נושא המחקר: דליפת שתן במאמץ, SI (
(Stress incontinence = SIמוגדרת כאיבוד שתן לא
רצוני, המופיע בעקבות עליה בלחץ תוך בטני, הניתן למדידה אובייקטיבית. לדליפת השתן תתכן
השפעה משמעותית על חיי האישה. תגובה לדליפה ולהשלכותיה (גירוד, קושי בשינה, הגבלה
בשתייה) עלולה להתבטא בדיכאון, בושה, אשמה, הכחשה, עצבנות ועוד. כל יציאה לפעילות
דורשת הימצאות שירותים בקרבת מקום והתרוקנות לעיתים תכופות, כך שיכולה להכביד
מבחינה חברתית. תתכן גם פגיעה בשגרת העבודה והשפעה על קשרים חברתיים. החשש מריח
השתן עלול לגרום להימנעות מפעילות ולבידוד חברתי. הדליפה עלולה להפריע גם לתפקוד המיני
כולל דליפת השתן בזמן קיום יחסי מין.
בניסוי
קליני רנדומלי נבדקו שתי שיטות לטיפול בדליפת שתן במאמץ:
1) שיטת פאולה, המפעילה שרירים
טבעתיים בגוף כאשר תרגול שרירים באזור מסוים מפעיל גם שרירים מרוחקים (שיטה
ניסיונית שטרם הוכחה כיעילה בטיפול ב- SI באוכלוסיה הכללית(.
2) תרגול שרירי רצפת האגן ,(Pelvic
Floor Muscle Training =PFMT) שיטה בעלת יעילות מוכחת לטיפול ב-SI, המפעילה את שרירי רצפת
האגן, תוך בידוד שרירים אלה משרירים אחרים.
מטרת המחקר: לבדוק האם יעילות הטיפול ע"י שיטת פאולה (על פי מבחן פד), דומה (דמיון המכונה Equivalence) ליעילות הטיפול הניתן
לבעיה ע"י PFME,
באוכלוסיית נשים בקהילה הסובלות מ-SI.
בנוסף, נמצא
שיפור מובהק בקרב מטופלות בשיטת פאולה אשר דיווחו על כאבי גב עם הכניסה למחקר
(56.7%), לעומת המטופלות ב- PFME (8.3%) (p<0 .001="" span="">). יש להתייחס לממצאים
אלה בזהירות, שכן גודל המדגם לא תוכנן לאנליזת תתי- קבוצות.
בתוך כל אחת
מהקבוצות חל שיפור מובהק באיכות החיים ובתפקוד המיני. במעקב לאחר 6 חודשים, נשמרו הישגי ההתערבות. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה