ניתן לחלק את תרגול שיטת פאולה למצבים
צפויים ולמצבים בלתי צפויים. המצבים הצפויים הם ארגון הגוף לתרגול שחוזר על עצמו,
ותנועה קבועה ומונוטונית בתרגילים המתמקדים בשריר טבעתי אחד או תנועה המתכננת את השינויים
במנח הגוף המשתלב בתרגול.
המצבים הבלתי צפויים הם כאשר במהלך
תרגול שיטת פאולה הגוף מתחיל לנוע מעצמו באופן ספונטני או ממשיך תנועה שהחל בה עם
סיום התרגול, לרוב כשהידיים מונחות על העיניים. טיב הכיווצים וההרפיות שאינם
נובעים מהוראה מחשבתית שונה מאלו שמתרחשים בגוף בעקבות הוראה מחשבתית. התנועה יכולה
להתבטא במקביל לתרגול המודע והמכוון של המחשבה במקום בגוף שאליו לא כוונה הפעלה
מתוך הוראה מחשבתית. או לאחר שהמתרגל החליט לסיים את התרגיל והוא מניח את הידים על
העיניים. ההמלצה הרווחת היא לא להוריד את הידיים מהעיניים כל עוד הגוף ממשיך לנוע
מעצמו. או לנסות להוריד את הידיים ולהחזירן למקומן. חווית התנועה העצמית (זו שאינה
נובעת מהוראה מחשבתית) נעימה לרוב האנשים וקשה למיעוטם. יש שמעדיפים לחוש שליטה
קבועה על גופם ומתקשים לאבד שליטה גם אם מובן להם שאיבוד השליטה הוא זמני ולטובת
המצב. המטפל בשיטת פאולה אינו מתערב במצב, ההוראות ניתנות לפי בקשות המתרגל במהלך
התרגול, או לפני התרגול. עדיף שההבנות ידונו לאחר התרגול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה