כיווצים והרפיות כחלק מתנועה שלמה בטיפול בשיטת פאולה

תלמידים בשיטת פאולה מקבלים בשיעור הראשון הוראות לכַוֵוץ ולהרפות שרירים טבעתיים. הצורך להתרכז בתרגול ובהנעת שרירים אלו גורם אצל תלמידים רבים למעט בתנועה כללית של הגוף ומייצר לא פעם דימוי מוטעה שמקשה להסתכל על שיטת פאולה כסוג של תנועה. הפעלת השרירים הטבעתיים מעוררת תנועות כיווציות ואחרות במקומות שונים בגוף. אנשים רבים המתרגלים את שיטת פאולה מכירים את החוויה שבה התנועה הקטנה מובילה לתנועה גדולה. ההצטרפויות שמתעוררות בגוף בעקבות התרגול מזמנות תנועה בלתי מתוכננת וספונטנית. המצבים המעוררים תגובות ספונטניות משתנים מאדם לאדם. אחד המצבים הרווחים יותר קשור במצב שבו המתרגל מתבקש להניח את כפות ידיו על העיניים לאחר תרגיל מסוים. תנועה לא רצונית, שונֶה או דומה לתרגיל שנעשה קודם לכן מתעוררת בגוף כל עוד התלמיד משאיר את הידיים מונחות על העיניים. התלמידים בשיטת פאולה מונחים לארגן את עמדת המוצא לצורך ביצוע תרגיל מסוים. לדוגמה- בפעילות עם נשים שחוו הֵחָלשוּת של רצפת האגן בזמן ביצוע תרגילי כיווץ נערכת השוואה זמנית בין שלוש צורות של הנחת הרגליים (רגליים ישרות, ברכיים עומדות ומופנות לתקרה או ברכיים מוצמדות אל הבטן בעזרת הידיים). זאת כדי להגיע לזיהוי התנוחה האישית הטובה והקלה ביותר להרגיש את הספינקטר ולכווצו בנוחות ושלא מתוך מאמץ. תרגול לא כוחני מעודד עזרה של הגוף במקומות נוספים למקום שאליו מכוון התרגיל. עזרה זו מתבטאת הן בתנועות רצוניות והן בתנועות בלתי רצוניות. הגוף לומד לעזור לעצמו באופן מחשבתי ותחושתי.