מצבי מוגבלות פיסית וחוסר תנועה בגב ובגפיים-טיפול במגע חלקי עלפי שיטת פאולה

נטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולהפעיל זה את זה הם הבסיס לתפקודו הבריא של כל גוף באשר הוא. הטיפול בשיטת פאולה משתמש בקשרים אלו, כאשר חל שיבוש כלשהוא בשרירים הטבעתיים או בתפקוד המערכות הפנימיות, מעורר תרגול "מרחוק" תנועות כיווץ ושחרור הקיימים ביסוד התנועה החיצונית והפנימית של הגוף. לפעמים לא מתעוררת אותה יכולת להפעלה "מרחוק" ויש צורך בהפעלה ישירה של השרירים באזור שנחלש. שיבוש יכול להתבטא בקושי לחוש אזור מסוים או בחוסר יכולת להפעיל את האזור במלואו. לכן כיווצים של סוגר מסוים יילמדו לעתים דרך יכולת כיווץ של הסוגר האחר או שריר טבעתי אחר. לצורך טיפול בקושי להפעיל אזור מסוים בגוף ניתן להיעזר במניפולציות גופניות המארגנות צורות החזקה מגוונות של הגוף בזמן התרגול.
מצבי מוגבלות פיסיים ידועים כמשפיעים לרעה על מצבה של הנפש. פגיעה בגוף (כמעט בכל רמה שהיא) מורידה את רמת התפקוד של הנפש ואת כוחות ההתמודדות הנדרשים עם הגוף ומגבלותיו. העדר מודעות לאפשרויות להעזר בגוף למרות פגיעותו לצורך החוזק הנפשי מקשה על ההתמודדות הגופנית במסגרת המגבלות המוכרות. יחד עם זאת התמדה בפעילות גופנית גם במצבי חולשה פיסיים ומוגבלות יכולה לייצר מעגל חדש של התמודדות נפשית המשליכה על המצב הפיסי. הדבר נשמע על פניו כעצה שקל לתת וקשה ליישם אך היכולת לארגן פעילות גופנית במצבי מוגבלות תלויה גם בסוג הפעילות, בהתאמתה לאדם וביכולתו להפיק ממנה כוחות והנאה.
שיטת פאולה מתאימה למצבי מוגבלות משום שתרגילים רבים מבוססים על תנועות קטנות ומונוטוניות שאינן דורשות מאמץ. כמו כן השיטה מבוססת על ההנחה שהפעלת שרירים טבעתיים חזקים שלא נפגעו יכולה להשפיע ולהניע שרירים חלשים או פגועים. בין אם המקום הפגוע הוא שצריך לפעול ובין אם אזורים אחרים בגוף. התרגול מעלה את מצב האנרגיה הכללי של הגוף, מונע ניוון של האיברים הפגועים על ידי תנועות קטנות המתרחשות "מרחוק" ומפעיל אזורי קיום בלתי מוכרים לגוף המשפיעים על אברים נטולי יכולת תנועה.
אנשים שתאונה או פגיעה אחרת גרמו לנטרול השימוש בגפיים, בין אם באחת מהן או יותר. וכן למגבלת תנועה בשלד נוטים להימנע מכל תנועה כמיטב יכולתם אם בגלל חשש מנזק נוסף ואם מתוך תגובה רגשית לארוע שעברו. ניתן לשחרר את מצבם הרגשי והתנועתי של אנשים אלו בעזרת שיטת פאולה.
צורות שונות של תנועות קטנות כגון: כיווצי עיניים ופה, הנעת אצבעות הידיים או הרגליים לסרוגין או בו זמנית. הצמדת האצבעות והרחקתן לסרוגין מעודדים בגוף פעילות שהשפעתה רחבה יותר מהתנועות המתוארות. בין אם מדובר בתרגילי הרפיה כלליים המייצרים תנועה קלה או בתרגילים המכוונים לתנועת גפיים חלקית או בתרגילים המעודדים זרימת דם ומעוררים את האדם במובן האנרגטי להכרות עם תנועות קטנות יש השפעה מיטיבה . דוגמאות: אם הרגליים הם הגפיים המוגבלים תרגילי הרפיה כלליים המבוססים על מגע עצמי מכוון בשקעי כפות הידיים יכולים במקצת מהמקרים לגרום לתנועה חלקית ברגליים. המגע בשקעי הידיים במקרה כזה מייצר קשר עם תנועות לא מתוכננות. מטרת התרגיל היא לייצר בעזרת מגע חוזר עידוד תנועה בלתי מתוכננת שיכולה להתבטא בכפות הידיים בלבד או בתנועה של היד כולה מתוך השקע. אין צורך להפריד את כפות הידיים מכלל הגוף אלא לאפשר לידיים לעודד תנועה בכל מקום שהגוף מגיב. מקצת מהתגובות ישפיעו גם על מצב הרגליים טווח ההשפעה יכול להיות מתנועה ניכרת לעין ועד לשינוי טונוס השרירים וארגון הנחת הרגליים למשך זמן קצר.
מצב דומה יכול להתרחש כאשר המוגבלות היא בתנועת הידיים ושקעי כפות הרגליים משמשים להפעלה מרחוק ולעידוד תנועה חלקית בידיים.
שיטת פאולה מבוססת כאמור על השפעה של שרירים תקינים על שרירים שנפגעו, הקשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם מבוססים על תנועה דמויית הדהוד, לא תמיד ניתן לצפות היכן יחול ההדהוד אך ברוב המקרים הגוף מושך את הצנועה למקום הדרוש לו ביותר.
.