצותם והרפייתם.
תנועה חופשית שמזמנת שחרור כללי והפעלה ספונטנית של השרירים הטבעתיים. בדגם זה בדר"כ יכול רק המטפל להשתמש, חשיבותו ביצירת הקשר בין התנועה הכללית בגוף לבין קידום המודעות להרגשת הסוגרים כחלק מכלל התחושות בגוף. לרוב ניתן לעבוד בדגם זה רק אחרי שנוצר קשר נוח בין המטפל לילד.
ניתן לשלב בין הדגמים על פי שלבי המפגש ובהתאמה להתפתחות הקשר בין הילד ההורה והמטפל.